ההמצאה הכי טובה בעולם

פרק 13- חדר הנחיצות

הרמיוני חיכתה לפרד מחוץ לחדר הנחיצות. הוא הגיע במהירות, שיערו האדמוני פרוע לגמרי.
"היי," חייך אליה ונשק לה בלחיה. "ניכנס? תכננתי לנו הפתעה."
כשנכנסו הרמיוני לא יכלה שלא לעצור ולהתפעל. חדר הנחיצות  דימה את חצר המחילה, ביתו של פרד. מזג האויר שם היה של יום קיץ שמשי וגרם להרמיוני לרצות להוריד מעליה את גלימת החורף העבה שעטתה על עצמה.
"מה את אומרת?" פרד שאל, בוחן את הבעת פניה בקפידה.
הרמיוני כרכה את זרועותיה סביב צווארו ונשענה עליו. "זה מדהים, פרד."
הם התיישבו תחת עץ אלון גדול, פרד חיבק אותה והיא השעינה את ראשה על כתפו.
הוא סיפר לה שסיימו לפתח את טופעילוף ושוקולדימום – שהם חלק מסדרת החטיפים למבריזים שלו ושל ג'ורג'.
הרמיוני התרשמה מהמחשבה שמאחורי ההמצאות ושאלה אותו מאיפה הכסף לפיתוחן.
הוא הסתכל עליה במבט ארוך והשתהה קצת לפני שענה. "הארי לא רצה את כספי הזכייה שלו בטורניר הקוסמים המשולש והעדיף להשקיע אותו בחנות הטריקים העתידית שלנו. הסיבה היחידה שחזרנו ללמוד בהוגוורטס השנה הייתה שרצינו לבדוק את קהל היעד שלנו. יש לנו מספיק כסף לחנות בסמטת דיאגון. אה, וגם פחדנו פחד מוות מהתגובה של אמא אם נפרוש מבית הספר."
הרמיוני נשמה עמוקות. "ואו, אני לא יודעת איך להגיב... ואם תסיימו את כל מה שתצטרכו מהוגוורטס, תעזבו?"
פרד הנהן. "כן. בעיקר עם השליטה של משרד הקסמים בהוגוורטס, זה לא נראה שווה לבזבז פה את הזמן שלנו עוד הרבה."
ליבה של הרמיוני נצבט פתאום. לבזבז פה את הזמן?
הרמיוני הרגישה שכולה נכבית ברגע.
פרד לא הבחין בשינוי במצב רוחה של הרמיוני והמשיך לספר לה בפירוט רב על התכניות שלו ושל ג'ורג'. הרמיוני הנהנה והמהמה בתשובה לדבריו.
"'מיוני? את מקשיבה לי בכלל?" פרד עצר אחרי שהרמיוני הנהנה והמהמה בפעם העשירית בערך כתגובה לדבריו.
"אה.. בטח," היא ישרה את מבטה והסתכלה עליו פתאום. פרד הבין לפתע כי משהו קרה, משהו שהוא לא ידע לשים את ידו עליו, וכיבה את שמחת החיים של הרמיוני.
הוא הניח את ידו על לחייה. "הרמיוני, אני מצטער."
"על מה אתה מצטער?"
"אני מרגיש שעשיתי משהו לא-בסדר ואני לא יודע מה. אני רוצה לכפר עליו אבל לא יודע איך," הוא בחן את הבעת פניה בדריכות. איך הוא יכול להרוס כל כך מהר משהו כל כך טוב? אסור לו לאפשר לזה לקרות.
הרמיוני היססה ולבסוף החליטה לשתף את שעל ליבה.
"אני מוטרדת כבר זמן מה מכמה דברים. לגבינו. ועכשיו אמרת שלהיות בהוגוורטס זה בזבוז זמן מבחינתך, וזה העיב על התחושות שחשתי מלפני," הודתה בהיסוס.
"הרמיוני, אני מצטער שהטעתי אותך. להיות בהוגוורטס כדי להשיג תעודת בגרות וכשיפומטרי זה בהחלט בזבוז זמן מבחינתי. גם כן בזבוז זמן לשבת בכיתה ולהעמיד פנים שאני מקשיב. לצערי, גם השיעור של התגוננות מפני כוחות האופל השנה, שהוא השיעור היחיד שעוד רלוונטי בהתחשב במאזן האופל, הוא בזבוז זמן נחרץ. אבל, וזה אבל גדול," הוא הדגיש, "להיות איתך זה הדבר היחיד שמשאיר אותי כאן."
"אני שמחה לשמוע את זה. זה באמת חשוב לי."
