עיניים

התעוררתי בחדר גדול ולבן.

שכבתי על מיטה גדולה ונוחה, על ידה היה שטיח, וליד זה שולחן כתיבה.

היה גם חלון גדול, עבה, שחשף בפניי אור שמש.

כל כך רציתי למאת דרך החלון הזה, החופש היה כמעט בהישג יד!

אבל כמעט, כמו תמיד.

גיליתי שאני לבושה בכותונת לילה לבנה, ונועלת נעלי בית לבנות ופרוותיות.

הלכתי למראה שהייתה בצד החדר ובחנתי את דמותי.

ציפיתי לחבורות ופצעים, שכן גופי כאב, אבל לא.

עורי כרגיל היה חיוור, עיני היו כהות גדולות ועצובות, ושיער השחור הדליל נפל בפשטות על גבי.

ראיתי דלת, סובבתי את הידית, ויצאתי.

ראיתי מולי מסדרון ארוך, ללא יציאה, ורק תשעה דלתות, אחת מהן דלת החדר שלי.

פסעתי בזהירות, ופתחתי את דלת החדר שעל יד חדרי.

שם מצאתי את יובל, עיניה הירוקות היו פקוחות, ומבט מבולבל השתקף בהן.

היא הייתה לבושה כמוני, בכותונת ונעלי בית לבנות, ושתינו יצאנו החוצה.

אט-אט אספנו את כל החבורה, אני, יובל, מארי, אלן, קולט, רין, אדל, ואמיליה.

פתחנו בחשש את דלת החדר התשיעי, לא יודעים מה מצפה לנו שם.

בשנייה שנכנסנו זינק עלינו חתול לבן וגדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא