בנו של לורד וולדמורט

"הגענו," אמרה בלטריקס.

"אבא שלי חי בקיר יפה מאד."

קיר חלק עמד לפניהם.

"דיסנדיום!" אמר אדוארד.

הדלת נפתחה.

"דלת סתרים פשוטה." אדוארד הקדיר את פניו. "ציפיתי מאבא שלי ליותר."

"האמת היא שזו אשליה," אמרה בלטריקס. "יש שם בעצם קללה אדירה שתגרום לבשר שלך להירקב ולעור שלך להתייבש כמו מומיה. ציפיתי מהבן שלי ליותר," חיקתה את קולו בלעג.

אדוארד הקדיר פנים. "סתמי את פיך, אישה," אמר בכעס ונכנס. היה זה קולו של וולדמורט.
בלטריקס נדהמה. ואז היא התעשתה ואמרה בכעס מדומה "איך אתה מדבר לאמא שלך?!"

מורתוס... מורתוס...

השד העליון הרים את ראשו. "אדון!"

לרגליו שכבו שמונה תינוקות מגודלים ומכוערים- מה שנשאר מנשמתו של וולדמורט. כל אחד מהם ייצג חלקיק נשמה. הם כולם היו בצבע אדום- שחור גולמי וכהה, מכוסים קשקשים. פניהם היו פחוסים ונחשיים עם עיניים אדומות בוהקות. הגפיים שלהם היו דקות ושבריריות. אור ירוק נוזלי נשפך מהם כמו פליטה כל כמה דקות.
התינוק הכי גדול והכי מכוער, שדמה הכי הרבה לבן אנוש, קם על רגליו. אני מכיל את התודעה של אדונך. אני מהות אדונך- נשמה היא רגשות, תודעה היא מחשבות.

"אדון? אתה כבר לא שולט בי." מורתוס התנשא מעל היצור המעוות. "כשהשתלטת עליי הייתי שד בכיר, אך כעת אני בין הגנרלים של השאול! לא תוכל להתיימר לשלוט בי."

אתה טועה, מורתוס. אני לא מתיימר לשלוט בך. אני מתיימר לממש את ההשבעה האחרונה שהשבעתי אותך. הו, מגלי טומסטו! אוטן פות'נו ת'ה קסייפניסטה טו ת'נתו מואו, טו אונומה טואו האדס.

מורתוס אחז בראשו בכאב. ההשבעה נחרתה עמוק והוא היה חייב לציית לה. "כן, אני אעשה את זה!"

חכה, מורתוס. תוכל להיעזר בבן ברית רב עצמה כמוני.

מורתוס הביט בו. "תמשיך."

אני יודע איך אוכל לחזור לחיים אבל אצטרך את עזרתך. שנינו נוכל להרוויח.

מורתוס הרהר בדבר. "המשך."

אני עומד להשתלט באמצעות רסיס נשמה שלי על ילד. הוא למד מהרסיס כל כך הרבה, עד שאני אוכל להשתלט עליו בקלות. לא כמו אותו פוטר, שלא רצה ללמוד כולם.

"מיהו פוטר?"

מושא ההתנקשות. בכל אופן, הקשב לי. אני אוכל להשתלט עליו מכאן מספיק כדי לנטוע בו דחף עז להפעיל זימון. ושמך האמיתי נמצא שם...

"אל תוסיף מילה. הבנתי."

אדוארד הביט בחדר ונדהם.

זה היה חדר עגול לגמרי, כל הקיר מכוסה מדפי ספרים. בצד הנגדי לדלת שורטט על הרצפה מעגל מוזר. מולו ניצב שולחן, עודו מכוסה ניירות וספרים. כורסת עור נוחה עמדה ליד השולחן. אדוארד הבחין באיחור מה שמשני צידי הדלת היו שני ארונות: אחד מלא שיקויים ואחד מלא בחפצים משונים.

"אשאיר אותך לבד," אמרה בלטריקס בלעגנות.

"תודה לך."

בלטריקס חייכה בסיפוק מרושע כששמעה שוב את קולו של וולדמורט. "כמובן, אדון. חזור מהר."

