הנשף

הארי, רון, הרמיוני וג'יני התעוררו למחרת בשעה שמונה. הפרופסור מקגונגל אמרה שהיום כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה- בתנאי שבערב הוא חוזר למלון. להארי היו תוכניות.

"בוקר, ג'ין. קומי, אנחנו צריכים להזדרז, יש לי תוכניות להיום."

"ממ?"

"קומי, ג'יני!" הוא אמר וזרק עליה כרית.

"אני קמה, אני קמה!" היא אמרה והתיישבה. "מה השעה?"

"שמונה, ואנחנו צריכים לרדת לאכול ואז להספיק לתפוס מונית אז בואי!"

"מונית? לאן?"

"הפתעה," הוא אמר בחיוך. ג'יני קמה והלכה להוציא בגדים המזוודה. "ג'ין, היום אני בוחר לך בגדים."

"מעניין..." היא אמרה. "קדימה, נראה אותך." הארי התקדם לעבר המזוודה והוציא משם שמלה בצבע אדום-בורדו, וטייטס שחור. 

"ולא לשכוח שרשרת," הוא אמר לה. היא חייכה אליו והלכה להחליף בגדים. בינתיים הארי התווכח עם עצמו.

אתה יכול לעשות את זה!

-לא אני לא.

היא בטוח תסכים!

-היא בת שבע עשרה וחצי!

אבל אתה בן שמונה עשרה!

-אנחנו צעירים מדי!

אתה יכול להציע לה היום אבל להתחתן בעוד הרבה זמן, פשוט תהיו מאורסים.

-אני לא יודע...

תלך על זה.

-אין סיכוי שהיא תסכים!

היא אמרה לך שהיא הולכת להתחתן איתך, היא אוהבת אותך, נו!

-אבל... מה אם היא תגיד שאנחנו צעירים מדי? זה יהיה מביך!

אז תסביר את עצמך. תגיד שאתה רוצה היות מאורס לה ולהתחתן עוד שנתיים בערך...

-אז אולי אני אציע לה עוד שנתיים?

היא יכולה להיתפס.

-אבל היא לא תברח לשום מקום!

תתייעץ עם הרמיוני.

-נראה לך? אני משוגע? היא תחשוב שיצאתי מדעתי!

היא הלכה איתך לבחור טבעת!

-אבל לא אמרתי לה מתי אני מתכוון להציע לה.

תתייעץ איתה. היא ערה ורון ישן. זאת ההזדמנות שלך!

"הארי? הכל בסדר? אתה נראה מהורהר," אמרה לו הרמיוני. הוא יעשה את זה, זה הצ'אנס שלו.

"הרמיוני... רציתי להתייעץ איתך בקשר למשהו, אבל את תצחקי עלי, זה קצת מטופש."

"נו, שפוך את זה," היא ייעצה לו.

"בסדר..." הוא נשם נשימה עמוקה. "תראי- אני, אני... רוצה ל... לא, את תצחקי עלי..." הוא גימגם והתבייש בעצמו. היה לך אומץ להרוג את הקוסם הרשע ביותר הכל הזמנים, אבל להתייעץ עם חברה שלך בקשר למשהו שאולי יישמע קצת טיפשי אין לך אומץ?!

"נו," אמרה הרמיוני. "אם זה קשור לג'יני, כדאי שתעשה את זה מהר כל עוד היא במקלחת ורון ישן."

"טוב. אני- אני רוצה להציע לג'יני נישואים היום," הוא אמר בקול רועד ולא הסתכל להרמיוני בעיניים. "כאילו... להציע לה עכשיו ונהיה מאורסים, אבל להתחתן איתה עוד שנתיים בערך."

הרמיוני פערה את פיה קלות ושתקה בתדהמה לרגע, אבל אז התעשתה ואמרה: "הארי, אני חושבת שזה רעיון ממש טוב ומיוחד! היא ממש תשמח," היא הוסיפה.

"את- את בטוחה? ומה אם היא תגיד לא?"

"זה לא יקרה," היא קבעה. "נו באמת, היא אוהבת אותך! נראה לך שהיא תסרב?!"

"יכול להיות שהיא לא בשלה להתחתן עדיין," הוא מלמל.

"אבל בעוד שנתיים היא בטוח תהיה. זה רעיון ממש מיוחד! חבל שרון לא חשב עליו," היא הוסיפה בעצב. יכול להיות שזה מה שנתן להארי את האומץ. הוא לא ידע למה הוא רוצה להציע לה כל כך הרבה זמן לפני החתונה, אבל הוא כן ידע שהוא אוהב אותה והוא רוצה שהיא היה ממש שלו. הוא לבש חולצה לבנה וטוקסידו שחור מעל.

"תודה," הוא אמר להרמיוני, ובאותו רגע ג'יני יצאה מהמקלחת. היא לבשה את הבגדים שהארי בחר בשבילה, ונראתה פשוט מושלמת. עוד כמה שעות וקצת מזל היא תהיה מאורסת לי, חשב הארי.

