חיים של קוסמים

רון, הולי, ורוז נופפו להוריהם ולאחותם הקטנה בחיוך.

לאחר מכן רוז חיבקה את את רון חיבוק מהיר והלכה לדרכה.

והולי שאלה אותו:״תרצה שאבוא איתך?״.

רון סירב. הוא לא חשב שאם ישב באותו תא עם אחותו הגדולה זה יוסיף 

לפופולריות שלו. הולי חייכה אליו והלכה אל חבריה מהפלפאף.

רון חיפש תא פנוי ומצא אחד כזה, עם חבורת בנים שנראו נחמדים ובשנה הראשונה, כמוהו.

היו שם גם כמה בנות באותו החבורה, מהשנה הראשונה ללא ספק, וחלקן בכלל לא נראו בנות אחת עשרה אלא הרבה פחות.

הוא ניגש אל הבנים ושאל אם הוא יכול לשבת איתם.

״סבבה״ ענה אחד הבנים וחייך אליו. 

הוא היה בעל שיער שחור פרוע ועיניים חומות כהות. ״אני ג׳ייק״ הציג את עצמו.

״אני רון״ חייך בחזרה רון.

״שם קול,״ אמר אחד הבנים, הוא היה בעל עיניים ירוקות גדולות ושיער חום מתולתל. ״אני ג׳ורדן״ מיהר להגיד.

״אני אוליבר״ הנהן לעברו אחד מהבנים. הוא היה שזוף ונראה חזק ביותר, עם עיניים כחולות מקסימות ושיער בלונד-פלטינה שנפל על עיניו מעט.

״ואלו-״ הוא החווה בראשו לעבר הבנות אך נקטע על ידי אחת הבנות אשר אמרה בכעס: ״אנחנו יכולות להציג את עצמנו, תודה, קולט.״ אמרה בטון לא ידידותי.

אך כשפנתה אל רון היא חייכה. ״היי רון, אני אודט.״ אמרה בקול נעים. רון בהה בה. היא הייתה יפהפייה. עיניה היו כחולות ירוקות ושיערה הזהוב ירד בבקבוקים עד אמצע גבה. 

״היי״ הוא חייך חיוך קלוש. ״עכשיו אודט, תצאי איתי?״

״ברור שלא קולט! אתה שואל אותי מאז גיל שש את זה!״ צעקה עליו וחזרה לשבת.

״היי אני לורי״ חייכה אליו ילדה חמודה בעלת עיניים שחורות ושיער בלונדיני-חום אשר נאסף בקוקו.

״היי אני ליאה״ חייכה ילדה בעלת שיער חום מתולתל ועיניים כחולות כהות כמו הים.

״היי אני ליילה״ חייכה אליו עוד ילדה שנראתה בדיוק אותו הדבר כמו לורי רק עם שיער חום בהיר יותר, עור מעט בהיר יותר,

ועיניה לא היו כחולות כהות כמו הים אלא כחולות בהירות כמו השמיים.

״אנחנו תאומות״ אמרו שתיהן ביחד.

״אוקיי״ חייך אליהן רון את חיוכו המקסים והן נמסו ובהו בו.

ואז כולם התיישבו ביחד וצחקו ודיברו והיה להם כיף מאוד.

הם הגיעו להוגוורטס ועלו על הסירות שהאגריד השיט עד שלפתע ראה את רון וחייך אליו.

״נו, נו, נו, הנה אדמסון הקטן!״ אמר האגריד, מפני שהכיר את כל אחיה של הולי 

כי היא תיארה לו אותם. הוא אהב את הולי כאילו הייתה בתו.

״היי האגריד!״ חייך רון, מפני שהאגריד, בתור חבר של הולי, בא לאכול אצלם לפעמים.

כל חבריו בהו בו ביראה על כך שהוא מדבר עם האיש המפחיד הזה.

הוא סיפר להם על האגריד ועל משפחתו וכל אחד סיפר על משפחתו שלו בתורו.

הם הגיעו לאולם הכניסה שם אישה בשם פרופסור מקגונגל לקחה אותם בתור אחריה אל האולם הגדול. 

ואז מצנפת המיון החלה לשיר:

מאות שנים עולה אני

על ראש של כל תלמיד חדש

ומקטלגת מחשבות

של מי אשר אותי חבש

אני מצנפת המיון

שממיינת מיונים.

חבשו אותי, ותגלו

לאן אתם פה שייכים!!

כל האולם פרץ במחיאות כפיים סוערות.

״הולדרס, ג׳ייק״

גריפינדור!

״מאבינס, ג׳ורדן״

גריפינדור!

״קולט, אוליבר״

גריפינדור!

״ללואה, אודט״

גריפינדור!

״אנבוס, ליאה״

גריפינדור!

״אנבוס, ליילה״

גריפינדור!

״גלסאז', לורי״

גריפינדור!

״אדמסון, רון״

גריפינדור!

רון חייך בשמחה ורץ להצטרף לחבריו.

כך נמשך המיון אך רון היה מאושר.

רוז ניגשה אליו וחיבקה אותו בחוזקה והולי חייכה אליו

חיוך גדול משולחן הפלפאף אשר באותו הרגע הריעו ליוליה מריאן.

לאחר המיון החלה הסעודה וכולם דחפו לתוך עצמם כמויות כה גדולות של אוכל עד

שפלא שלא התפוצצו.

לאחר מכן עלה רון לחדר השינה עם ארבעת חבריו החדשים ונרדם במיטתו בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא