ויהי בימי שפוט הפלישתים

"טוב. נשאר אתה לישון במעוננו?" שאל אחיה.

"אם לא ניהיה למעמסה," השיב אדם בביישנות.

"לא תהיו, אחי אהובי. השארו פה כל שתחפצו." השיב.

"אני מאוד אשמח. אך פלישתים, כך סבור אנוכי, מתחקים אחריי." אמר אדם כצופן סוד.

"הסבר ופרט נא." אחיה השילוני נראה מודאג.

"לפני שלוש שנים, נחטפתי מביתי מבית לחם, ונלקחתי לעבדות. לפני שבועות מספר, מלך פלישתים ביקש ממני למצוא את שרה בת אלישע ולהביאה אליו. לא הסכנתי עשות זאת, ומילטתי אותה ואת אימה לשילה. בדרך נתקלנו ברעי אחוזת, והוא ליוונו. בשלהי הפרסה האחרונה, פלישתים התקיפו אותנו. נפצעתי, ואחוזת ואימה נעלמו. שאלנו באורים ותומים, אך פלישתים התקיפו אותנו. עלי נפצע, ולקחנו אותה בית המרפא של אליסף בן גררי, אך המרפא נעלם מעיניו. כעת באנו אליך."

"תצטרך מקום מסתור." אמר אחיה השילוני. "בייתי אינו מספיק בטוח..." הוא נראה מהורהר ולבסוף אמר, "תמיד אפשר..." אך הכתובת נבלעה ברעם פרסות.

"מה?" שאלו אדם ושרה בבלבול.

אגרוף הוטח בדלת, והיא רעדה. לחבטה השלישית נכנעה הדלת והתרסקה. "פלישתים." אמר בן רעואל. "אל פחד!" אמר אחיה השילוני.

"כמה פעמים עוד נפגוש בהם, ארורים שכמותם." מלמלה.

אחיה חייך. "עוד יש בכוחי להניף חרב." אמר ושלף את חרבו מנדנה.

"שרה," אחיה פנה אליה. "לכי אל ביתו של מתתיה השימעוני עד יעבור זעם. רוצי!"

"להישאר איתך?" שאל אדם את הנביא.

"אכן, בני. השאר." אמר אחיה השילוני והדריך את שרה כיצד לצאת מהדלת האחורית.

בזמן ששרה רצה, אדם  ואחיה נצמדו זה אל זה, כתף אל כתף. זה מיירא מאוד, לעמוד לצד הנביא הגדול בימינו, הירהר אדם.

שרה רצה לבית השמעוני. היא נקשה בדלת חוזקה וחיכתה שמי יפתח לה.

נער כבן 10 פתח לההדלת. "צריכה אני את מתתיה-" אמרה  מתנשפת.

"אני הבן שלו." אמר הנער. "כנסי."

"תודה." נכנסה שרה. "אני מצטערת על אי הנימוס. אביך בבית?"

"לא. הוא הלך למשכן שילה, להקריב את נדרו."

"שמע, פלשתים פרצו לביתו של אחיה השילוני." אמרה מהר. "צריך גברים שילחמו בהם בחרב."

"אין גברים תופשי חרב בביתי." אמר הנער. "יש במערב העיר בסיס."

"אלך לקרוא להם במהרה-" אמרה אך הנער החביב עצר אותה ואמר, "אני אקרא להם, גברתי." ואץ לו מן הבית.

חץ שרק מן קשתו של אחד הפרשים.

אדם  ואחיה השילוני נסו מהחיצים, עד שמפקד הגדוד ירד מסוסו, ובידיו שני בני אדם מעולפים: אחוזת, ואמה של שרה.

שרה הביטה  מחלון הבית וראיתי את אימה  בידי איש זר ויצאה מהרה מן הבית מהבית מהר.

"שרה!" קרא אחיה. "דרכו של איש לעשות מלחמה, ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה! רדי אל מתתיה השמעוני!"

"אבל-" ניסתה להתנגד. "אמא שלי-"

"מסוכן המקום!" אבל לפני שהספיקו שרה או אחיה להגיד דבר, ננעץ חץ בחזה של שרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא