החיים שאחרי- הארי פוטר

הארי וג'יני נכנסו לאולם הגדול, שהיה רועש מאי פעם. תלמידי כל הבתים ישבו בשולחנות ושוחחו ביניהם, כנראה על החופשות שלהם.

בהתחלה, הארי וג'יני ילכו בשקט בלי מפריע לשולחן גריפינדור, אבל לפתע החלו מלמולים ולחשושים והחלו להצביע לעברם.

הארי שמע משמאלו תלמידה אומרת "וואו לילי תיראי! זה הארי פוטר! מה הוא עושה פה? את חושבת שהוא ילמד אותנו?" לחברתה פעורת העיניים.

מלמולים ולחשושים רבים הגיעו לאוזניו, הוא הופתע לשמוע עד כמה היו נכונים; חלקם ידעו לתאר בפרטי פרטים את הקרב האחרון בהוגוורטס  וחלקם כה מופרכים

שלא הבין כיצד חשבו שהם נכונים; "שמעתי שהוא מת, והקים את עצמו לתחיה, ואז הרג את אתם- יודעים- מי ועשרה אוכלי מוות בקללה אחת; אפילו שמעתי שהוא הצליח לעוף!" אמר ילד צנום חום שיער וירוק עיניים.

הארי וג'יני התיישבו על הספסל בדיוק כשמקגונגל נעמדה לדבר; "תלמידים יקרים, ברוך שובכם. אני רוצה לברך את יוצאי המלחמה הקשה של השנה שעברה על החזרה ללימודים. אתם יותר ממוזמנים לפנות בכל בקשה להשלמת החומר או נושאים אחרים.

"בין הלוחמים האמיצים שנלחמו, ושחזרו לעוד שנה אחת אחרונה הוגוורטס, ג'יני וויזלי-" מחיאות כפיים "-לילאן מקורפי-" מחיאות כפיים "- סקורפיו לית'ר-" מחיאות כפיים "- ג'יימס תומפסון-" מחיאות כפיים "- ליאופולד לת'רסון-" מחיאות כפיים "- מייקל קורנר-" מחיאות כפיים.

מקגונגל קראה כעשרה שמות  נוספים לפני שהוסיפה ;"- ולונה לאבגוד." הפעם מעט תלמידים (ביניהם הייתה ג'יני, שמחאה כפיים נמרצות) מחאו כמה מחיאות כפיים סמליות, לפני שחדלו לגמרי. הארי הסתובב לראות כיצד מגיבה לונה אך להפתעתו הייתה אדישה לכך.

"על תלמידים נוספים תוכלו לברר בקיר המיוחד שהצבנו לזכרם ליד כיתת 'שינוי צורה'. רשימת התלמידים שם היא המלאה, ולמטה תוכלו למצוא תלמידים וקוסמים בגירים שהשתתפו גם הם במלחמה ולצערנו לא שרדו." היא החטיפה מבט חטוף לעברו של הארי ונדמה היה לו שחייכה קלות. הוא היה אסיר תודה על כך שלא הזכירה את שמו. ונוכח לדעת שהבינה שרצה למשוך את תשומת הלב אליו כמה שפחות.

"ועכשיו, אתם מוזמנים לאכול," הוסיפה, ומיד הופיעו מאכלים רבים על שולחנות הבתים שגנחו קמעה. כרגיל על השולחן הוצב מכל טוב ותלמידי בית הספר לא היססו לרגע והחלו לאכול.

בסוף הארוחה הפרופסור מקגונגל בירכה את כל התלמידים 'להמשך שנת לימודים מבורכת בידע ובקסם חדש' ושיחררה את התלמידים לדרכם.

השעה כעת הייתה רק שתיים בצהריים ועד לפגישתו עם דמבלדור יש עוד שעה, לכן החליט להזמין את ג'יני לטיול על שפת האגם. המים נשקו לרגליהם היחפות שקפאו מקור, אך נהנו מכל רגע.

הם דיברו ודיברו וקבעו וסידרו עד שלבסוף הגיעה השעה שתיים וחצי וג'יני פנתה ללכת לשיעור 'תולדות הקסם' באנחה. הארי החל ללכת לכיוון משרד המנהל שכעת היה שייך למקגונגל. כשהגיע למשרד המוכר אמר לגורגויל המוצב בשמירה 'עוף החול' , והגורגויל קפץ על צידו ופינה לו את הדרך למדרגות. כשהגיע לדלת העץ הגדולה והכבדה דפק שלוש פעמים לפני ששמע את קולה של מקגונגל אומרת ; "יבוא" בקול חלוש ומעומעם.

"שלום פרופסור,"

"בוא שב פה, פוטר." אמרה תוך מילוי מחדש של שרביטה של קסת הדיו שלידה.

"מדוע הקדמת יקירי?" וסוף סוף הרימה את ראשה מהניירת שבה שקעה לפני רגע.

"אה, פרופסור מקגונגל, רציתי לדבר גם איתך."

"ובכן, מה בפיך יקירי?" שאלה תוך הטבת המשקפיים על אפה.

"טוב, ג'יני הציעה שאני יעביר פה קורסים להתבוננות מכוחות האופל, או בקווידיץ' וכך אני אוכל להישאר פה בינתיים," אמר במהירות , כשחשש שלא יהיה לו האומץ לסיים את המשפט. הוא אף פעם לא חיפש להיות מורה או מדריך. כפי שכבר התנסה בשנתו השישית הוא לא ממש הסתדר עם זה.

"ובכן, זה רעיון נחמד ביותר. אני בטוחה שהתלמידים ישמחו לשמוע ממך. אשקול זאת, אך בינתיים אנא ממך, חזור למחילה עד שאשלח לך ינשוף בעוד כשבוע"  אמרה. " בשם זקנו של מרלין! חמישה לשלוש! פוטר, אני הולכת ללמד." אמרה תוך איסוף חפציה, והחלה יוצאת מן החדר.

"אתה מוזמן להתכבד בסוכריות!" הוסיפה, בדיוק כשנשמע הצלצול להיכנס לכיתות.

הארי הסתובב במשרד.

הוא דמה מאוד למשרד בימיו של דמבלדור.

מלבד לכמה חפצים שהוצאו מן המשרד; כמה מכשירי הכסף הישנים וכמה ספרים, ולכמה חפצים דשים שנוספו; כורסה בצד החדר , ומכשיר כסף עדין ודקיק שפלט עשן סגול מיתמר במעגלים ללא הרף, לא היה דבר שלא שוחזר ממשרדו של דמבלדור.

כעבור כמה דקות של שוטטות, הבחין הארי שתמונתו של דמבלדור נותרה ללא אישיותה.

הוא פנה לעבר דיוקנו של פיניאס ניגלוס וקרא; "פיניאס, מה קרה לדמבלדור? איפה הוא?"

"הממפפ…," קרא פיניאס "אני לא יודע," אמר, ללא שמץ של השמצה באמרתו, בפעם הראשונה.

"טוב, תודה," אמר הרי ופנה להתיישב בכסאו. ברגע שבתיישב, הופיע מולו אור כחול נוגה.

"שלום, הארי" אמר בחיוך דמותו הכחולה- כסופה של דמבלדור, שנראתה כפטרונוס.

"דמבלדור!" קרא הארי.

"הארי, זמן לעדכונים נפנה לנו בסוף. עכשיו אני תוהה אם שמעת מהשליח שלי?"

"כן, אדוני."

"ובכן, אז הנחה בי שהינך מעוניין לשמוע מה בפי."

נשמע 'קליק' זעיר, והתליון שלצווארה נפתח.

התליון היה חלול, אך להנפת שרביטו של פרננדו, התמלא עץ. פרננדו הניף שרביטו בשנית, מילמל 'פלגראטה' ועל התליון נחו פרצופיהם הנעים של לוסינדה ושלו, מצחקקים ואז מתנשקים ומנפנפים לשלום.

לוסינדה התבוננה בתכשיט המדהים בעיניים פעורות, מלאת תדהמה.

"למדתי להכין את זה כשראיתי את אבי עובד על היצירות שלו" אמר "הוא אמר שזה רק לנשמה, לאומנות. הרי סיפרתי לך כבר שאני בא מבית עמיד. אותי הוא הכי אהב. אני כמוהו אהבתי והעדפתי את החופש. כשברחתי הוא… הוא די עודד אותי… להמשיך… הוא מכר את התכשיטים למוגלגים ולקוסמים כאחד." הוסיף.

"כן, אבל, וואו! אמממ… זאת אומנות ממש, בטח צריך מיומנות רבה בשביל להפיק מאבנים ומדשא אבנים יקרות וזהב!"

"כן, טוב… הוא לימד אותי את זה…" הוסיף מסמיק, ומשך בכתפיו.

"אתה פשוט… מדהים" פסקה.

"אני מדהים, איזה כיף לי!" קרא בקול נרגש.

היא נשקה לו, ואז הם צנחו על הגבעה החמימה ההיא דוממים ובוהים זה בעיניו ש זו.

"אני אוהב אותך." אמר בפשטות ונישק אותה ארוכות.

לפתע לוסינדה שמה לב לניצוץ ירקרק חריג בין העצים.

"בוא איתי לרגע." אמרה בכיווץ גבות.

הוא הושיט לה יד והם הילכו אחריה.

"גם אתה רואה את זה נכון?"

"כן"

הם המשיכו עד שהשמים נעלמו מעיניהם במעבה היער, ואז ראו שביל של ירוק זוהר ומנצנץ.

"אני ממש לא בטוחה שזה חכם, אבל בוא... נמשיך על השביל הזה..." אמרה תוך כדי הרגשה מוזרה בבטנה.

הפרק הזה מוקדש לאשכולית!!!!

תודה גם לedenden (את פשוט היית כבר... :])

תמשיכו להגיב! זה כיף עוזר ומעודד!!!!!

דרך אגב, מהיום אם אין לפרק שלי 3 תגובות ומעלה (שהם לא שלי) אני לא מפרסמת חדש.... (אם עשיתם לייק לפייסבוק זה נחשב)

ואני מבקשת תגובות עם תוכן! לא רק לכתוב פרק מדהים או יפה או וואטאבר כרגיל.... :\

אני פשוט לא אוהבת להרגיש כאילו לא קוראים את זה, ואז אני פשוט אכתוב לעצמי...

אז אנא מכם השפיעו!!!!

*ככל שיש יותר תגובות הפרק יהיה יותר ארוך!!!!!!!!!!!!!!!!!111

הפרק הקודם		הפרק הבא