שלישית רידל

אמילי ניהלה שיחה נלהבת עם אחד המדריכים בנוגע לשיעורים, וסיפרה לו אלו כשפים כבר למדה. המדריך התפעל וסיפר לה על השיעורים.

פתאום פטרונוס גדול בצורת לוטרה נכנס לאולם, וכולם השתתקו.

הפטרונוס פתח את פיו ואמר בקולה של הרמיוני: "אני מזמינה את כולם לחגיגה נוספת, לרגל שובו של פוקס להוגוורטס."

פרופסור מקגונגל נדהמה. היא הביטה בהלם בפטרונוס שהתפוגג לנגד עיניה.

"הפטרונוס של שרת הקסמים בכבודה ובעצמה, ועוד על משהו מופרך שכזה…" מלמלה בשקט כך שכולם שמעו. "מי יודע מה פשר זה?" שאלה את קהל התלמידים.

אמילי הרימה יד רועדת.

"כן, העלמה צ'ייס?" שאלה פרופסור מקגונגל.

"פ-פרופסור." אמרה אמילי. "אנחנו-אנחנו פגשנו את הארי פוטר בתחנת הרכבת, ו-והוא אמר ש-שעוף החול שלי ה-הוא פוקס."

"עוף החול שלך?" הוסחה דעתה של פרופסור ג'קסון. "יש לך עוף חול?"

"כ-כן." אמרה אמילי, תוהה אם עשתה מעשה אסור.

"מדהים." אמרה פרופסור ג'קסון. "ואיזה צירוף מקרים, שזה יהיה דווקא פוקס…"

"אהה, אני לא חושבת שזה צירוף מקרים." אמרה פרופסור מקגונגל. "מאז ומעולם היה לפוקס זיק לבית הספר, והוא התחדד כשאלבוס נהיה המנהל. אני צודקת, כשאני אומרת שלך ולעופות חול יש זיקה מיוחדת?" פנתה לאמילי.

"כן." אמרה אמילי. "הפטרונוס שלי הוא עוף חול..."

רחש עבר באולם.

"הפטרונוס שלך?" שאלה פרופסור מקגונגל. "את יודעת לזמן פטרונוס בגיל כל כך צעיר?"

"כ-כן." אמרה אמילי. "וגם שני האחים שלי…"

"תוכיחו." אמרה פרופסור מקגונגל.

השלישייה זינקה על רגליה וקראה פה אחד: "אקספקטו פטרונום!"

הדרקון, החד קרן ועוף החול זינקו משרביטיהם וחגו באולם.

"מרשים." אמרה פרופסור מקגונגל. "הקוסם הצעיר ביותר שהכרתי שידע לזמן פטרונוס היה פוטר הצעיר, וגם זה רק בשנתו השלישית. אין ספק שעומדים מולנו שלושה קוסמים חזקים במיוחד."

בינתיים התיישבו שלושת התאומים במקומם.

"טוב, עניינים אלו יטרידו אותנו המורים לאחר הסעודה. אני מניחה שהגיע הזמן לקינוחים!" קראה פרופסור מקגונגל ומיד נעלמו המנות העיקריות מהצלחות ובמקומן הופיעו כל מיני קינוחים. פודינג, רפרפת, מעדנים, עוגות, פאי… כל דבר שהייתם רוצים לאכול (וגם כמה דברים שלא ממש הייתם רוצים לאכול).

הפרופסור מקגונגל נעמדה וקראה: "עכשיו כשכולכם אכולים ושתויים," (האוכל נעלם מצלחותיהם והותיר אותן יבשות ונקיות להפליא) "אני רוצה שתעלו לחדרים ותשנו שנת ישרים. לילה טוב!"

המדריכים קמו וקראו: "תלמידים חדשים, בואו איתנו!"

אמילי נסחפה בהמון לעבר המדריכים של רייבינקלו.

המדריכים הובילו את התלמידים החדשים במדרגות לולייניות, במסדרונות ובכמה מדרגות שהתחילו לזוז באמצע הדרך והתלמידים המאספים נאלצו לעשות עיקוף כדי להגיע לשאר הקבוצה.

לבסוף הגיע המדריך לדלת גדולה, שעליה ניצב מקוש גדול בצורת נשר, הסמל של בית רייבנקלו.

המדריך הקיש במקוש, וזה אמר בקול נשי: "מתים אוכלים את זה, ואם חיים יוכלו את זה, הם ימותו. מה זה?"

"שום דבר." אמר המדריך, והדלת זעה והניחה להם לעבור.

אמילי נכנסה לחדר שמכל דפנותיו נגלו הצבעים של רייבנקלו: כחול וברונזה.

במרכז אחד הקירות התנוסס סמלו של בית רביינקלו: נשר.

הקירות היו מכוסים ספריות, והתקרה נראתה כמו דגם מדויק של מערכת השמש.

חומרי למידה לכל הנחוץ היו פזורים ברחבי החדר. נראה שלאף אחד לא ממש הפריעה העובדה שכל חומרי הלמידה של אחרים היו במקום הלמידה שלו. להפך: נראה שאנשים ממש שמחים לקרוא את הספרים של האחרים, ולאף אחד לא היה אכפת שלוקחים את ספרו להשאלה שיכולה להמשיך לחודש. בקיצור: היה זה בית החלומות של אמילי.

המדריכה הובילה אותן במעלה מדרגות לולייניות. לעיניהן נגלה חדר עגול שבתוכו היו שלוש מיטות, וליד כל מיטה: שידה, ארון בגדים וארון ספרים תואמים.

"זה חדר השינה שלכן." אמרה המדריכה.

הילדות הניחו את חפציהם על השידות והארונות, ותוך זמן קצר היו מוכנות.

"כדי להיכנס לחדר המועדון, צריך ללחוץ על מקוש הנשר, ואז הוא שואל אותך שאלה. אם אתה עונה נכון, הדלת נפתחת. אם אתה לא יודע את התשובה, אתה צריך לחכות שמישהו שיודע אותה יגיע. ברור?"

"ברור." אמרו התלמידות.

"איך שאר הבתים נכנסים לחדר המועדון?" שאלה אמילי.

"בעזרת סיסמא."

אמילי פתחה את פיה להגיד משהו (מן הסתם להעיר על כך שככה שאר הבתים יכולים להיכנס לחדר המועדון שלהם בלי בעיה) אך המדריכה כבר הסתובבה ופנתה ללכת משם.

התלמידות התיישבו על המיטות ושוחחו. מדהים כמה הכשפים של אמילי נהיו מרכז העניינים.

"את יכולה להראות שוב את הפטרונוס שלך?" בקשה אחת מהן, סוזן לאבגוד.

"בטח. אקספקטו פטרונום!" שוב פרץ עוף החול משרביטה.

"וואו!" אמרה סוזן.

"מדהים!" הסכימה השניה, פני דיו.

"אני יודעת רק לחשים לגירוש יתושתושים שלא באמת עובדים…" נאנחה סוזן.

"יתושתושים?"

"אמא שלי מאמינה בהם. גם סבא שלי האמין. אבל הם האמינו גם שנשיכה מנומים מביאה כשרונות מדהימים…"

פני צחקה.

"אמא שלך היא לונה לאבגוד, נכון?" שאלה אמילי.

"את מכירה את אמא שלי?" שאלה סוזן.

"קראתי עליה." אמילי משכה בכתפיה.

"את תסתדרי פה מעולה." אמרה פני.

אמילי חייכה. "אני מקווה שגם האחים שלי." אמרה.

"רוצות טריוויה?" שאלה סוזן.

"כן!" התלהבה פני ושלפה חבילת סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים. "מי שעונה לא נכון חייבת לאכול סוכריה!"

סוזן הוציאה קופסא של שוקולד מהדובשנרייה. "מי שעונה נכון לוקחת ריבוע שוקולד."

המשחק נגמר אחרי שלאמילי היו עשרים חפיסות ופני קיבלה סוכרייה בטעם קיא.

הבנות נהנו, לימדו את האחרות לחשים שהן ידעו ולבסוף נרדמו.

הפרק הקודם		הפרק הבא