העולם השלישי

"רון, על מה אתה חושב?" קטע קולה את הרהוריו.

יצא לו להרהר רבות בשאלה האם עשה את הדבר הנכון בכך שנתן לאמנדה ללכת, שהם הלכו איש לדרכו מבלי שהבהירו בניהם את העניינים. הרמיוני הביטה בו כשהביט בקלף ועטו לא זע, הוא ידע שהיא דואגת, הוא ידע שהיא מפחדת.

הוא ידע עוד דבר, הרמיוני היא ההישג היחיד שנשמר לו כעת. הוא מחבב אותה מאוד, גם אם לא כמו שהיה רוצה. היא הישג שהיה רוצה לשמר, פן יברח לו גם הוא מבין ידיו.

"רון?" חזר קולה ושאל, "הכל בסדר?"

רון הביט בה וחייך, זה הישג שהיה רוצה להנציח.

"הרמיוני," הוא פנה אליה, לשם שינוי, לא מהוסס ולא נרגש, "היית רוצה להתחתן איתי?"

האירוע ההוא פשט כאש בשדה קוצים וחרושת השמועות לא נחה לרגע. עד כדי כך שהגרסה שאמנדה שמעה היא שההצעה הייתה באמצעות אותיות בוערות בשמיים.

'הוא עבר הלאה.' חשבה לעצמה, 'הוא עושה מה שטוב בשבילו מבלי להתחשב בך. אז למה לעזאזל את לא יכולה?'

היא נזכרה בשיחה ההיא, השיחה האחרונה שלהם. היא לא הייתה מסוגלת להיות עם מישהו שלא סומך עלייה ומתייחס אליה כרכוש. היא, שתמיד הייתה ציפור חופשייה לעוף בנתיבים שהתוותה לה הרוח. היא שכה חשוב לה לטעום את החיים עד תום, לראות הכל ולהרגיש הכל. היא לא יכלה שיסגור אותה בכלוב הקודר, גם אם סורגיו עשויים זהב. היא נזכרה בהרגשה שלה כשראתה אותה לראשונה עם הרמיוני, ליבה התרסק ונשבר לרסיסים. היא עוד אהבה אותו, אהבה אותו כל כך. היא נזכרה במשחק הקווידיץ' האחרון, משחק מלוכלך לכך הדעות, כולל שלה וזוהי הייתה נקמתה הקטנה של האקסית הממורמרת.

היא נזכרה גם בקרב שהתחולל בהוגוורטס לפני כמעט חודשיים, באימה שאחזה בה כשחשבה שהקללה עלולה לפגוע בו. היא לא חשבה על מעשיה וקפצה, היא זכרה את שבריר השנייה שהקללה פגעה בה ושבריר השנייה שבה הכל נעשה שחור.

ואז היא חשבה על פרד, איך אחז בידה, כאילו מנסה למשות אותה מן המקום אליו היא הולכת, המבט שהיה בעיניו כשפקחה את עינייה.

הנשיקה שלו. זו שעוררה בה את רגשותיה החבויים ביותר. ללא שמץ של היסוס ופרץ של התרגשות.

אבל מאז אותה נשיקה, כלום לא קרה. כנראה נבהל כשהלכה והחליט לוותר והיא לא תביך את עצמה במידה והוא כבר אינו רוצה.

השתקפותה במראה נראתה לה מיותרת. אישה מהונדסת וכמעט לא אנושית.

קסנדרה לא הצליחה לפענח את תוכניתו של האדון, מדוע לא רצה להרוג את הילד בשנייה שהתקרבה אליו? מדוע כל כך חשוב לו להרחיק את הילדה ההיא מההתרחשות? היא העבירה את אצבעותיה על ידיה והאות האפל נחשף. עד כה, הכל מתרחש כמתוכנן. אדון האופל בוודאי ידאג לה לגמול הולם עבור שמירת הילדה. למה אבל היא חשובה לו כל כך?

דלת סתרים במצולות הפותחת כניסה למערת סלע ענקית. הסלעים היו כה מוכרים. הוא היה כאן כבר פעם, איכשהו, מתישהו. הוא הרים את מבטו אל הסלעים המשוננים והרכינו אל התהום שנפערה ברצפת האבן. הוא הבין.

הארי התעורר במהירות. המקום הזה, המקום שבו היה חזיונו, המקום שלונה הראתה לו במחשבותיה.

"לונה?" הוא לחש לנערה ששכבה לצידו (אם אביה היה יודע כיצד ישנים הם כשהיא בדירתו, ודאי היה מתפלץ).

היא מלמלה משהו בתגובה והתעטפה בשמיכה.

"לונה." התעקש הארי והיא פקחה עין עצלה.

"השעה חמש בבוקר." ציינה ברוגז, "מה העניין?" היא שאלה מבין קור השינה.

"המקום שהראת לי. אני צריך שתיקחי אותי לשם."

"אין לי מושג על מה אתה מדבר." השיבה לו7נה והתפתתה לחזור אל הכר.

"המערה." התעקש הארי, "אמרת שזה המקום שאליו תברחי."

לונה התעוררה באחת.

"למה אתה צריך להגיע לשם?" שאלה.

"אני חושב שמצאתי את ההורקרוס."

לונה בלעה את רוקה, "אני  אשאר לעזור לך." קבעה.

"לא."

"אז אתה לא תגיע לשם."

"בסדר." מלמל הארי בחוסר רצון, "קחי אותי לשם."

הפרק הקודם		הפרק הבא