אלפים וקוסמים

אני יודעת, אני יודעת, לא פרסמתי מלא זמן וכל זה.... אבל היה לי מחסום כתיבה! אז תודה למנויים ובמיוחד לBiana248 שנתנה לי רעיון לפרק. וגם שאלה: אתן.ם רוצות.ים שהפרק או שניים הבאים יהיו על הסברים כמו זה (אוי לא! חשפתי יותר מדי!) או המשך של עלילה כמו הקודמים? תבחרו או שאני אבחר וגם רעיונות ייתקבלו בברכה!

נ"מ פורטיס

הנשיקה הנוראית הזאת! יאק! המטומטם הזה כל כך דביל!! בכלל בנים הם כאלו! אני כבר רוצה לחזור לשבט! טוב, הגיע הזמן למדיטציה היומית. הלכתי לחדרי, לפחות זה עם הפרדה ואני לא צריכה לראות את המטומטמים האלו עוד פעם! טוב, מדיטציה. ישבתי על מיטתי בישיבה מזרחית והתרכזתי, לעמעם רעשים, לעצום עיניים, פתאום קול נשמע בראשי. "פורטיס, איך הולך?" שאל הקול. "טוב אנדרידה, איך אצלכם, אחות?" שאלתי. "בסדר, כמה הם טיפשים ומוטוס (מטומטם בשפה שלהן)?" שאלה אנדרידה. "כל כך מטומטמים! אבל למה את כאן? אני יודעת שיש סיבה. מהי?" אמרתי, "אני שולחת אבקת פרחי ממוטיה. תפעלי לפי ההוראות. את זוכרת אותן נכון?" אמרה אחותי, למה היא חייבת להיות כזאת? "כן, תשלחי" פקדתי. יצאתי מהמדיטציה וראיתי מולי על המיטה בקבוק קטן שבתוכו נוזל ורוד בהיר ונקודות ירוקות. פתחתי את הפקק, הריח המוכר התפשט בחדר. "אוו! מה זה הריח הזה?" שאלה לילו, לא זה לילי. נופפתי בידי ותוך שנייה הן כולן נרדמו, היופי בשיקוי הזה. טוב, אני צריכה לעשות את זה. לקחתי נשימה עמוקה ושתיתי את כל השיקוי. העולם נהיה יותר בהיר, התעלפתי. לאנשים מבחוץ זה ייראה כאילו אני ישנה, אבל לצערי אני לא.

העולם התערפל ונחתתי על שדה עם דשא ירוק מוכר, כמה עצי דובדבן והמנטוריות שלי. "הדגימי" פקדה אישה עם עור כהה, שיער גלי שחור כמו גחלים, עיניים אדומות, תווי פנים חדים וחצי גוף שעשוי מאש. אבל אני הכרתי אותה כליידי קרבודס. הזזתי את ידי בצורת עיגול מושלם ואז פניתי לימין, זרועותיי פנו קדימה ופרץ אש מלובנת יצאה מידי, בדיוק כמו שלמדנו בבית ספר. העולם טיפה התבהר, שיקוי מטופש! אבל החשכתי אותו במהירות. ליידי קרבודס יצרה מאש דף ועיפרון לפי בני האדם המטומטמים. כתבה משהו על האש ואז הרסה את הדף, שיטה פשוטה של שבט הקלוקוס. "שלב הבא. התחילו" פקדה ליידי קרבודס. היא עשתה את אותו תרגיל שעשיתי אבל בצורה שונה, אש נורתה אליי, עטפה את גופי. להירגע, לחץ לא יוביל אותי לשום מקום. הפכתי לכדור אש מלובן. חידדי את פרטי גופי, הם הפכו להיות שחורים, סימן שיוך לשבט הקולוקוס אבל עדיין לא בטוח. לקחתי את האש, חשבתי על הדברים האהובים עליי, גולגולות. האש לאט לאט ירדה ממני ונעלמה.

