"אנא ממך, קרא גם לג'ויי עכשיו, בבקשה," אמר לו כירון, וטורי, שהיה המום מזה שכירון היה קנטאור מולו, הנהן וקם, אבל אז בדיוק הדלת נפתחה. טורי נרתע לאחור כמה צעדים בבהלה בגלל זה עכשיו. נערה עם שיער בלונדיני הופיעה בו, וטורי הרגיש שהפנים שלו מתחממות שוב למראה הזה, אז הוא מיהר להתיישב שוב גם, לפני שהוא יראה גם את העיניים שלה. "כירון, אני - סליחה, אני לא אמורה לדעת איך קוראים לך. עדיין. אני ג'ויי. אני אמא שלי היא מטיס. אני - היה לי חלום נורא - " היא התנשפה, סמוקה כולה ונשענת על הדלת. כירון הרצין שוב. רייצ'ל מלמלה משהו מתוך שינה, ואז האורקל הנוכחית פקחה עיניים. לרגע הן היו ירוקות, אבל מיד אחר כך הן חזרו לחום ירוק דבש הרגיל שלהן. היא התיישבה במאמץ, נשענת על כירון לתמיכה, וזה לא זז עד שהיא התייצבה ושתתה כמה לגימות תה, ואז הניחה את הכוס, נראתה מבולבלת, מצמצה כמה פעמים ושפשפה את עיניה בידיה. "מ-מה-מה קרה? חלמתי? הגיעו נערים חדשים…"היא אמרה, מבולבלת, וקימטה את המצח. "את לא חלמת, רייצ'ל," אמר כירון. "והכל בסדר. בסך הכל הגיעו חצויים חדשים. בדיוק כמו שאמרת. ואמרת גם נבואה, דרך אגב." רייצ'ל קפאה בנקודה הזאת, והסתכלה על טורי במבט חד כזה, שהוא נרתע בבהלה. הוא הרגיש כמו עכבר מבוהל באופן מגוחך כבר. הוא קיווה שתהיה לו את ההזדמנות להוכיח את עצמו. ג'ויי נתנה לו יד עכשיו. טורי הסמיק כולו, אבל שמח על ההזדמנות להרגיש עוד מישהו כמוהו. "אלים אדירים. מה כבר אמרתי? והאם פרסי מעורב?" רייצ'ל שאלה. היה מוזר נורא לשמוע את השם של פרסי ברצינות כזאת. טורי הרים גבה לג'ויי, והיא הסמיקה וצחקקה והנהנה.
"לא," אמר כירון. "אבל…" הוא נאנח. "אפולו כן. אנא מכם, שבו, בבקשה. הרגישו בנוח." אז הם ישבו, כשטורי גורר בידו את ג'ויי ההמומה מכירון ככה כקנטאור. היא השתדלה שלא להסתכל עליו, ככה טורי הבחין, אלא רק על הזקן שלו. גם הוא עשה כמוהה. היה מלחיץ להסתכל על קנטאור. "ובכן," אמר כירון, בזמן שטורי זלל כמה עוגיות. "מה אמרתי?" אמרה רייצ'ל שוב. טורי חזר לה על הנבואה: "בת החכמה והמים ובן הטבע והפריון יצאו
להציל את הבקר של אפולו.
אל השמש כבודו להם יתגלה
או שהכל יכלה." "
|