הארי פוטר והאדם-זאב

סליחה כולם שלא העלתי פרק מלא זמןן

הפרק הזה מוקדש לשלם ולגולם מפראג

🖤🖤🖤mi amigos🖤🖤🖤

הארי התעורר באותו יום כשהוא מרגיש שונה מהרגיל. הוא הרכיב את משקפיו והתיישב והסתכל בלוח השנה. אה, כמובן! הוא היה בן 9 עכשיו. זה היה יום הולדתו היום! במקביל, הוא היה סקרן. מה יהיה שונה מהרגיל? האם מישהו בכלל ידע שזה יום הולדתו? הם אולי יזכרו. הוא האמין שהוא פשוט יצטרך ללכת לראות. הוא ירד למטבח, תוהה מה יראה. כשנכנס, הוא ראה את ארוחת הבוקר שלו מונחת על השולחן, אבל אף אחד לא נראה באופק. הארי משך בכתפיו, התיישב והתחיל לאכול.

בדיוק אז שמע "יום הולדת שמח!" ממש מאחוריו. הוא כמעט נפל מכיסאו. הוא הסתובב והם היו שם, חבושי כובעי יום הולדת והכל. הארי חייך, אבל הוא לא שם לב שסיריוס משתמש בשרביט שלו כדי להדביק עליו גם כובע יום הולדת. הוא התחיל לפרוע את שיערו כשהרגיש את הכובע. מבולבל, הוא ניסה להוריד את זה, אבל זה לא זז.

רמוס צחק, "אתה לא יכול להוריד את זה עד שהיום יסתיים!" הארי נאנח, אבל הוא חייך.

"אתם זכרתם שזה יום ההולדת שלי?"

"טוב ברור שזכרנו!" אמר סיריוס.

רמוס מלמל, "הוא כמעט שכח."

"שתוק ירחוני, אני זכרתי. ויש לי את המתנה הטובה ביותר!"

"באמת? מה זה?" הארי היה נרגש מאוד.

"זה-"

"רך-כף!" רמוס קטע אותו. "אל תגיד לו!"

"אה נכון. מצטער. תצטרך לגלות לבד." הארי חייך, "בסדר, מתי אני אגלה?"

"הממ, רך-כף, מתי אתה חושב שהוא צריך לגלות?" אמר רמוס, מחייך.

"עכשיו!" אמר הארי. סיריוס חייך גם הוא, "אולי כשנסיים את ארוחת הבוקר?" כשהוא אמר את זה, הארי מיד התחיל לזלול את האוכל שלו, רוצה לפתוח את המתנה האמיתית הראשונה שלו מזה זמן רב. "היי סיריוס, לך תביא את המתנה שלך." הוא פנה לקחת את זה, אבל עצר.

"מה לגבי אחד ממך?"

"אפשר להביא לו את זה אחרי המסיבה, זה עלול להסיח את דעתו לכמה זמן."

"יהיה לו את שלי!" רמוס הרים גבה. בידיעה שרמוס צודק, סיריוס הלך להביא את המתנה שלו. הארי הרים את מבטו אל רמוס.

"מסיבה?" הוא שאל.

"אופס," אמר רמוס, ועיניו מתרחבות.

"לא שמעת כלום מזה." הארי חייך, "ברור." בדיוק אז סיריוס נכנס עם חבילה בידיו.

"נחש מה זה?" הוא זימרר והניח אותו על השולחן.

"מתנה?" ניחש הארי. סיריוס ענה, "כן, זו מתנה. רצית לפתוח אותה, לא? " הארי קרע את החבילה, תוהה לאיזה מתנה יש צורה של מקל מטאטא. כפי שחשב, הוא שלף מתוך המתנה מטאטא חדש.

"וואו," הוא אמר, ביראת כבוד. רמוס חייך, "זה אחד המטאטאים הכי טובים שיש. אל תיפול מזה." הארי צחק, "ראית כששיחקתי קווידיץ 'במחילה? אני לא חושב שאוכל ליפול גם אם אנסה." עיניו של סיריוס הוארו.

"באמת? אתה כל כך טוב? היי ירחוני, יש לך את ה- האם קיבלת - אתה יודע איפה המטאטא שלי?" הוא קצת היסס בחלק האחרון. רמוס נראה שבור.

"מאז לא הזזתי אותם," הוא השתתק.

"אני מניח שאגנוב את של הארי אז," אמר סיריוס וניסה להקל מעט את מצב הרוח. הארי הרים את מבטו מהמטאטא שלו.

"לא אתה לא, זה שלי," הוא אמר, "ולא הייתה מסיבה שאנחנו הולכים אליה?" סיריוס נעץ מבט מקניט ברמוס.