"פרוקסימוס, מה זה אומר?" שאלה אותי הליידי. "הבא" עניתי וליידי קרבודס הפכה לאש וחזרה לכיסאה.

אישה גבוהה עם עור בהיר טיפה כחלחל, שיער חלק ארוך בצבע תכלת שהופך בהדרגה לכחול, תווי פנים עדינים אך נוקשים ניגוד מעניין, עיניים כחולות כקרח, גוף שעשוי ממים בחלקו התחתון ועל פלג גופה העליון קועקעו קעקועים של ים, קלשון, קרח ועוד.... בידה היא גם אחזה קלשון. אחת המנטוריות האהובות עליי ליידי אלגי. "התחילי" אמרה בקול עדין אך חזק. קערת מים עמדה מולי, הגיע הזמן להתחיל. הרמתי את זרועותיי למעלה ואז הורדתי אותן קצת, סובבתי אותן בצורת עיגול שמסתכלים עליו מלמעלה, העברתי את ידיי מהר לצד שמאל של גופי ואז משכתי אותן לצד ימין. המים בקערה גדלו והפכו לגל קטן, גובה של 10 מ' ורוחב של 30 מ'. די קטן. הפכתי את המים למין טורנדו מים ענקי. "תפסיקי" פקדה ליידי אלגי. עזבתי את ידי מהצורה והטורנדו מים התאדה ונעלם, כאילו לא היה. "שלב שני" אמרה ושלחה לכיווני פרץ מים גדול שחיסה אותי. שעה עברה שלא נשמתי בה, אולי אני משבט האבטה? הלוואי! לאחר 5 שעות הייתי צריכה לנשום. סימנתי בידיי והיא עצרה את זה. מזל! היא יצרה קרח ועליו כתבה משהו, הקרח התמוסס למים וכמו מגנט עבר לחלק התחתון של ליידי אלגי.

המבחן הבא הגיע, ליידי נובס (לא נוב, נובס), עור בהיר, שיער לבן, עיניים כחולות בהירות מאוד, על גופה קעקועים של ירח, עננים, גשם ועוד.... החלק התחתון של גופה היה אוויר טהור שמתערבל עם קצת ברקים. "צרי" אמרה בקול קשוח.

הרמתי קצת את ידיי כל אחת כאילו יוצרת כדור אש, הרמתי את שתיהן למעלה בתנועה חדה וברדיוס קילומטר נפרסו עננים אפורים אפילו שחורים. חילקתי את מוחי לשניים, חצי שומר שהעננים יישארו והשני יוצר ברק. הרמתי את ידי ופתחתי אותה, ברק נוצר יחד עם גשם כבד. כל האזור הוצף חוץ ממני, ליידי אלגי וליידי נובס. ליידי קרבודס נרטבה וזה כל הזמן יצר בגופה גיצים מחשמלים. הרמתי את ידי בצורת איקס ואז פתחתי אותן לצדדים, לאחר שעשיתי את זה גם ליידי קרבודס לא נרטבה. "הפסיקי" פקדה ליידי נובס. הרמתי את ידי למעלה ופתחתי אותן, הסערה הפכה לכדור ואז העלמתי אותו, הסערה נפסקה. ליידי נובס ציקצקה בלשונה לאחר ששרדתי באוזון רק 3 שעות. עברתי למבחן הבא והאחרון.

"התחילי" אמרה אישה בעלת עור שזוף, שיער בינוני בצבע חום, עיניים חומות עם נקודות ירוקות, צמחים היו על גופה והחצי התחתון היה חום עם אדמה, סלעים ועוד.... אני מכירה אותה כליידי סירטס. לקחתי את ידי למעלה ויישרתי אותן, הורדתי אותן במהירות אדירה, גל גדול עבר באדמה וטילטל אותה. הצלבתי את ידיי כשהן פתוחות והושטתי אותן לצדדים בריכה גדולה של חול טובעני נוצרה ולידה הר קטן, אולי אני בשבט הסנסדרה? אומרים שזה אחלה שבט. טוב, עם אני באמת כאן הגיע הזמן להרשים את ראש השבט שלי! הרפתי את ידי כשהן בצידי גופי, לקחתי נשימה עמוקה וגדלתי לגובה של הר געש, הפכתי להיות גולם אבן. הכל נהיה קטן יותר. ליידי סירטס עפה אליי בגופה הערטילאי. "חזרי להיות עצמך עכשיו!" פקדה.

