נגד הכל

עוד פרק!!

אז כדאי שתזכרו את האיש שלקח את השק ש.. נו אני עושה ספויירליםם.

קיצור האיש בסוף. הוא ממש חשוב...

אני אשאיר אתכם במתח

אז נשאר רק דבר אחד.

תהנו🌻

פרק 13 | רמאות זאת טעות | לרה

לרה, ג'ין ומרג'י ירדו מקרון הרכבת בעקבות תלמידי שנה ראשונה. כל הילדים פטפטו בהתרגשות, וחלקם אפילו תכננו להתקדם לבד כדי להציץ בטירה המפורסמת. הן היו לבושות בגלימות השחורות הארוכות שלהן, ודיברו מעל קול ההמולות.
"אנחנו באמת כאן?" שאלה מרג'י בהתרגשות.
"כנראה שכן!" קפצה לרה בשמחה.
"אני ממש רוצה לראות כבר את הטירה" צעקה ג'ין כשניסתה לגבור על הקולות מסביב.
הן החליטו פשוט להתעלם ממה שקרה ברכבת. לפחות לבינתיים.
כל הקולות שככו במקצת כאשר הגיע לעבר התלמידים איש פשוט בצעדים קלילים.
"שלום לכולם! אני ריאון ג'יידן, שומר הקרקעות והמפתחות בהוגוורטס," אמר האיש.
"ועכשיו אנחנו מתקדמים! התלמידים החדשים, תלמידי שנה ראשונה, כולם אחרי!" קרא בשמחה והוביל אותם.
אחרי כמה מטרים, התלמידים הבחינו באגם הגדול המנצנץ, ומאחוריו הטירה הענקית בעלת העיטורים והחלונות. כולם הביטו לעברה מרותקים. היו ילדים שנראו כאילו הם מסוגלים לקפוץ למים ולעבור את האגם בשחיה.
"ארבעה ילדים בסירה," הכריז ריאון, וקפץ לתוך אחת הסירות.
לרה, מרג'י וג'ין קפצו על הסירה האמצעית.
ילד שנשאר על הקרקע בחן את הסירות וראה שאין מקום באף סירה, והוא קפץ בביישנות לסירה שלהן.
בהוראת ריאון, הסירות החלו לשוט בנחת על האגם.
"וואו! היא הרבה יותר גדולה במציאות!" קראה לרה בהתפעלות.
"נכון" ענתה מרג'י גם היא מהופנטת.
"מרג'י, איפה זה? שכחת את זה במזוודה?!" קראה לפתע לרה, הסיטה את מבטה מהטירה והביטה במרג'י באכזבה.
"אל תדאגי," היא חייכה, "לא שכחתי כלום."
היא פתחה את הכיס הפנימי של גלימתה, ומתחת לשרביטה הסתתר שקיק קטן. היא הושיטה אותו לעבר לרה, שהתנשפה בהקלה וחייכה לעברה.
"היה צריך להביא שקיות?" שאל קול של ילד.
הן קפצו והביטו בו.
אה נכון. יש עוד מישהו איתן בסירה.
"זה סתם... אנחנו אוספות קלפים של צפרדעי שוקולד," חפתה עליהן ג'ין.
הילד הסמיק ממבטיהן, וכיסה מחצית מפניו בשערו החום-אדמדם הפרוע.
"אה. מגניב," הוא ענה בשקט.
הן הסתכלו אחת על השניה בלחץ. אבל שכחו מהמקרה הזה מהר מאוד. הסירות פגעו ברכות בקרקע המוצקה, וכל התלמידים קפצו לבחוץ ועלו במדרגות המובילות לדלת בעקבות האיש.
כל התלמידים חיכו בחוסר סבלנות.
לאחר דקה נפתחו הדלתות באחת ואור הלפידים סינוור את התלמידים. אולם הכניסה נפרש לפניהם והם הביאו בו בהשתאות.