"תודה על מה?" היא שאלה.

"את תביני אחר כך. בואי, נרד לאכול." הוא משך אותה, והיא נראתה מופתעת מזה שהוא לובש טוקסידו ביום רגיל. הם ירדו לחדר האוכל, שם היו לבד כי אף אחד עוד לא ירד. הם אכלו טוסטים ווופל בלגי עם גלידה. כששבעו, הארי אמר: "בואי, ג'יני. אנחנו הולכים לתפוס מונית." היא קמה אחריו והם יצאו מהמלון. הארי עצר מונית, ופתח לג'יני את הדלת. היא נכנסה, הוא נכנס אחריה ואמר לנהג: "לפארק האהבה בבקשה." ג'יני הסתכלה עליו מופתעת. 

"מה אתה מתכנן, הארי?" היא שאלה.

"תכף תגלי," הוא ענה לה בחיוך. אחרי נסיעה של עשר דקות הם הגיעו. הארי שילם לנהג, ויצא מהמונית, ג'יני בעקבותיו. הוא תפס בידה ומשך אותה אחריו. הוא התקדם אל תוך הפארק, שהיה ריק לגמרי בשעה הזאת בבוקר. רק לכבודם.

הם הגיעו לעץ ורוד מהממם, שתחתיו היה ספסל. ג'יני התקרבה לעץ, וראתה המון חריטות עליו. החריטות היו בסגנון של: 'מייק ובלה לנצח' ו'אמה+מייקל=אהבה' וכדומה.

בזמן שג'יני הסתכלה על העץ, מרותקת, הארי שלף מכיסו את הטבעת, שהייתה בצבע זהב עם הכיתוב: 'ג'יני'. ג'יני הסתובבה והוא כרע ברך.

"תינשאי לי, ג'יני?" הוא שאל בקול רועד. ג'יני נראתה פשוט המומה לשניה או שתיים, והארי אמר לעצמו, זה אבוד. היא חושבת שנסחפתי. איזה פאדיחות. למרות זאת, הוא לא זז, והסתכל עליה בתקווה. היא הביטה ישר לתוך עיניו, ואמרה: "כן!!" בעיניים דומעות מאושר. הארי ענד לה את הטבעת, והרגיש שאבן עצומה ירדה מליבו. היא שלו, הוא חשב בהקלה והתרגשות בו זמנית. הוא קם, ונישק אותה נשיקה ארוכה על שפתיה. היא נישקה אותו בחזרה, התנתקה ממנו ואמרה: "שתי איקסים, הארי." הוא חייך.

הם הלכו ברחבי הפארק, מחזיקים ידיים.

"הארי, מעניין אותי לדעת; מה גרם לך להציע לי נישואים כל כך מוקדם?"

"את יודעת, באמת התייעצתי עם הרמיוני, ואמרתי לה שאני מתכוון להציע לך היום אבל להתחתן איתך רק בעוד שנתיים בערך." הוא אמר.

"אז למה הצעת לי היום ולא בעוד שנתיים?" היא שאלה.

"לא יודע. אני חושב שפשוט רציתי שתהיי באמת שלי."

"אני באמת שלך," היא לחשה לו. הם התקרבו חזרה לעץ והביטו על החריטות.

"רוצה שנחרוט גם?" הוא שאל אותה. היא הנהנה. הארי לקח את השרביט שלו בחיפוש אחר חלק עץ ללא כיתוב, כשג'יני קראה: "הארי, תראה!" היא הצביעה על חריטה שהייתה בדיוק במרכז הגזע. הארי התקרב וראה שכתוב שם: 'לילי וג'יימס פוטר'. ליבו החסיר פעימה. גם ההורים שלו היו פה וחרטו!

"וואו," אמר הארי בשקט. הוא לקח את שרביטו וחרט מתחתיהם: 'הארי וג'יני פוטר'. כשסיים, ג'יני הביטה בו, בוכה מאושר. 

זה היום המאושר ביותר בחייו.

"נחשו מה?!" צעקה ג'יני כשנכנסו חזרה לחדר ושעטה אל רון והרמיוני. הרמיוני הסתכלה אל הארי, והוא חייך.

ג'יני הראתה להם את הטבעת.

"מה זה?!" רון ספק צעק ספק צרח.

"הארי הציע לי נישואים!!"

"מה?!" הוא צעק והסתכל על הארי. "תגיד לי אתה פסיכי?! היא בת שבע עשרה!"

"וחצי," אמר הארי בחיוך. "אבל אל תדאג, החתונה רק בעוד שנתיים."

"אתה באמת פסיכי," אמר רון ואחז בליבו, צונח על המיטה. ג'יני צחקה.

"הקרדיט על הטבעת הולך להרמיוני," אמר הארי, צוחק. 

הפרק הקודם		הפרק הבא