לקחתי נשימה עמוקה, קפצתי, עשיתי סלטה וכשנחתתי על הקרקע לא הייתי יותר גולם האבן, חזרתי להיות פורטיס.

"באיזה שבט אני?" שאלתי, "את לא אצלי" אמרה ליידי קרבדוס. "גם לא אצלי" הוסיפה ליידי נובס. "כנ"ל, לצערי" אמרה ליידי אלגי. "אז אני אצלך? מי יהיו איתי בחדר?!" שאלתי בהתרגשות. "ילדתי, עד כמה שהייתי רוצה שתהיי אצלי, את לא." אמרה ליידי סירטס בעצב. "א-אבל עשיתי את הכל נכון! אני לא חסרת כוחות! אני בטוחה בזה!" אמרתי בפחד, אני חייבת להיות בשבט! "עשיתי את כל המבחנים! בטח יש איזו טעות!" טענתי, לא רעיון טוב. "אצלנו אין טעויות" אמרה ליידי קרבדוס בשקט מפחיד. "אולי את אצלי" אמר קול, פתאום נערה יותר גדולה ממני יצאה מהצללים היא הייתה עם שיער שחור אסוף בקוקו גבוה, מכנסיים שחורים ארוכים, עור בהיר, כובע מצחייה שחור עם גולגולת עליו, מסכה שחורה שכיסתה את עיניה, חולצה שחורה קצרה עם ניבים של ערפד עליה ושרשרת של ניב של ערפד, אחלה לוק. "את יודעת שזה לא אפשרי, אין אצלכם עוד אנשים ושתינו יודעות את זה." אמרה ליידי אלגי. "לא, זה מה שהרוח שלכן אמרה. הגיע הזמן שהילדה תגלה את האמת" אמרה הנערה, משהו בה היה מוכר אבל לא הצלחתי להבין מה. "את לא יכולה לגלות לה! לפחות שתעשה את המבחן!" זעקה ליידי נובס. "בסדר, פורטיס האם תוכלי להיכנס לאחד הצללים האלו ולצאת מאחד אחר? רק תנסי, בבקשה" אמרה הנערה בנחמדות, היא נראתה לי מוכרת יותר ויותר. "טוב" אמרתי, אף פעם לא ניסיתי את זה. עמדתי על צל ודמיינתי שאני הופכת לנוזל פורטיס שחור, לאט לאט הרגשתי שאני מתמוססת. פתאום עברתי אל חדר לבן מלא דלתות, הדלתות האלו היו הצללים, כל צל וצל היו שם. אני צריכה לבחור עכשיו. נכנסתי לדלת שהנערה הייתה עליה, בום! יצאתי מהצל שהיה לידה. "א-אני לא מאמינה! א-אבל איך זה אפשרי?" שאלי ליידי נובס. "תתפעלי" השיבה לה ליידי אלגי.

"אז רגע, באיזה שבט אני?" שאלתי את הנערה. "את בשבט אומברוס, הנה" אמרה הנערה ועשתה כמה תנועות מוזרות עם ידיה, כשסיימה ראיתי שאני עם חולצת גולגולת, מכנסיים שחורים, כובע מצחייה שחור שעליו גולגולת, טבעת עם גולגולת שחורה ושרשרת עם גולגולת עליה. "זו המורשת שלך, מורשת הגולגולות, אני אספר לך עוד אחר כך" אמרה הנערה. "את יכולה לשאול אותי בינתיים שאלה אחת ואני אענה עליה בכנות. מה תרצי לשאול?" הוסיפה הנערה. לבטוח בה? טוב, היא הוסיפה לי לוק מגניב ברמות אז כנראה שכן. "מי את?" שאלתי אותה. הא הסירה את המסיכה. "היי אחות" אמרה אנדרידה או אחותי. "מה?!" שאלתי אותה בהלם. "בואי, אני אענה לך על כל השאלות שיש לך ברגע שנגיע לראש השבט. בואי" פקדה אחותי וגררה אותי לתוך צל.

העולם הפך ללבן, שיקוי מטופש! ומעצבן! אבל לא כמו הטיפש הזה, יאק! רגע, עוד פלאשבק? לעזאזל! אולי זה על מתי שהקימו את הפמיניזם? הלוואי! אני צריכה טיפה מזל! אוך, זה לא זה, לעזאזל!

העולם הפך להיות יותר חשוך וראיתי את עצמי מול פואלה, ראשת השבט, "מדוע קראת לי?" שאלתי את פואלה, כזה טוב להיות חלק מהשבט הזה! מזל שאני בו! "יש לי משימה בשבילך, האם תסכימי לקבל אותה?" שאלה. הנהנתי, בשבטים אחרים מבקשים פרטים אבל אצלנו לא. "יופי, אני צריכה שתסתנני אל חבורה מסוימת, הם יחזרו לעבר ואת צריכה לבוא איתם. מישהו שם צריך להתאהב בך. מישהו מסויים, את חלק מהנבואה אני בטוחה בזה. את צריכה להביס אותם, את צריכה להביס את קנטרה. תצאי מחר בשקיעה, אל תשכחי את האימונים, את תצטרכי אותם, אני בטוחה בזה. בהצלחה" אמרה וקדה, קדתי לעברה. אני צריכה להתארגן למסע.

השיקוי הפך את הכל ללבן, אני צריכה פלאשבק טוב!! קדימה שיקוי!

העולם חזר להיות רגיל והייתי במקדש שחור, הייתי במקדש הנבואה. "טרולקה אונבטו קינסטה" לחשתי, על הרצפה נחרטו מילים. יצרתי דף, אחד הייתרונות של השבט. רשמתי עליו את הנבואה.

"בשבט הגדול שם היא תהיה

בחבורה היא תמצא מחסה

אהבה תסתנן אל ליבה

אך תהיה הקרבה

בוצדם וקוסם שילוב מתוחכם

החבורה לא תמצא את סופם

מוות ייפגוש באבדון אותם

האם יהיה סוף העולם

הגורל נמצא בידי הנבחרת

האם נראה אותה מוותרת

תמצא היא צללים ויכולות

בקרב הסופי לא יהיו כוחות"

שיננתי עד שזכרתי את הנבואה בעל פה, העולם הפך להיות לבן, פתאום הוא הפך להיות שחור, השיקוי נפסק. אני והבנות האחרות התעוררנו מהעילפון.

קול צעדים נשמע מהמסדרון, לפי החישוב שלי של כמה אנשים. פתאום התפרצו לחדר הארי, סיריוס וג'יימס. "אנחנו יודעים מי את ומה עשית. סופי תקשרי אותה." פקד הארי. סופי לקחה חבלים וקשרה אותי בהם. "תביא לה את הסם" אמר סיריוס, הארי השקה אותי במשהו והעולם החשיך.

מקווה שזה מספק על זה שלא כתבתי, רעיונות ייתקבלו בברכה, ואני אזכיר את השאלה: אתן.ם רוצות.ים שהפרק הבא יהיה על הסברים (כמו זה) או המשך של העלילה (כמו הקודמים)? בבקשה תענו! זה חשוב לי!

וגם 2 תגובות = המשך.

אז כן, זה הכל להפרק. מקווה שאהבתן!

הפרק הקודם