משפחות

פטוניה ובעלה ורנון ניסו להושיב את בנם דאדלי בכיסא התינוקות שלו.

זה.....

לא הצליח להם ממש.

״אמא!!!!!! רוצה! צצי!!!!!״ זעק דאדלי.

״אתה רוצה את המוצץ שלך, דאדלוש סמאדלוש חמוד?״ שאלה אותו פטוניה, אימו.

״צ!!!!!!צ!!!!!!!י!!!!!!!״ צרח דאדלי בכל כוח גרונו, אף על פי שהיה רק בן שנתיים עוד מעט.

״ילד חזק, אה, דאדלוש?״ חייך ורנון.

״צצי?״ החל דאדלי לבכות.

״הנה, מאמי, דאדי, קוקי שלי.״ מיהרה פטוניה לדחוף לו לפה מוצץ אדום מגומי.

״צצי!״ צרח דאדלי.

״אה!״ הבינה פטוניה ודחפה לפיו מוצץ גומי ירוק.

בשנייה דאדלי השתתק.

״הא! גבר קטן של אבא! רצית מוצץ ירוק של בנים, ולא אדום של בנות!״ חייך ורנון אל דאדלי.

״אמ.. ורנון...״ הסיטה את תשומת ליבו פטוניה בהיסוס.

״כן?״ שאל אותה.

״נראה לי שדאדלוש לא אהב את המוצץ האדום כי יש בו חור.....״ המשיכה והצביעה אל עבר חלק הגומי הקרוע של המוצץ האדום.

״נו ו...? הוא עדיין גבר!״ אמר ורנון בהחלטיות.

״המוצץ האהוב עליו זה הוא.״ הצביע פטוניה על מוצץ ורוד עם ציורים של לבבות.

״זה טוב שהוא מתחבר לצד הנשי שבו!״ קרא ורנון.

״כמובן, אתה צודק.״ הנהנה פטוניה.

היא ניגשה לשים את בקבוקי החלב הריקים בחוץ, ולפתע ראתה תינוק קטן עטוף בשמיכות.

התינוק פקח את עיניו והביט לעברה.

הוא הביט לעברה באותן עיניים שהיא אהבה כל כך פעם, שהיו נפגשות עם עיניה שלה בתוספת צחוק מתגלגל.

התינוק בהה בה בעיני איזמרגד, העיניים של לילי.

הפרק הקודם		הפרק הבא