 מסיבת ההפתעה שלא היית אמור לדעת עליה? כן יש. אבל לא למשך השעה-שעתיים הקרובות, ואתה לא רוצה לנסות את המטאטא שלך?" הוא בקושי הספיק לומר זאת, והארי רץ החוצה עם המתנה החדשה שלו. סיריוס הביט ברמוס.

"אנחנו נצטרך ללכת מתישהו."

"אבל מתישהו זה לא עכשיו, רך-כף. תקווה שבקרוב." הוא אמר.

"ואנחנו לא הולכים רק כדי שתקבל את המטאטא שלך."

"זה לא יהיה רק בשביל המטאטא ירחוני. כן, אנחנו ניקח את המטאטא, אבל זו לא הסיבה היחידה שאנחנו צריכים ללכת. יכולנו לקחת את כל הדברים של הארי, כל דבר אחר, כמו תמונות או משהו כזה. וגם," הוא עצר, "הארי צריך ללכת בסופו של דבר."

רמוס עצם את עיניו באומרו, "אני מסכים, אבל, אולי בעוד כמה חודשים. ובהחלט לא ביום הולדתו. ואם כבר מדברים על זה, אתה לא רוצה לראות עד כמה הוא טוב?" סיריוס נעמד. "כן אתה צודק. בוא נלך לראות עד כמה הארי טוב.” הם יצאו החוצה וחיפשו את הארי. הם מצאו אותו עף גבוה מעל הקרקע, נראה כאילו הוא טס במשך שנים.

"הוא באמת ממש טוב", אומר סיריוס, מתרשם.

"כן, הוא מעולה," אמר רמוס, מתרשם באותה מידה, כל המחשבות על שיחתם הקודמת נעלמו.

"היי רך-כף, אתה צריך ללכת לרדוף אחריו.” סיריוס גיחך, “רעיון נהדר ירחוני! אני אחזור מיד!" הוא הסתובב והתחבא מאחורי שיח, מחכה שהארי ירד קרוב יותר לקרקע. כעבור דקה בערך, הוא ירד, מרחף כמה מטרים מעל פני האדמה.

"היי ירחוני!" אמר הארי. "זה מדהים! איפה רך-כף? אני רוצה - ” הוא נקטע על ידי כלב שחור גדול שזינק עליו. הוא הביט ברמוס, קצת מבוהל, אך כשראה אותו מנסה להדחיק חיוך, הבין מה קורה. הוא חייך, והתחיל לטוס שוב, במירוץ עם הכלב. הוא פשוט טס מספיק מהר כדי שרך-כף לא יוכל לקפוץ עליו, אבל יוכל לרוץ לצידו. פתאום, בפרץ של מהירות הוא זינק ממנו אל האוויר.

"אתה לא יכול לתפוס אותי עכשיו!" הוא צעק בשמחה. כשהוא מתעופף במעגלים, הוא התבונן כשהכלב הלך לירחוני, התחלף בחזרה ואמר משהו. תוהה על מה מדובר, הארי החליט לעשות כמה טריקים. לטוס הפוך ולעשות לולאות-לולאות היו הדבר האהוב עליו ביותר. כשהוא סוף סוף ירד, הוא חייך מאוזן לאוזן.

"תודה תודה תודה! זו המתנה הכי טובה שקיבלתי! אני אוהב את זה!" סיריוס גיחך, "עדיין לא ראית את המתנה של ירחוני."

"טוב, עדיין לא קיבלתי אותה, נכון?" הוא הציק.

"כשתשיג את זה, זה יהיה המועדף עליך." אמר רמוס.

"בֶּאֱמֶת? מה זה יכול להיות כבר? " שאל הארי ותהה איזה דבר בזבזני ירחוני קנה לו. רמוס חייך ואמר, "עוד תראה." סיריוס הביט בשעונו.

"אוי, חבר'ה אנחנו אמורים להיות שם בעוד 5 דקות!" עיניו של הארי התרחבו כששמע זאת, ורץ פנימה לחדרו כדי להתכונן. סיריוס הרים את המטאטא שהשאיר על האדמה, מניד בראשו.

"היי ירחוני? איפה המקום הכי טוב לשים את זה? " שאל סיריוס.

"כנראה ממש ליד הדלת, שם זה לא יפול." הוא ענה.

“נהדר, תודה. לא היינו רוצים שזה ייהרס."

תודה לכל הרשומים שלי😁

ולכל המגיבים והקוראים

שלם, הגולם מפראג, תולעתספרים, אנבת6, Queen_100, Poli.f.w, סופר חתול, Captain Jack Sparrow, 
קוראת וכותבת,הארי פוטר, Im tha queen, Hermione Gene ו lili10

הפרק הקודם		הפרק הבא