על ספת הפסיכולוג

ג'יי קיי רולינג אם את קוראת את זה תדעי שאני חולה על הארי פוטר וכל הזכויות על הפאפניק הזה שמורות לך. אם את לא קוראת את זה תדעי לך שאני חושב שממש עפת על עצמך עם הקטע של הארי פוטר ונראה לי שהגזמת עם הקטע של לשמור לך זכויות. הזכויות הם ילדים גדולים, לא צריך לשמור עליהם ושיסתדרו בעצמם, אם את רוצה אני עושה בייביסיטר בעשרים וחמש שקל לשעה. שיהיה לך יום קסום!

אה, אם את קוראת את זה אשמח שתגידי לחבר'ה להגיב. אנשים מתייחסים לכל מה שאת אומרת כאילו הוא קדוש, הם בטוח יקשיבו לך.

אז יאללה בסייעתא דה' יתברך מתחילים...

"אוקי, מתמודדים, אני מקווה שאתם מוכנים" אמר להם בפאתוס אדון קראוץ' "כולכם יקרים לנו מאד מאד וחשובים לנו יותר מהכול."
ויקטור קרום הטיח בעצבנות אגרוף לקיר האוהל בו התארגנו.
"וכעת נתחיל במשימה הראשונה והמסוכנת אשר בסופה הגיוני מאד שתשאר רק הגופה שלכם" הוא לקח אוויר "ויותר הגיוני שגם הגופה שלכם לא תישאר. בסדר יקרים שלי? אני דואג לכם..." סיים בקול אבהי.
"ומה המשימה הראשונה?" שאל הארי למרות שהוא כבר ידע את התשובה.
אדון קראוץ' סלסל את שפמו והכריז "הארי, אתה תהיה הראשון שיתמודד. מי שאתה הולך לפגוש עוד דקה היא היצור הנורא עלי אדמות.  היא מאד מסוכנת והפה שלה יכול לקרוע אותך לגזרים בקלות, רק לחשוב עליה עושה לי צמרמורת. אגב, היא מהונגריה במקור." הוא נרעד "אבל אני יודע שתצליח לנצח אותה! אתה חייב לנצח אותה!  אנחנו לא נוכל לסכן את חייך במשימה השנייה אם תמות בראשונה!"
הארי החוויר בזמן שקראוץ' הוביל אותו אל פתח האוהל "אוקי, היא הגיעה אליך היישר מהחצר של האגריד, קח נשימה עמוקה ותהיה חזק..." והארי יצא החוצה בלב פועם...
ואז הוא ראה אותה... וכמעט התעלף... ליצור נורא כזה הוא לא ציפה.
"בא, הארי, שב לידי" קראה לו ריטה סקיטר "שנים רציתי לפגוש אותך, הילד-שבמזל-נשאר-בחיים, שב כאן מתוקי, מה אתה מתבייש?"
הארי ראה את קראוץ' בורח בבעתה וממלמל "אולי זה מסוכן מדי בשביל הילד, הייתי צריך להביא את הפסיכי הזה מהפקפקן..."
ריטה חייכה חיוך מקסים "הו הארי, אני כל כך שמחה לראות אותך. אני כל כך אוהבת רכילו... גיבורים! מה שלומך? מפחד?"
"האמת לא כל כך." הארי ניסה לחייך בגבורה
"אני מבינה אותך לגמרי, מתוקי. גם אני הייתי מפחדת ככה אם הייתי צריכה להילחם עוד רגע בדרקון ענק יורק אש שחזק ממני פי מאה וכל עוד אני לא הכלאה של דמבלדור וגרינוולד אין לי סיכוי לנצח אותו..." היא ליקקה את שפתיה בעונג "אכפת לך שאני אקליט את השיחה בעט-צטט-אותך החדש שלי?"
"אני מעדיף שלא..." מלמל הארי
"בסדר, בסדר, אתה לא חייב. אני אשתמש בעט-צטט הישן. לא חייבים את החדש. " אמרה ריטה  "למרות שיש לו בעיה. הוא מוציא אותך קצת רע, ולפעמים אפילו מעוות את דבריך."
"והעט החדש לא עושה את זה?" שאל הארי
"בטח שלא! באחריות מלאה!" חייכה סקיטר בבטחון "הוא מוצא אותך הרבה רע ותמיד מעוות את דבריך! תוצרת גובלינים!"
הארי נאנח וריטה פתחה בראיון
"ובכן, מר הארי פוטר היקר אתה נער צעיר ורזה מאד, ממש דקיק. באמת קשה להאמין שאתה כבר בן אחת-עשרה!"
"אני בן ארבע-עשרה..." גמגם הארי
"בטח, מתוקי" חייכה סקיטר ורמזה לעת-צטט "תכתוב שהוא לוקח סמים להרזיה ולהקטנת ממדי הגוף."
"אני לא לוקח סמים!" מחה הארי
"ברור שלא!" הנהנה סקיטר "הרי בעולם הקוסמים מותר לקחת סמים רק מגיל שלוש-עשרה ואתה רק בן אחת-עשרה."
"אני בן ארבע-עשרה, אומרים לך!" התעצבן הארי
"אז אתה כן לוקח סמים!" הריעה סקיטר "אבל עזוב, לא על זה באנו לדבר. האמת, הארי, שאני סקרנית. נניח וההורים שלך היו בחיים האם הם היו מודאגים מכך שאתה מתחרה בטורניר האיום הזה או אולי דווקא משתגעים מהסיכון הנורא הזה שלקחת על עצמך?"
"לא לקחתי את זה על עצמי! מישהו שם את שמי בגביע!" כעס הארי
"הארי, הארי, אין צורך לכעוס... אני יודעת שלא הייתי צריכה להזכיר את ההורים המוגלגים והכושלים שלך, זו בטח נקודה כואבת."
הארי התרתח "מה זה השטויות האלה? ההורים שלי בכלל לא מוגלגים!"
"בסדר, אז הם רק כושלים. למה אתה נתפס לקטנות, הארי? אני חוזרת לשאלה של מקודם. מה ההורים שלך היו חושבים על ההתחרות שלך בטורניר?"
"מאיפה לי לדעת? הם נהרגו. את לא יודעת?" תמה הארי
"בטח שאני יודעת! הרי אני מחברת הספר 'חייו ושקריו של ג'יימס פוטר'" חייכה סקיטר חיוך מלא "לא משנה, נעבור שאלה. ממי ביקשת להכניס את שמך לגביע האש?"
"אמרתי לך כבר! מאף אחד!" הארי היה מיואש
"אז הכנסת אותו בעצמך? זה מרשים מאד! במיוחד אחרי קו הגיל שדמבלדור שירטט. אני מתארת לעצמי שהשתמשת בשיקויי הזדקנות."
"נראה-לך? את באמת חושבת שהשתמשתי בשיקוי הזדקנות? יש לך שכל בגודל של חיפושית!" הטיח בה הארי
ריטה לא נפגעה "אתה צודק לגמרי! זה אכן טיפשי מצידי לחשוב שהשתמשת בשיקוי הזדקנות! הרי לומדים להכין אותו רק בגיל ארבע-עשרה ואתה אפילו לא בן שתים-עשרה!"
הארי כמעט השתגע "אני כבר מזמן בן שתים-עשרה! כלומר... בן ארבע-עשרה! ואני אומר לך שלא השתמשתי בשום שיקוי הזדקנות בשביל להכניס את השם שלי לגביע האש!"
"אז שיקוי פוליצימי, הארי, זה באמת לא קריטי. אני חוזרת ואומרת, חבל שאתה נתפס לפרטים קטנים !זה באמת לא מעניין את הקוראים שלנו איך בדיוק הצלחת להערים על דמבלדור ולהכניס את הפתק." העיתונאית ניענעה בראשה.
"אוף, ריטה. אני אגיד לך את זה במפורש לא הערמתי על דמבלדור ולא הכנסתי שום פתק לגביע, מה את רוצה ממני?"
"אני לא מאמינה!" קראה סקיטר בהתלהבות לעט-צטט שלה "איזה סקופ מרעיש! תכתוב שהארי פוטר הודה מפורשות שאלבוס דמבלדור המנהל האגדי והתמים לכאורה של הוגוורטס הכניס במתכוון ובתיאום עם הארי את הפתק שלו לגביע." היא התנשפה בהתלהבות "הארי, זה ממש קשה להאמין למה שאתה אומר!"
"לא אמרתי את זה." נאנח הארי וייאושו הלך וגבר "דמבלדור לא עשה כלום!"
"אתה קורא לי שקרנית או חירשת, הארי?" איבדה ריטה סקיטר את עשתונותיה "אז מי אם לא דמבלדור הכניס את שמך לגביע? מודי עין-הזעם? ברטי קראוץ'? ברצינות? אתה בכלל שומע את מה שאתה אומר?"
הארי החוויר "טוב, אפשר לעבור לשאלה הבאה?"
"בטח, בוודאי." חייכה שוב ריטר וסידרה את משקפיה "אז הארי המקסים שלי, אתה כבר שנה שלמה בהוגוורטס, אולי יש איזה ילדה שאתה כבר חבר טוב שלה ואתה יודע בוודאות שתתחתנו בעתיד? ולמה דווקא הרמיוני?"
"מה" הארי היה מבולבל.
"אוי, לא ידעתי שזה אינטימי כל כך, לא אדבר על כך עוד" התנצלה ריטה "ואיך אתה מרגיש בנוגע לזה שהיא דווקא מעדיפה את קרום התותח במקומך? אתה לא חושב בכלל שגיל אחד עשרה זה גיל צעיר מדי בשביל שתהיה בו חברה?"
הארי קם וברח כל עוד נפשו בו לחלק השני והרגוע של המשימה-ההתמודדות עם הזנבקרנית ההונגרית.
________________
*הנביא היומי, יום שלישי-יומיים לאחר השלב הראשון של הטורניר*
אהלן חבר'ה, כאן ריטה סקיטר הכתבת הצנועה והמתוקה שלכם שתעשה הכול בשביל להביא לכם את החדשות החדשדשות שצצות להם כמו מטריות אחרי הגשם.
אז הדמות הראשונה שאיתה נפגשתי בטורניר הקסמים היא הארי פוטר. הארי הוא ילד דקיק ורזה בן אחת עשרה שעל אף האיסור החוקי בגילו לוקח סמים להרזיה והקטנת מימדים. הוא מפריז בלקיחת הסמים וכנראה שלפניהם הוא היה ענק כמו האגריד. [לעוד מידע על האגריד עיין בכתבה בעמוד 5]
הארי מספר "אם ההורים שלי היו בחיים הם כנראה היו משתגעים מהסיכון המטורף שבהתחרות בטורניר ומתים מדאגה. אבל דעתם לא מעניינת אותי, הרי הם היו סתם מוגלגים כושלים ועלובים." נורא ואיום!
ולסקופ המטורף! כששאלתי את הארי, כיצד הוכנס שמו לגביע האש הוא ניסה להתחמק והאשים בהתחלה את מודי עין-הזעם ההילאי המפורסם ['ההילאי המפורסם' האומנם? עיין בכתבה בעמוד 8] וכן את ברטי קראוץ' גם האב וגם הבן.
אך לאחר שלא הותרתי לו ברירה הודה שהוא ודמבלדור רקמו יחדיו תוכנית אפלה בה דמבלדור התחייב להארי שהוא יכניס את שמו לגביע האש. הארי הציע להשתמש בשיקוי הזדקנות או פוליצימי אך דמבלדור סירב וטען שהארי צעיר מדי מכדי להכין את השיקויים האלה באופן מדויק.
על אף גילו הצעיר של הארי יש לו חבירה בת להורים מוגלגים בשם הרמיוני גריינג'ר. "הקשר ביננו אינטימי לגמרי ואיתה אני חולם להתחתן" כך העיד על עצמו.
אך הרמיוני לא רוצה איתו כל קשר אלא פונה דווקא אל ויקטור קרום הספורטאי המפורסם [לעוד פרטים על הקשר בין ויקטור להרמיוני חכו ל'נביא' של מחר]
אני הייתי ריטה סקיטר, מביאה לכם את החדשות בכל מצב, [למרות שהארי קרא לי "חירשת" ו"שקרנית" בזמן הראיון]. תודה רבה למר לוציוס מאלפוי על התרומה הנכבדה למערכת העיתון. ניפגש מחר...

הפרק הקודם		הפרק הבא