הנכד של וולדמורט-הגרסה שלי

סורי שמלא זמן לא הוספתי פרק, תהנו!

"הי רגע אחד, מה עשיתם לי בבאגז'? אתם עוקבים אחרי? ומי אתם בכלל?" שאל פרסי

"אנחנו..." הרמיוני התחילה להגיד לפני שאפולו התפרץ לדבריה "זה נראה לכם הזמן המתאים להתחיל לדבר על זה? אולי נשוחח על הכל במקום רגוע ובטוח כמו לדוגמא מחנה החצויים?"

פרסי הסתובב אליו "הם לא יכולים להיכנס למחנה החצויים!" 

"אני נותן להם אישור" השיב אפולו כשנראה שהוא מנסה לעשות הבעה סמכותית

"אתה בכלל תוכל להיכנס?" שאל אותו פרסי "אתה יודע, בהתחשב במצבך?..."

אפולו נראה מעורער לפתע "אני די בטוח שכן, זאוס תמיד משאיר לי כמה תכונות אלוהיות כמו לדוגמא הכח לראות דרך עירפול או חוזק"

"חוזק? זה לא נראה ככה" אמרה מג "בכל מקרה, אני כחצויה מוסמכת נותנת לכולכם את הרשות להיכנס למחנה החצויים, אפילו לך אפולו, סבבה?"

פרסי נאנח "איך אתם מתכוונים להגיע למחנה החצויים? עד שאני יצליח לחלץ את המכונית שלי מהבוץ שם..."

"את זה אפשר לפתור בקלות" אמר לופין הוא הפנה את שרביטו אל המכונית וזו התרוממה מהבוץ בקלילות והונחה חזרה על הכביש.

"איך אתה..." שאל פרסי בתדהמה "לא אל תגידו לי אני יודע, קסם נכון? טוב תכנסו לרכב" הוא הסתכל על כולם וספר אותם בראשו "אם תצליחו... אולי כדאי שאתם תחזרו לבאגז' הןא הצביעה על הקוסמים, הדבר האחרון שחסר לי עכשיו זה שתעצור אותי משטרה..."

דממה השתררה ברכב בהמשך הנסיעה, נראה היה שכל האנשים ברכב שקועים במחשבות.

לאחר כחמש או עשר דקות עצרה המכונית ופרסי פתח להם את הבאגז.

הם יצאו מהרכב ומצמצו לאור השמש החזק של אמצע אוגוסט.

הארי הרים את מבטו וראה גבעה שבסופה עץ ליד העץ היה פסל ענקי מזהב בצורת אישה שנראה היה שהסתכלה עליהם במבט שופט, היא נראתה קצת מפחידה.

הם עלו בגבעה וכשהם התקרבו לעץ הם ראו שמשהו כרוך סביבו זה היה צינור השקייה? הארי מצמץ כמה פעמים ואז התנשף בתדהמה, זה לא היה צינור, זה היה דרקון שהיה ממש ליד מין שטיח מזהב.

"אני מאשר לכל הקוסמים האנושיים להיכנס למחנה. אם הם לדוגמא לא אנשים באמת אלא מפלצות אז אין להם אישור" הכריז פרסי והוביל אותם מעבר לקצה הגבעה.

הארי הרגיש מן כח כמו משב רוח נגדי שהקשה עליו ללכת, נראה היה ששאר הקוסמים מתקשים כמוהו לעומת מג, פרסי ואפולו שנראה היה שלא הרגישו כלום.

בסופו של דבר הם הצליחו לעבור ומראה העמק שבתחתית הגבעה נפרס לפניהם. היו שם שדות תותים וכמה עשרות ביתנים שבניהם הסתובבו ילדים בחולצות כתומות. הארי הצליח לראות גם יער, דברים שנראו כמו מגרשי משחקים ועוד כמה בניינים בעיצוב יווני. וכמובן הכי יפה היה האגם. בכללי כל המראה היה מקסים למדי.

ג'יני והרמיוני התנשפו בהתפעלות "מהמם פה!" אמרה הרמיוני בהתלהבות.

"כן, ברוכים הבאים למחנה החצויים, כדאי שנציג אתכם לכירון ולכל המחנה אחרת מישהו עלול להרוג אתכם בטעות" הארי קצת נבהל מהרצינות שבה הוא אמר את זה.

 מישהו התקרב אליהם מכיוון הביתנים, היה לו שיער בלונדיני ועל גבו הייתה אשפת חצים, הוא נופף אליהם "פרסי!" הוא קרא "ו..." הוא הסתכל עליהם במבט בוחן "מי כל האנשים שאיתך? חצויים?" נראה היה שהוא מפקפק בזה.

הם ירדו לקראתו.

"טוב לראות אותך וויל. אלו חבורה של אנשים שצריכים לדבר איתי בענין דחוף מאוד" הוא אמר ואז הוסיף במילמול "לפחות ככה הם אומרים" ואז המשיך בקול "ואולו אפולו ומג" הוא פנה אל אפולו "אפולו תכיר זה הבן שלך וויל" 

הבן שלו? הארי הרגיש הוא מפספס משהו.

גם וויל היה נראה מבולבל "אבא שלי? אפולו? איך?"

"למה שלא תצתרף אלינו בבניין המרכזי?" שאל אותו פרסי "נקווה ששם נגלה את כל התשובות..." 

הפרק הקודם		הפרק הבא