אדוארד צחקק בשקט כהד לצחקוק של תינוק מעוות בעולם אחר.
לפתע הוא נתקף דחף עז לפתוח את הארון שניצב מול המעגל המוזר שמשורטט על הרצפה. אדוארד רכן על מהעגל וראה שבתוכו יש מרובע שצלעותיו עבות ובתוכן כתובים דברים. מתחת לכל צלע היה מצויר אחד מארבעת היסודות ובמרכז היה משורטט מצפן. בכיוון צפון היתה מערבולת- אוויר- והכיתוב:

 Norður - norður illu skal.

בכיוון מערב היה ציור של גל- מים- והכיתוב:

 West - In extremo mundo venit.

בכיוון מזרח כדור אש- אש- והכיתוב:

 Ανατολή - Κυρ χαμός από τον Απόλλωνα.

ולבסוף דרום, תמונת הסלע המסמל אדמה והכיתוב

Vu sruo! Nv rc, gmnv vtsnv' canu ak rhc

 אדוארד זיהה את השפות- השפות של המעצמות הגדולות ביותר ששמן  קשור בכיוון מסוים. מצרית עתיקה, יוונית עתיקה, לטינית והשפה הוויקינגית.

אדוארד הרים את מבטו חזרה לארון. ספר אחד משך במיוחד את תשומת ליבו. הוא משך אותו מן המדף. היה זה ספר עשוי מעור, אבל עור מוזר- אדום כהה ומוזר מאד, עם משהו דמוי ציפורניים בקצוות.

"כן," אמר מורתוס, שהיה מחובר לוולדמורט. "לא יכולת לפשוט קצת עור ממישהו אחר חוץ ממני?"

ששש...

אדוארד פתח את הספר. התת מודע שלו (כך לפחות הוא חשב) גרם לו לפתוח בעמוד שמתאר השבעות ומתחתיתו מוסף בכתב יד משפט מוזר.

אדוארד איבד באותו רגע את הראש לוולדמורט.

וולדמורט הדריך אותו לזמן את מורתוס.

אדוארד כיוון את שרביטו למעגל. "אינסנדיו!"

להבות מילאו את המעגל.

"גאינום!"
האש הפכה שטנית. אדוארד כיוון את מחשבותיו לשאול (ובלי ידיעתו למורתוס) והחל לדקלם מה שוולדמורט שם במוחו, בלי להבין את המשמעות.

"אלא, דיאבולוס! ת'ה אאימאיי הו קייריאוס סס אי אאימאיי איצ'יירוטרי אפו אסס. אופו האדס! אלה אדו אי נא פת'נון אפו טין מגניאה!"

הלהבות התחזקו. במרכז המעגל החלו לזהור צורות.

"אלה! אגו פרין אסאיס פוליי גיאה מנה טואה!

הו פוטמוס סטיקס פואו צ'וריזי טי זוי קאי הו ת'נטוס צ'וריזי מטקסי מס. קרוסד אפטו."

כל הלהבות נשאבו לתוך המעגל ורונות של אש הופיעו עליו, מכסות את כולו.

"אקאי אירת'ה סטי גי. נואיסה טו פוס טואואיליאווו. טורה אאיסטה אנמסה סטואוס דיו קוסמוס. אקואוסטה מה!"

מורתוס נעלם מהשאול והחל להתגשם בתוך המעגל. טבעת של אש עלתה מגבולות המעגל, מסתחררת סביב עצמה.

אדוארד סחרר את שרביטו ופרץ להבות שחורות ואור סגול פרץ ממנו. "אן באיהה איסצ'יירוטרי אפו הו,  טי- קנאי פוספרה מואו!"

מורתוס עבר בשער. כעת נשאר רק דבר אחד שישלים את הזימון, או שמורתוס יגורש לשאול למאה שנים: שמו האמיתי.

אדוארד הצליח.

"מורתוסרגיניבוסטקילסטואמליקורניונוגלבריומברזאולוארבארקוברוזבסנוסטקליבקראמוסתוס!"

בלי לדעת, אדוארד חרץ את גורלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא