הארי והקונדסאים

פרק מספר 3: ג'ק

"הוא בכלל לא נפצע כזה קשה, וחוץ מזה, זו הייתה אשמתו!" התעצבן הארי.

"ואת זה תספר למישהו שלא יודע," אמר ווד.

"אין מישהו כזה!"

ווד כיחכח בגרונו. "זה לא משנה, אתם לא מבינים? המשחק שלנו עכשיו יהיה נגד הפלפאף, וזה לא תלוי בי! הדבר היחיד שתלוי בי זה שנהיה מוכנים אליו, וכרגע אנחנו לא! אנחנו מוכנים למשחק נגד סלית'רין, וזה שונה לחלוטין!"

"בדיוק ככה! זה פשוט לא אותו דבר!" הצטרף פרד.

"קדימה אוליבר, תתחיל!" המשיך ג'ורג'.

"תלמד אותנו טכניקות נגד הפלפאף," פרד. "שאנחנו לא מודעים לשינוי שלהן."

"אז מה שונה בדרך הישיבה על המטאטא במשחק נגד הפלפאף?" סיים ג'ורג' ברצינות.

המבט בעיניו של ווד היה כה רושף, שהחיוך נעלם במהרה מפניהם.

"קדימה, קומו!" הוא קרא.

זה היה בוקר ליל כל הקדושים, והטירה היתה שקטה. הארי הסתובב בדיכאון במסדרונות, כי פרופסור מקגונגל סירבה לתת לו אישור ללכת להוגסמיד.

"אני מתנצלת, אבל זה לא על אחריותי. אין אישור, אז אין אישור."

"אבל פרופסור…" הארי היה נואש.

"דיברנו על זה כבר בתחילת שנה! חוץ מזה…" היא הנמיכה את קולה. "לא הייתי ממליצה להסתובב כשבן הדוד שלך מסתובב חופשי."

"אבל -"  הארי קטע את עצמו בהפתעה. "נוספיי הוא בן דוד שלי???"

"לא אמרתי את זה," מקגונגל נכנסה לדבריו במהירות.

הארי היה כל כך בהלם שהוא שכח את הטענות ההגיוניות שלו ויצא מהכיתה אל רון והרמיוני, בעוד מקגונגל מנסה לתקן את מה שכבר נעשה.

אז עכשיו מתברר שזה שהסגיר את משפחתו לוולדמורט, וככל הנראה גם ריגל אחריהם עוד קודם לטובת אדון האופל, היה בן דוד שלו.

רון והרמיוני רצו להישאר כדי להשגיח שלא יעשה משהו מטופש, אבל הוא סירב והודיע שהם לא יפספסו בגללו את היציאה להוגסמיד. הוא כמעט נאלץ לדחוף אותם החוצה בידיים, אבל בסופו של דבר הם הלכו והוא נשאר עם המחשבות שלו.

הוא דמיין את הלם הבגידה של הוריו כשגילו שהאחיין שלהם גרם לרציחתם בדם קר. הוא לא הבין איך אפשר לעשות דבר כזה למשפחה שלך. כלומר, הוא יכל לראות את סיריוס עושה דבר כזה למשפחה שלו, אבל ממה ששמע על הוריו זה לא היה אותו דבר.

ואגב מה ששמע על הוריו - למה אף אחד מעולם לא חש צורך לטרוח לספר לו שלאבא שלו היה אח? לא אמר מילה על כך שמי שהסגיר את הוריו לוולדמורט היה בן הדוד שלו?

נסיך האש. איזה מן כינוי זה בכלל?

הוא בעט בקיר הקרוב ומיד התחרט כשרגלו פתחה במחאה.

הוא המשיך הלאה.

"ג'יי ג'יי?"

זה היה פלאף. כמובן שזה היה פלאף, הוא היה היחיד שקרא לו כך. ועכשיו זה עצבן את הארי יותר מתמיד. הוא השתדל להכחיש כל קשר לג'יימס, והכינוי 'ג'יימס ג'וניור' לא מצא חן בעיניו.

הוא גילה שהוא נמצא ממש מחוץ למשרד של פרופסור פלאפרמוס, שהציץ מבעד לדלת והזמין את הארי להיכנס פנימה. הארי נכנס.

הארי היה מופתע. המשרד השתנה.

כלומר, ברור שהמשרד השתנה; הוא לא ציפה שפלאף ישאיר את העיצוב של לוקהארט, אבל בכל זאת…

הוא לא חשב שחדר יכול להפגין יותר הערצה עצמית יותר מהחדר של לוקהארט, שהיה מלא דיוקנאות עצמיים שלו, אבל איכשהו החדר הזה הקרין עוד יותר נוכחות נרקיסיסטית ויהירה של בעליו. קשה להסביר איך בדיוק.

החדר היה מלא בחפצים קטנים, חציים שימושיים כמו שידונת או מעמד עפרונות, והחצי השני פשוט לא ברור איך הגיע לשם - למשל,קופסה של כדורונים צמריריים. הקירות היו מקושטים בתמונות שונות, וליד השולחן ניצבה ארונית ספרים המסודרים לפי מהירות, עוצמת פגיעה ונוחות זריקה.

מאחורי השולחן על הקיר היה תלוי לוח מודעות גדול, ועליו דברים שונים; מהחומר לשיעור שיעביר מחר עד לחפיסת קלפים שמעל לכל הקלפים מוצמד היה הקלף של הנסיך - עם שינויים קלים: אחת מה-J שלו הייתה צבועה בכתום ואחד מהנסיכים היה לבוש ברדס שחור.

ואיכשהו, הדבר היחיד שפשוט לא התאים לערבוביה הנרקיסיסטית המוזרה הזו, היה פלאף. זאת אומרת, מאיך שהארי הכיר אותו, החדר בהחלט התאים לו, אבל המראה הזה, של זקן שמכבד את עצמו, היה פשוט לא שייך.

"שב," פלאף הציע לו כיסא בצבע כחול כהה עם נצנצים. הארי התיישב, והוא התיישב מולו על חלק פנוי בשולחן.

"אתה נראה מופתע," אמר פלאף בחיוך. "אהבת את העיצוב שלי?"

"נחמד," הארי משך בכתפיו במבוכה.

"אם כי מקודם היית מדוכא. אני מניח שהדודים שלך לא הסכימו לחתום על אישור היציאה להוגסמיד?"

"נכון…" הארי הרים את מבטו. "זה פשוט לא הוגן. הלוואי שהיו לי הורים נורמליים כמו כולם." אולי זה היה קורה אלמלא נוספיי.

היה שקט לכמה רגעים.

ואז פלאף אמר, "הכרתי את אמא שלך."

"באמת?" הארי לא ציפה לזה. "איך?"

"היא הייתה…" נראה שהוא חושב לרגע. "גיסה של חבר שלי. זה אומר שהייתי חבר של דוד שלך."

"נוספיי?" הניחוש יצא מפיו של הארי לפני שהספיק לחשוב. אחר כך הוא הבין שפלאף מדבר על אבא של ג'ק, ככל הנראה.

"איך ידעת?" פלאף הופתע. "כן, במשך שנים הסתובבתי עם אבא של ג'ק נוספיי, ובאופן טבעי, הכרתי את אמך. היא מקסימה, באמת."

"הייתה," התפרץ הארי. "אתה הכרת מקרוב את מי ש - מי שגרם למוות שלה???" הוא נעמד בכעס לוהט. למה אף אחד לא חושב לספר לו כלום על - על - על כלום?

פלאף הביט בו במה שנראה כעצב (כי הארי לא יודע להבדיל בין תסכול לעצב). "הכרתי. חשבתי שהכרתי. הכרתי מקרוב בן אדם תמים, חתיך, מקסים וחמוד. לא הכרתי את החיה הרעה שבגדה במשפחתה והסגירה אתכם לוולדמורט. הבן אדם שהכרתי לעולם לא היה עושה דבר כזה." הוא נראה מאוד בטוח בכך.

"אבל הוא הסגיר."

"כן… רוצה לשתות, הארי?" הוא לא חיכה לתשובה, והוציא משום מקום בקבוק. הארי הכיר לראשונה את הבירצפת, וזה עודד אותו מעט.

השיחה נדה לכיוונים פחות חשובים, ולבסוף הם נפרדו כידידים. הארי מצא שהוא גילה כמה פרטים חשובים בשיחה הזו: 1. פלאף הכיר את הוריו ואת משפחת נוספיי. 2. נוספיי קשור אליו מצד אמא ולא מצד אבא. 3. פלאף בן 55, לא נשוי.

זה היה ליל כל הקדושים, והטירה הייתה שקטה. כל הרעש התקבץ לאולם הגדול. האישה השמנה שמחה שהיא לא תלויה על הקיר שם; בטח מדובר ברעש מחריש אוזניים. אבל אולי שם פחות משעמם. היא שינתה תנוחה.

אולי היה עדיף לו הלכה למסיבה. היא ידעה שיש מסיבת דיוקנאות גדולה לכבוד ליל כל הקדושים ונפילתו של וולדמורט, אבל לא היה לה כח ללכת לקצה השני של הטירה. גם לא היה לה כח ללכת עד לדיוקן של חברתה וריטי, והיא קיוותה שתבוא אליה, אבל זו הלכה כנראה למסיבה, או נשארה לצפות בסעודה.

האישה השמנה החליטה לנמנם מעט.

רחש כל שהוא העיר אותה ממנוחתה. היא פקחה את עיניה, והחניקה את הצרחה שכמעט יצאה לה מהפה. דמות בברדס שחור קרבה אליה בצורה מאוד דרמטית.

צעד.

עוד צעד.

היא לא תצרח, זה בטח חלום - חוץ מזה, הוגוורטס מאוד שמורה, בייחוד עכשיו עם כל הסוהרסנים.

כשהדמות הייתה במרחק נגיעה, היא נעצרה.

היא בבירור רצתה להיכנס לתוך מגדל גריפינדור. והאישה השמנה לא תיתן לה.

"דארלינג," קול גברי בקע מהברדס והדמות קדה בתיאטרליות. הוא דווקא לא היה כל כך מפחיד. הוא הוסיף את הסיסמה. ובכן, אין סיבה שלא לתת לקוסם נחמד שיודע את הסיסמא לעבור, נכון?

ואז האישה השמנה ראתה את הסיבה, פלטה קריאה מבוהלת ומיהרה לרוץ משם.

הדמות נאנחה. הוא קיווה שזה יעבוד. מה הסגיר אותו הפעם?

עינו קלטה את מפרק ידו החשוף ואת הסימן המקועקע בה.

הוא נאנח. אוי ווי. הוא לא היה צריך לקוד.

טוב, כדאי שהוא יתרחק משם.

"פנו דרך! לא יכול להיות שכל כך הרבה שכחו את הסיסמה," אמר פרסי. הוא התקדם בין כל התלמידים עד שיכל לראות התמונה הריקה של האישה השמנה. "איפה היא?"

"באין," אמר פרד.

"ביש," אמר ג'ורג'.

מפה לשם התברר שהאישה השמנה ראתה את ג'ק נוספיי - או אוכל מוות אחר - וזה אומר שכל התלמידים הלכו לישון באולם הגדול, ויערך חיפוש מקיף, על אף שיש להניח שנוספיי כבר ברח.

"הוא כנראה לא הסתכל לאחרונה על לוח שנה," העיר ג'יימס בקול. "מטופש לבחור דווקא בליל כל הקדושים לתקיפת המועדון כשברור שלא תהיה הזדמנות להרוג את הארי כי הוא לא נמצא שם."

העט חרט על הקלף, וידו של הארי שאחזה בו רעדה. הארי הסתכל על החיבור שלו כאילו הוא מבקש שיתפוצץ.

הרמיוני הביטה בו בחשש. הארי היה מעוצבן ומתוסכל מהגילוי האחרון שלו וזעם על שנוספיי העז עוד לפרוץ להוגוורטס, ונאסר עליו, משום מה, ללכת לחפש את נוספיי בכוחות עצמו. הרמיוני חששה כי בקצב הזה הארי באמת יפוצץ את החיבור שלו, ואז הוא יקבל אפס בשיעורי הבית ולא ידע את החומר.
חוץ מזה שהיא לא רצתה שהארי ימצא את נוספיי ויהרג.

"הארי… יהיה בסדר," היא אמרה.

"אמרת את זה כבר," השיב הארי בעצבנות.

"תקשיבו," אמר רון והניח את העט שלו. "יש לי משהו שיעודד את כולנו."

"שוקולד?" שאלה הרמיוני בתקווה.

"לא. אבל פלאף מארגן היום איזה מועדון או משהו בחמש וחצי. נראה לי שכדאי שנלך."

"נוסח מועדון הדו קרב של לוקהארט מהשנה שעברה?" שאל הארי בדכאוניות.

"רק עם פרופסור פלאפרמוס," אמרה הרמיוני בשמחה. "אנחנו צריכים ללכת, הארי. לא יזיק לך לצחוק קצת."

הפרק הקודם		הפרק הבא