המסע בעקבות הוגוורטס

לאחרונה ראיתי שממש אין הרבה תגובות.
כשאין כאלה, אני חושבת שאולי הפאנפיק לא טוב.
אני לא יודעת אם למחוק אותו או לא, אז בבקשה תביעו דעה! (תגובות בונות, או ההפך).
תודה רבה!!!

"טוב, בחיי שזה מוזר, אבל אין מה לעשות. חייבים להתעשת".
"לא, את לא מבינה? זה איזה רמז או משהו! אבל למה? איך זה יכול להיות? אוף, הלוואי שלא היינו יוצאות לדבר המטופש הזה". בכי קל נשמע.
"אליס, אמרו לך פם שאת ממש מנמיכה ציפיות? תני לחיים להתגלגל! תזכרי שבסופו של דבר מה שיקרה, הוא כנראה הטוב לנו ביו... ביו... וואו!!!!"
"מה וואו?"
"ת... תר... תראי את... את זה!", ג'ני הצביעה בכך ידה לכיוון שמאל בהתרגשות.
פיה של אליס נפער לרווחה.
"אני... אני... אני לא מאמינה!!! זה... זה... זה הוגוורטס!", אליס כמעט והתעלפה.
"הצלחנו, אליס! הצלחנו! את מאמינה?"
"כל התלמידים החדשים אלי", נשמע קול חזק מלמטה.
אליס וג'ני הביטו מטה. הן ראו דמות שהיתה בערך פי שתיים מכל האנשים למטה.
"האגריד!", צעקו שתיהן ביחד.
"בואי נלך איתו, שיחשבו שאנחנו חדשות!", הציעה אליס, וכבר באה לצלול מטה, אבל ג'ני משכה את רגלה מעלה.
"אווווווצ'! מה נראה לך שאת עושה???", צווחה אליס.
"מונעת ממך לעשות שטות", אמרה ג'ני בלחש, "יראו אותנו צוללות למטה! אחרי שכולם יכנסו, ניכנס אנחנו."
"אה, חכמה", חייכה אליס.

כעבור חצי שעה:
"נכנסים?", שאלה אליס בחשש, כשראתה שאין אף נפש חיה בחצר הוגוורטס.
"נכנסים!", קראה ג'ני בחיוך, ושתיהן צללו מטה.
כשהגיעו, ראו גלימה בפתח הוגוורטס.
"היי, זו גלימת היעלמות מזויפת!", קראה אליס.
"מצוין. תסתירי את המטאטאים שלנו מתחתיה", כך ג'ני.

כשנכנסו, לא האמינו למראה עיניהם. קשה היה לתאר מקום כה מדהים.
"הפלפאף!", נשמעה קריאה. אליס הצביעה בהתרגשות לעבר מצנפת המיון, שבדיוק ילדה נרגשת הסירה אותה מראשה.
"נגמר טקס המיון", קראה מורה בעלת קמטים רבים, הלא היא הפרופסור מקגונגל, "וכעת..."
"רגע! לא מיינו אותנו!", קראה ג'ני בקול. אליס ניסתה לבלום אותה, אך היה מאוחר מדי. "ג'ני!", סיננה אליס מבעד לשיניה, "את לא מבינה שאנחנו מוגלגיות?".
"איך דבר כזה יכול להיות?", נוספו עוד שלוש קמטים למצחה של הפרופסור מקגונגל, "בסדר, כנראה טעות. מוזר מאוד! אך, מה שימכן?"
"ג'ניפר ג'ונסון ואליס טילור", אמרה ג'ני במהירות. אליס התפלאה, כמה מהר ג'ני יכלה להמציא להן שמות משפחה חדשים.
"טוב, אז... ג'ניפר ג'ונסון!", קראה פרופסור מקגונגל. ג'ני הלכה בראש זקוף לכיוון הכיסא, כאילו הוא כיסא מלוכה.
פרופסור מקגונגל הניחה על ראשה של ג'ני את מצנפת המיון.
ג'ני שמעה בראשה קול חזק:
'טוב, יש בקודקוד הזה קצת חכמה, אי אפשר להגיד שלא. טוב לב- יש מעט. נחישות- הו, יש הרבה. אמיצות- אפילו יותר! רגע, רגע, יש פה עוד משהו, הכי חזק כאן... אבל מה זה? לא, לא, אני לא מאמינה... זה לא יכול להיות...', ואז המצנפת-
התפוצצה.

הפרק הקודם		הפרק הבא