"אני רוצה שתשתפי אותי תמיד כשאת מרגישה שמשהו יושב על ליבך, 'מיוני," ביקש, "ומהן הטרדות שמהן את חוששת?"
הרמיוני הסמיקה והשפילה את מבטה חזרה. "לא נעים לי לומר."
פרד נישק אותה בעדינות והעביר את ידיו בשערה הארוך לאט לאט. הוא השאיר את פניו קרובות לשלה והתבונן עמוק בעיניה כשדיבר שוב.
"הרמיוני, כשדברים שקשורים אליי מפריעים לך, חשוב לי שתשתפי אותי."
הרמיוני נשמה עמוק וענתה לו, אוזרת אומץ. "אני מובכת לדבר על הנושאים האלו מאוד. אבל אני מבינה שזה חשוב לך ולכן אשתף. מקווה שלא תכעס."
פרד נאנח אל תוך ליבו. הוא לא יכעס עליה לא משנה מה תאמר. הוא כבר השלים עם העובדה שהרמיוני גריינג'ר תפסה מקום במחשבותיו ובליבו בצורה שהוא לא דמיין ששום בחורה תצליח לעשות.
"אין לי ניסיון במערכות יחסים ו – אה... אני חוששת שאתה מצפה ממני לדברים שמלחיצים אותי ושאני לא יודעת עליהם כלום – ולא יודעת לעשות אותם – ולא בטוחה שאני מוכנה לעשות... ומדאיג אותי הקשר שהיה לך עם אנג'לינה כי אני לא מצליחה להימנע מלהשוות... ואני דואגת-דואגת נורא," הרמיוני גמגמה והפכה אדומה בצורה שפרד לא דמיין שהיא יכולה להיות.
הוא הופתע מאוד. לזה הוא לא ציפה.
הוא שקל את מחשבותיו רגע ארוך, מתלבט איך לנסח את עצמו בצורה המדויקת ביותר.
"אני רוצה שכל מה שנעשה אי פעם בהיבט הזה יהיה מתוך רצון של שנינו ובקצב שמתאים לשנינו. אני לא מצפה ממך לדברים – אני מבטיח," הוא אזר אומץ והמשיך לומר את המשפט שהפחיד אותו מאוד – "ובקשר לאנג'לינה – אני לא רוצה שתשווי כלום. אני פתוח בפנייך כמו ספר, אני יודע שאת אוהבת כאלה. כל מה שתרצי לשאול, את יכולה. אני אגיד את האמת."
"אפשר שתספר לי מה קרה?"
"הזמנתי אותה לצאת איתי שנה שעברה לנשף, היה נחמד. החלטנו להמשיך. לה זה היה טוב יותר מאשר לי, וכאשר נפרדתי ממנה בסוף השנה היא נפגעה נורא. אני מתחרט שפגעתי בה, אבל אני חושב שזה היה נכון בשבילי להיפרד ממנה," פרד בחן את הבעת פניה של הרמיוני. הבעת פניו שלו הייתה עדינה.
"שכבת איתה?" הרמיוני שאלה.
"כן. זה לא אומר כלום לגבינו, 'מיוני," הבעת פניו הקשיחה וקולו נהיה נמוך. "את לא חושבת שחשבתי על זה כשהצעתי לך לצאת? אני לא מצפה ממך לשום דבר. גם אם שכבתי בעבר."
הוא נראה כועס. הרמיוני נבהלה.
"אני מצטערת, פרד. לא הייתי צריכה ללחוץ עליך ככה לספר לי. אני מצטערת שגרמתי לך אי-נוחות."
בתגובה לדבריה משהו בפרד נרגע, החזיר אותו לרוגע ולאווירה שהייתה בתחילת הערב. הוא נישק אותה בלחייה והצמיד אותה לחזהו בחיבוק עוטף. מרגיש את כל האויר חוזר לאט לאט לריאותיו.
"אתה כבר לא כועס עליי?" הרמיוני שאלה בחשש מתוך חזהו.
פרד גיחך, מנשק אותה שוב על לחיה ואז יורד בנשיקותיו אל אזנה וצווארה. כל פעם נשיקה קטנה. התחושה שהתמלאה בהרמיוני הייתה מדהימה מכדי שתוכל לתארה במילים. נשימתה נעתקה.
פרד עצר באמצע צווארה וענה לה, "אני ממש מחבב אותך, הרמיוני גריינג'ר."
הרמיוני עצמה את עיניה, תחושה חמימה ממלאת את כולה. "גם אני, פרד."

הפרק הקודם		הפרק הבא