חייו של נוויל

אני מנסה להכניס יותר עניין, משהו שלא כתוב בספרים אבל יכול להיות שקרה כי הסדרה מדברת בעיקר על הארי, אז תגיבוו תודה לכל מי שמגיע ונרשם זה הרבה יותר כיף ככה

היום היו שעתיים שיקויים (דיייי נמאס מהשיעור הזהה) סנייפ הציק לי יותר מתמיד, חשבתי שזה לא אפשרי, אבל הוא התעלה על עצמו. תמיד אחרי שיעור שיקויים אני רוצה לבכות וללכת הביתה, אבל החברים שלי מעודדים אותי ופעם בשבוע יש אחר כך תורת הצמחים ואני נהנה ושוכח מהשיעור (עד לפעם הבאה). אבל עכשיו יש שינויי צורה, רצתי לחדר שלי מיד כשהסתיים השיעור, נשכבתי על המיטה ובכיתי. במשך חצי שעה בכיתי, אבל אז הרגשתי משהו מוזר על החזה. התיישבתי, והרגשתי את המעמם של אבא, הורדתי אותו מצווארי. ואז הופיעו דמויותיהם של אבא ואמא, כמו תמונה. ''נוויל, אתה ילד מוכשר וחכם, אנחנו אוהבים אותך, אל תשים לב למי שמציק לך, אתה מוצלח ויכול להתגבר על הכל! אתה בגריפינדור- איפה האומץ שלך? איפה האבירות שלך? אל תתבייש לבקש עזרה אם צריך'' הוריו אמרו משפט אחר משפט וכך המשיכו, התעודדתי. אמרתי להם, ''אתם צודקים אני אבקש מהרמיוני שתשלים לי את החומר ואני הולך לשיעור לחשים'' ברגע שאמרתי את זה הם השתתקו ונעלמו, הייתי עצוב שהם הלכו, אבל עוד 5 דקות שיעור לחשים. הלכתי לשיעור ולמדנו איך להוציא מים מהשרביט. ''אגואמנטי'' קראתי אבל דבר לא קרה, עד שהרמיוני הראתה לי איך מחזיקים את השרביט, ''אגואמנטי'' אמרתי שוב והפעם הצלחת התמלאה במים, הרגשתי חמימות בחזה, כאילו מישהו מלטף אותי, עכשיו כבר ידעתי מי זה...

סליחה שזה קצר, בתקופה הקרובה אולי הפרקים יעלו קצת יותר לאט אבל אני לא נוטשת אתכםם

הפרק הקודם		הפרק הבא