עולמות מתנגשים

פרק 14

נ.מ הארי

עברו ארבעה ימים מאז שגרובר הגיע.
אני יכול לאשר ללא ספק שאלו היו ארבעה ימים מוזרים מאוד.
גרובר בחן את תלמידי הפלפאף ורייבנקלו, וכשאני אומר בחן אני מתכוון לשאל אותם אם ההורים שלו בחיים והאם יש לו בעיות בלימודים – כך לפחות אמרו התלמידים שנבדקו.

היום היה התור של תלמידי שנה רביעית וחמישית של גריפינדור וסלית'רין להיבדק.

כל בית הספר התלחשש על הבדיקות האלו, לשם מה הן? וכמובן לא עזר שפרסי הוא הנכד של וולדמורט.
אתמול שמעתי כמה תלמידי שנה שלישית אומרים שהוא מקים צבא. עוד לא פסלתי את האפשרות הזאת.

התלמידים שנבחרו נשארו עד סוף יום הלימודים בחדר המסתורי וכשהם יצאו הם נראו בהלם מוחלט ולא הגיבו לשום שאלה ששאלו אותם לגבי מעשיהם בחדר.
חלק התלמידים שנבחרו למשימה החשאית הזאת התקרבו מאוד לחבורת המוזרים, אחרים לעומת זאת, ישבו בספרייה וקראו שעות על גבי שעות ספרי אגדות.

אחרי שפרופסור ספראוט הורתה עלינו לכתוב חיבור באורך שישים סנטימטרים עד יום שלישי, אני, רון והרמיוני פנינו לאולם הגדול לארוחת צהריים.

"איזה שיעור יש לנו אחר כך?" שאל רון אחרי שהצליח לבלוע את כמות האוכל הענקית שהייתה לו בפה
"איך אתה יכול לשכוח? אנחנו הולכים לבדיקה הזאת אחר כך!" אמרה הרמיוני בעצבים, היא הייתה בטוחה שהולכים לבחון אותנו, ולא הספיקה לדאוג.
"אני מצטער באמת שאני לא כזה גאון כמוך!" השיב לה רון בעצבים.
משם הם שקעו בעוד אחד מהוויכוחים שלהם, שקרו לעיתים קרובות יותר ויותר.
"אולי תסתמו שניכם!" אמרתי בכעס והם השתתקו והביטו בי.

לא היה לי סבלנות יותר לאף אחד מהם.
קמתי ולקחתי את התיק שלי, הלכתי לקומה השביעית והתיישבתי לידי שטיח הקיר של ברנבס השוטה מנסה ללמד את הטרולים לרקוד בלט וחיכיתי.

אחרי כחמש דקות חבורת המוזרים ועוד שני האנשים שהצטרפו אליהם הגיחו מעבר לפינה מדברים וצוחקים. כולם השתתקו כאשר ראו אותי.

"היי הארי" אמרה הייזל בחביבות.
"היי" השבתי, מעט נבוך.
"אממ... טוב, אז בואו נתכונן" אמר פרנק, נבוך גם הוא.

אנבת' הנהנה והתחילה להתהלך הלוך וחזור מול שטיח הקיר בעודה ממלמלת משהו.
אחרי הסיבוב השלישי הופיעה דלת.

החבורה התלחששה בינה ובין עצמה ואז כולם חוץ מפרנק ואנבת' נכנסו מעבר לדלת.

אחרי עוד כמה דקות תלמידי שנה הרביעית והחמישית הגיעו.
ראיתי את ג'יני מוקפת בחברותיה ושלחתי לה חיוך קטן והיא חייכה לי בחזרה וחזרה לשיחה שלה.

לבסוף רון והרמיוני הגיעו, מיהרתי לעברם.
הגעתי אליהם. השתררה שתיקה רגעית בה הם נעצו בי מבטים כועסים, לבסוף הבנתי שאני צריך לפתוח בדברים.
"היי, תקשיבו. אני מצטער שהתפרצתי עליכם. סליחה" אמרתי בכניעה.
אחרי כחצי דקה של שתיקה הרמיוני פתחה את פיה "הכל בסדר, בעתיד פשוט תשתדל לא להוציא את העצבים שלך עלינו" אמרה.
התאפקתי לא לענות לה על המשפט הזה.

פעילות החלה ליד הדלת, תלמידי השנה הרביעית הסתדרו בתור מול הדלת בעוד פרנק נעמד ליד הדלת כשומר ואנבת' נכנסה לרגע לחדר, אחרי דקה היא יצאה וסימנה לפרנק להכניס שני ילדים.

שני ילדים שלא הכרתי נכנסו מבעד לדלת ואנחנו חיכינו.
אחרי חמש דקות שניהם יצאו והותקפו ובשאלות על ידי ילדי שכבתם. עוד שניים נכנסו.

התבנית הזאת המשיכה עוד כמה פעמים עד שמהחדר יצאה רק ילדה אחת, בלי הילד שנכנסה איתו.
מהומה קלה קמה בעקבות הדבר, אנבת' הזדרזה להרגיעה אותה.

"היי, מה שלומכם?" שאלה אנבת' שהגיעה אלינו.
"בסדר, מה אתם עושים שם?" שאלה הרמיוני. לא באמת ציפיתי שנגלה את התשובה.
"מצטערת, אני לא יכולה לגלות" אמרה אנבת' וצער כנה נשמע בקולה.
"אנבת'!" נשמע קולו של פרנק במרחק
"אני צריכה ללכת" אמרה ופנתה לדרכה.

הסתכלנו עליה מדברת בשקט עם פרנק ונכנסת פנימה.
כשהיא חזרה נכסו ג'יני ועוד ילדה מהשכבה שלה.
חמש דקות חלפו אך כאשר הגיע הזמן של הבנות אף אחת מהן לא חזרה, התלמידים החלו לאבד את סבלנותם.

לבסוף פרנק נכנס לחדר לבדוק. אחרי דקה הוא יצא, לחש משהו לאנבת' שחייכה לו בחזרה והכניסה עוד שני תלמידים

לקח לי שנייה לקלוט את משמעות הדברים.
הבנות לא יצאו.
ג'יני נבחרה למה שזה לא יהיה.
ג'יני בצד של הנכד של וולדמורט.
ג'יני לא יצאה.

######

אז... ג'יני חצויה!

בת של איזה אל\ה אתם חושבים שהיא?

הפרק הקודם		הפרק הבא