שני פרופסורים קבלו את פניהם בחגיגיות, והובילו אותם לעבר חדר רחב.
"שלום לכולם!" קראה הפרופסור בלבביות, "ברוכים הבאים להוגוורטס- בית הספר לכישוף ולקוסמות. אני פרופסור אווה לנאווס, לשינוי צורה. אני גם ראש בית גריפינדור."
"אנחנו נחלק אותכם לבתים לפני הסעודה," המשיך הפרופסור השני, "הבתים נקראים גריפינדור, הפלפאף, ריינבקלו וסלית'רין."
היו התרחשויות של לחץ בקרב התלמידים.
הפרופסור חייך כשהבחין בכך, למרות שהיה ניתן לזהות בעיניו אדישות משעממת.
"אני חושבת שהוא הפרופסור לתולדות הקסם" לחשה לעברן ג'ין וזייפה פיהוק.
"אני פרופסור בינס, לתולדות הקסם," הוסיף הפרופסור.
ג'ין שלחה מבט ניצחון לעברן וחייכה בסיפוק.
"בבקשה להיות קשובים!" פקדה הפרופסור ונופפה בידיה מול התלמידים הרועשים, "תודה. אין לנו הרבה זמן, המיון יתחיל ממש עוד מעט. בעוד מספר דקות נתחיל ללוות אותכם לאולם, וטקס החלוקה יתחיל."
הפרופסורים המתינו ליד הקיר, והביטו התלמידים המתרגשים בחיוך.
"אני ממש מתרגשת!" אמרה מרג'י.
"אני מקווה שאני אצטיין בשיקויים," אמרה ג'ין.
"את בטוח תהיי מצויינת בהכל," קראה לעברה מרג'י.
"אני ממש מקווה. נו, אז באיזה בית אתן רוצות להיות?"
"האמת, אני לא בטוחה. אבל אני חושבת שאני אוותר על סלית'רין." אמרה מרג'י בלחש.
"לרה באיזה בית את רוצה להיות?" שאלה ג'ין. "לרה? איפה לרה?" קראה ג'ין וחיפשה אותה בין התלמידים כשהבחינה שהיא לא ביניהן.
הן הביטו סביב ולבסוף הבחינו בראשה מאחורי כולם. הן רצו לעברה.
"לרה? למה ברחת? מה את עושה פה-"
"ששש," היא השתיקה אותן, "אתן יכולות לעקב את כולם כמה שיותר לפני המיון?" שאלה ונעצה בהן מבט רציני.
"למה?" תהתה מרג'י.
"אין לי זמן להסביר. בבקשה תעשו מה שאני אומרת," עיניה החומות הגדולות הביטו בהן בתחנונים, "אני סומכת עליכן". קבעה לרה ופנתה לאחת הפינות בחדר.
הן התקדמו לעברה, והיא לחשה להן כך שבקושי הצליחו לשמוע מה היא אמרה.
"בבקשה" אמרה לרה, "זה ממש חשוב".
"טוב", הן אמרו ביחד.
מרג'י וג'ין היו קצת מבולבלות, אך כשמבטהן נפגשו הן הנהנו זו לזו בבטחון ופנו לקדמת החדר.
"עוד כמה דקות אנחנו הולכים למיון!" קראה פרופסור לנאווס.
"רק רגע," נדחקה מרג'י לצידה, "יש לנו כמה שאלות לפני".
ג'ין עמדה מצידה השני של הפרופסור, כך שהן חסמו את דרכה.
"מה זאת אומרת מיון? איך זה קורה?" חקרה מרג'י.
פרופסור לנאווס השיבה לה בנחת ובסבלנות.
"ולמה צריך בתים? אי אפשר ללמוד כולם ביחד?" שאלה ג'ין.
גם אז הפרופסור השיבה בנחת.
הן התחילו לשאול אותה שאלות מטופשות כי נגמרו להן הרעיונות.
"אם אנחנו לא עושות שיעורים הפרופסורים מכשפים אותנו?" שאלו מרג'י וג'ין.
אבל פרופסור הפתיעה אותו ועדיין השיבה להן בנחת.
לרה, מה שאת לא עושה, בבקשה תמהרי! חשבו הבנות שהשאלות הלכו ואזלו בראשן.
***
לרה ראתה את ג'ין ומרג'י שהעסיקו את הפרופסורים. היא התגנבה מחוץ לחדר בשקט, וקפצה בדממה מחוץ לטירה. המראה המרהיב של הוגוורטס נגלה לעיניה, אך לא היה לה זמן להתעכב.
היא פנתה לעבר פינה סמוכה לאגם, שהיתה מלאה בדשא ובצמחים לחים מטיפות הטל.
"כן, בדיוק אלה" חייכה לרה ורכנה בזריזות לעבר פרח צהבהב. היא התחילה לנער את עליו, ולאסוף את אבקת הגרגירים לתוך השקיק שמרג'י נתנה לה, כשקסת הדיו נמצאת בבטחה בכיס גלימתה.
לרה רצה בזריזות חזרה לתוך החדר, וסימנה להן בידיה. היא ראתה שג'ין ממשיכה להעסיק אותם ומרג'י מתקרבת לקראתה.
"תודה מרג'י", חייכה לרה לעברה, "יש לי עוד בקשה. את יכולה להכעיס אותי?"
"למ-" לרה הניחה את ידה על פיה ועצרה בעדה.
"אמרתי לך, אחרי זה אני אסביר".
"טוב" ענתה מרג'י בזריזות.
היא ניסתה להכעיס אותה כמה שיותר, ופניה של לרה התחילו להאדים מבושה וכעס, כך שהניחה שההערות העוקצניות שלה עבדו.
כשלרה הבחינה במרג'י שהגיעה חזרה ליד ג'ין, היא כיוונה את כל הריכוז שלה לשק שבידיה.
שניה לאחר מכן, כל הקומה הראשונה של הוגוורטס הוצפה בזרעונים זעירים והם נפלו על התלמידים.
לרה עצרה את נשימתה, והביטה התלמידים ובמורים פוצחים בריקוד מטורף בלי אפשרות לעצור. התלמידים בעטו וסטרו זה לזה תוך כדי ריקוד, וצרחות מילאו את חלל החדר.
רק לרה חייכה לה חיוך קטן, שהתוכנית שלה עובדת. בזמן ההמולה היא יצאה לעבר האולם הגדול, והציצה לתוכו. גם כאן המורים והתלמידים תחת הכישוף. היא נכנסה בשקט לאולם והשתדלה לא למשוך תשומת לב.
היא ראתה בסוף השולחנות את הכיסא ומעליו מצנפת המיון.
היא פתחה גליל קלף שהיה מונח על שולחן המורים. בעזרת עט נוצה והבקבוקון שהיה מונח בתוך השקיק שבכיסה, היא שירבטה את שמה במקום הנכון, לפי סדר האותיות, והשתדלה שיהיה דומה כמה שיותר לכתב המקורי. היא קיוותה שאף אחד עוד לא הבחין בה, והניחה במהירות את הקלף והעט חזרה במקומם.
כל התלמידים באולם הגדול צרחו כשגל נוסף של זרעונים נחת עליהם ונדבק אל בגדיהם, ולרה קפצה על ההזדמנות ויצאה מהאולם.
לרה רצה לכיוון החדר עם כל התלמידים, ובלי לשים לב השקיק שנותר ריק נשמט מידה בדרכה.
לרה נדחקה חזרה לחדר, ועשתה את עצמה רוקדת תחת הכישוף.
איש אחד שלא היה שותף לרקודים ולרעשים עקב אחריה והציץ מחוץ לאולם הגדול. הוא הבחין בשק על הרצפה.
הוא אסף אותו אליו והתגנב לאולם בחזרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא