פרסי ג'קסון בערים האבודות*גמור*

פרסי

פרסי חלם, הוא חלם בפעם הראשונה מאז שהגיעה לערים האבודות.

הוא נמצא במערה, מערה שבמרכזה שולחן וכיסא ועל הכסא יושב אדם שרושם משהו על מגילת קלף.

לפתע אדם נוסף נכנס בפתח המערה.

הוא מסתכל על האדם שיושב באמצע המערה והאדם הזה סוף סוף מרים את ראשו ממגילת הקלף.

"השגתם את זה?" הוא שואל והקול שלו מעביר בפרסי צמרמורת.

"השגנו" משיב בהיתרגשות האדם שעומד מולו.

"מצוין" הוא משיב ומחייך, אבל החיוך הזה זה לא חיוך שמח זה חיוך קר, הצמרמורת של פרסי התגברה.

האדם ליד השולחן מגלגל את המגילה ומשיט אותה לאדם מולו "קדימה, תישלח לו את המסר" הוא נשען אחורה על כסאו "ועכשיו נשאר רק שהם יבלעו את הפתיון"...
-----------‐-----------------------------------------------‐-----------------------------------------------‐-----------------------------------------------‐-----------------------------------------

פרסי קם ושיפשף את עיניו, עדיין תוהה לעצמו על החלום המוזר, האיש במערה, המגילה, מעניין מה כל זה אומר.

פרסי הזעיף פנים, האדם על הכסא אמר משהו לגבי פיתיון שהוא שולח למישהו, ופרסי צריך לגלות מי זה ה"מישהוא"הזה לפני שזה יפגע בו.

פרסי התארגן וירד למטה, הבית היה שקט באופן מוזר, פרסי נכנס לסלון ושם על הספה ישבו גריידי, אדליין, סופי, דקס בני וקאר וקיף.

הם ישבו מקובצים והסתודדו ביניהם כשפרסי נכנס הם הרימו את ראשם והזדקפו בבת אחת, המבטים של כולם היו זועפים והתמקדו בפרסי.

פרסי חש צורך להרים ידיים ואמר "אה, מה קורה?".

סופי דיברה ראשונה בקול שלו למרות המבט הזעוף "קיבלת הודעה לפנות בוקר".

פרסי התבלבל "אני? הודעה?".

"כן" המשיכה סופי עם הקול השקט במידה מטרידה "ונחש ממי?".

כנראה הפנים של פרסי היו נראות מבולבלות במיוחד כי היא המשיכה "מהניסתרים".

היא הראתה לו את המגילה והפנים של פרסי נהיו חיוורות, זאת הייתה המגילה מהחלום.

סופי פירשה כנראה את הבעת פניו לא נכון כי היא המשיכה "תגיד פרסי, כבר כמה זמן אתה מנהל איתם עסקים? מאז שהגעת לערים האבודות או לפני זה?".

"אני, אני לא-".

הבעת פניה של סופי נהייתה מסוכנת "אם לא תגלה לי מה בדיוק אתה מתכנן, אני אגלה בעצמי".

"אני לא מתכנן כל-" ניסה פרסי לדבר אבל סופי קטעה אותו.

"ואל תנסה לעבוד עלי, שמעתי אותך מדבר עם החברה הזאת שלך, ואתמול עם החבר מהניסתרים ההוא בשחור, ועכשיו ההודעה הזאת" היא ניפנפה במגילה ופנתה אל גריידי "נמאס לי, נמאס לי שמסתירים ממני דברים, ואז מצפים ממני לפתור כל מני דברים, תחליטו, או שאני ילדה קטנה שאסור לה לדעת כלום או שאני המונארלק".

גריידי פתח את פיו להגיד משהו, אבל סופי הייתה באמצע השוונג, היא הסתובבה חזרה אל פרסי "אני אשיג את המידע שאני רוצה בעצמי"...

סופי

סופי עצמה את עיניה ומיקדה את מחשבותיה בפרסי.

ברקע היא שמעה את גריידי אומר בבהלה "סופי, אני לא חושב שכדאי-" אבל סופי כבר לא הקשיבה.

היא רצתה לדעת מה בדיוק קורה סביבה ומה מסתירים ממנה, אז היא שלחה את התודעה שלה קדימה ובסופו של דבר היא מצאה את התודעה של פרסי.

סופי ניסתה להיכנס אליה כשלפתע כמו נישלח ברק לראש שלה.

היא התפוצצה מייסורים היא נפלה על הרצפה אוחזת בראשה.

סופי שמעה במעומעם את קיף צועק על פרסי "מה עשית לה?!".

גריידי נפל על ברכיו לידה "סופי, סופי? את שומעת אותי?".

לאט לאט הכאב שכך וסופי נעמדה חזרה על רגליה.

"מה זה היה?" היא שאלה את פרסי.

"זה בדיוק מה שעמדתי לשאול אותך" הוא אמר "ניסית לפרוץ לראש שלי?"פרסי נשמע זועם "באיזה זכות בדיוק? על כל אחת מההכחות ה'חותכות' שנתת הייתי יכול לתת לך הסבר אם רק היית מועילה ברוב טובך להקשיב" זה היה נשמע כאילו הוא יורק את המילים החוצה, ואז הוא פנה אל גריידי "איך אפשר לנהל ככה שיתוף פעולה? ביקשת עזרה, ואני מנסה לעזור, ובמקום תודה זה מה שאני מקבל?.

סופי הרגישה יד עדינה על כתפיה, היא הרימה מבט וראתה את אדליין עומדת מעליה ומישירה מבט אל פרסי.

"מה שסופי עשתה היה לא בסדר" היא אמרה בקול שקט "סופי הולכת להתנצל על זה, ובהחלט לקבל את העונש שמגיע לה".

ואז היא פנתה אל סופי "אל תחשבי שמה שאני הולכת להגיד עכשיו זה בגלל מה שעשית, אני וגריידי חשבנו על זה כבר אתמול בלילה" היא החליפה מבטים עם גריידי שהינהן אליה, וחזרה להביט בסופי.

"אני וגריידי החלטנו, בהסכמת המועצה כמובן שהגיע הזמן לספר לך מה הגזע של פרסי".

קיף כיחכח בגרונו כדי להזכיר לאדליין שגם כל שאר החברה בחדר.

"כמובן שנספר גם לכם" אמרה אדליין וכל החבורה חייכה.

"אממ מה איתי?" שאל פרסי "לי אין זכות החלטה בנושא?".

"כמובן שיש לך" אמרה אדליין בקול שקט "ההחלטה הסופית היא שלך".

"אני מצטערת שניסיתי לפרוץ לך לראש" אמרה סופי, אבל אז המשיכה "אבל זה לא אומר שאני כבר לא חושדת בך".

פרסי הסתכל על אדליין "אני מסכים שתגלי לה, אבל רק בשביל שתפסיק לחטט בראשים של אחרים".

"מצוין" אמר גריידי, והורה לכולם להתיישב על הספה, "אז מאיפה נתחיל?"...

הפרק הקודם		הפרק הבא