אלבוס דמבלדור

פרק 11

"לגלרט,
 אמי אמרה שאתה אחיין של בתחולדה, ואמרה שנוכל להכיר. אם תרצה, שלח ינשוף בחזרה."

אלבוס כתב את המכתב וקשר אותו לרגלו של פורון. הינשוף התעופף החוצה דרך החלון. לא עבר זמן רב ואלבוס קיבל תשובה מגלרט.

"לאלבוס היקר,
לעונג לי יהיה להיפגש איתך. דודתי אמרה לי שאתה חכם בדיוק כמוני.
חשבתי שנוכל להפגש עוד היום."

אלבוס התרגש לקראת הפגישה גם גלרט. סוף סוף הוא יוכל להיוועץ במישהו חוץ ממורי הוגוורטס.
אלבוס החליט לרדת למטה ולבקש סליחה מאמו. הוא התחרט מאוד על שצעק עליה.
"אמא?" אמר אלבוס כשירד במדרגות. אמו בישלה ארוחת בוקר.
"אני..." התחילה אמו להגיד.
"אמא, אני מצטער על אתמול, אני ממש מצטער!" אלבוס קטע אותה.
"אין שום צורך אלבי, הכל כבר נסלח." אמרה אימו. "אני מבינה את העובדה שהיית נסער אחרי שגילנו לך, ועוד יותר שכעסת כי לא גילינו לך." המשיכה.
אלבוס חייך. אמו תמיד הבינה אותו.
"אמא, גלרט בא היום, זה בסדר מצידך?" שאל אלבוס.
"כמובן, אלבי! ואלפיאס שלח מכתב, הוא מגיע היום." אמרה אימו.
"באמת? מעולה!"
באותו רגע נשמע דפיקה בדלת. אברפורת' פתח. זה היה גלרט.
"שלום, אני גלרט גרינדלוולד. אני מעוניין לדבר עם אלבוס." אמר גלרט.
"כן, כן, תפסיק עם שפת ימי הביניים, הוא כאן." אמר אברפורת' בגסות.
אלבוס שעט למטה, גלרט היה ילד חיוור וגבוה בעל שיער שחור מבריק. עיניו התכולות היו עמוקות ונבונות.
"היי, גלרט, אני אלבוס, בוא נעלה לחדר שלי." אמר אלבוס בהתרגשות.
"בשמחה." השיב גלרט  בשלווה.
ברגע שהשניים עלו לחדרו של אלבוס נשמע עוד דפיקה בדלת. אלבוס שמע את אברפורת' ממלמל על זה שבאים אורחים כל כך מוקדם.
"אל! זה דודג' הזה!" צעק אברפורת מלמטה.
"או! זה בטח חבר שלי, אלפיאס." אמר אלבוס לגלרט.
אלבוס ירד למטה.
"היי, דודג'!" אמר אלבוס.
"שלום, אל!"
"בוא נעלה למעלה, האחיין של השכנה שלנו הגיע."
"מעולה. ו... הבאתי לך את זה." אמר דודג' והגיש לאלבו חבילה של סוכריות מוגלגים.
"אבא שלי אמר לי להביא את זה לך, זה בטעם פירות." אמר דודג'.
"וזהו?" שאל אלבוס.
"מה זאת אומרת?"
"זה לא מתפוצץ, לא עושה כלום?" שאל אלבוס בבלבול.
"כלום, אבל זה משנה צבע ואז הלשון שלך נעשית צבעונית."
"איך מוגלגים מסתדרים, זאת תמיד תיהיה חידה בשבילי." אמר אלבוס.
"בוא נעלה למעלה." הציע דודג'.

בחדר, השלושה דיברו על אליפות הקווידיץ'.
"אבא שלי השיג כרטיסים! הוא בבולגריה מטעם גרינגוטס." אמר גלרט.
"אז איפה נולדת?" שאל דודג' בבלבול.
"פה, בבריטניה. אבא שלי בבולגריה רק חמש שנים."
"אברפורת ואמא כל כך מאוחדים למען אריאנה! אני לא מבין את זה! הם לא יכולים מדי פעם להינות?" התלונן אלבוס.
"מי זו אריאנה, ומה קרה לה?" שאל גלרט בבלבול.
"הו! אריאנה זאת אחותי, ויש לה "בעיה" קטנה עם הקסם מאז ששני נערים עוללו לה משהו מאוד נורא." אמר אלבוס ונאנח.
פתאום נשמע מבחוץ קול פיצוץ.
השלושה יצאו מחדרו של אלבוס, זו הייתה אריאנה. פיצוצים נורו ממנה, ואמו שכבה, מקופלת, על הריצפה.
"אמא! מה קרה?" שאל אלבוס בחרדה. תוך שנייה אברפורת' הגיע.
"הו, כלום! אריאנוש רק קצת התאכזבה שאין פודינג לקינוח היום." אמרה אימו במאמץ.
אלבוס ואברפורת' עזרו לאמם לקום.
"אריאנה! מה עשית?" נזף בה אברפורת'. "עכשיו לאימא כואב!"
"אבי! אני מצטערת, זה תמיד ככה, אני קצת עצובה ו..." התחילה אריאנה לומר.
"מהר! תחשבי על משהו משמח! רק זה יכול לרפות את אימא!"
אריאנה עצמה את עיניה, ונשמע קול מוזר, שילוב של ריסוק והרכבת שתי קוביות לגו, ואמם קמה בריאה.
"הצלחתי, הצלחתי!" שמחה אריאנה.
"כרגע צפיתם ביום רגיל במשפחת דמבלדור, ידידיי." אמר להם אברפורת'

הפרק הקודם		הפרק הבא