חייו ושקריו של אלבוס פוטר

אלבוס לא יכל לדבר.

הכל קרה לו כל כך מהר, שהוא בעצמו לא הבין מה התרחש זה עתה. הוא ישב, מתעלם מכובד המשקל המופעל על גופו, וחש איך הפחד הולך ומתפוגג ומולו מופיע הכעס, הוא כעס, והוא ישב, זועם, על הרצפה ונתן לאנדרנלין להיכנס לתוכו. מסביב האולם היה שקט, ואפילו התוקפים היו בהלם, אחד מהם היה זה שהפר את הדממה: "לא... זה לא היה אמור לקרות... הנבואה! היא בוגדת בנו! לא!". שאר הקוסמים הסתכלו עליו, ולפתע, הם נעלמו בקול פקיקה, והמורים שוחררו. הפרופסור פליטיק, המורה ללחשים, אמר: "זה בלתי אפשרי! לא ניתן להתעתק בשטחי בית הספר! איך הם הצליחו?" אבל אלבוס לא שמע את המשך השיחה, כי קול של עצם נשברת בישר לו שהאגריד מעך אותו, והוא התעלף.

כשהתעורר, הוא מצא את עצמו שוכב במרפאה, רגליו חבושות, ומסביבו כמה חבילות גדולות של ממתקים, הוא לא הבין לרגע למה הוא שם, אבל אז הכתה בו האמת. האגריד נרצח, ועוד אנשים יודעים על הנבואה. הוא החל לאכול מן הממתקים, ולפתע קרא קריאת בהלה כאשר פתק קטן הודבק מסביב לעטיפת "המסטיק הכי מתנפח של דרובל". הוא לקח את הפתק, וקרא את מה שהיה כתוב בו:

"מחר בערב,

בשעה שש,

באולם הגדול,

תהיו מוכנים לעונש,

מינרווה מקגונגל"

הפרק הקודם		הפרק הבא