העקרב והוורד

ושוב, סליחה על הקפיצה באמצע שורות, זו המערכת.
קריאה מהנה!
------

האולם החל להתרוקן יותר ויותר.

הרגליים של רוז כאבו, והיא רשמה לעצמה לעולם לא לנעול שוב נעלי עקב. סקורפיוס, כך היא החליטה לקרוא לו עד שזהותו תתגלה, הלך להביא לה שתייה. היא ישבה על אחד הכיסאות, רגליה היחפות מתנדנדות קלות מעל הרצפה. היא הביטה

 באנשים שנותרו באולם. אלבוס וג׳יימס נשארו, יחד עם אמילי ומישל. היא הביטה במישל, לא מבינה איך היא ממשיכה לעמוד על הרגליים, כשהעקבים שלה היו יותר גבוהים משל רוז. היא עברה להביט בסקורפיוס, שעמד ליד שולחן המזון, מכין לה

 צלוחית עם כמה כריכונים קטנטנים, בנוסף לכוסות השתייה. את ז׳קט הטוקסידו שלו הוא כבר הוריד מזמן, וכעת גם עניבת הפפיון שלו הייתה פתוחה. אבל המסכה נשארה. הוא היה בין היחידים שנשאר עם המסכה עד סופו של הערב. אלבוס ומישל

 הורידו אותן כבר אחרי הריקוד הראשון. אמילי וג׳יימס נשארו איתן למשך מעט יותר זמן, אבל גם הם וויתרו לבסוף. נראה שכל מי שהכיר את בן הזוג שלו לנשף הוריד את המסכה, ואילו כל השאר נשארו איתן. רוז הניחה את המסכה שלה לצד הנעליים

 שלה, על הכיסא לידה.

״הורדת את המסכה שלך,״ סקורפיוס חזר, מחייך. ״ואת הנעליים,״ הוא הוסיף, מביט ברגליה היחפות.

״תנסה אתה לצעוד בעקבים,״ היא חייכה. הוא התיישב לידה, נותן לה את הכוס שהביא לה. ״אני לא יודעת מה איתך,״ היא השעינה את ראשה על כתפו, לא שמה לב שהוא מסמיק קלות. ״אבל אני מותשת.״

״וזה טוב או רע?״ הוא שאל בבלבול.

״זה טוב,״ היא צחקה. ״זה אומר שממש נהניתי.״ הוא חייך בהקלה. היא לקחה את אחד המיני-כריכים, אוכלת אותו בשקט. ״אני שמח שנהנית, רוז,״ הוא לחש.

היא התיישרה, מביטה בו. ״אולי תגלה לי?״ היא ביקשה, רואה את גבתו מתרוממת מעל המסכה. ״תספר לי מי אתה.״

״לא,״ הוא אמר בשקט. ״אני לא רוצה להרוס את הערב הזה.״ היא נגעה בידו. ״אתה לא תצליח להרוס את הערב הזה,״ היא מלמלה. ״גם אם אתה גובלין בתחפושת, זה היה הערב הכי טוב בחיי. והוא ישאר ככה.״

הוא הביט בה, שותק. ״בבקשה, אני רוצה לדעת.״ היא ביקשה בשקט.

״אוקיי, אז אני אנחש ואתה תגיד לי אם אני צודקת.״ היא החליטה, רואה שהוא מתכוון להמשיך לשתוק.

״אתה בשכבה שלי.״ זו לא הייתה שאלה.

״כן,״ הוא היסס. ״ואתה לא מגריפינדור.״ היא המשיכה. הוא נשך את שפתו, מתחיל לחשוש. הוא ידע שהיא תעלה על זה בקלות. זה לא היה כל כך קשה לנחש מי הוא. ״אתה מספיק חכם בשביל רייבנקלו, אבל לא התקרבת אל אף אחד מהבית הזה

במשך כל הערב.״ הוא נאנח בשקט. ״רוז, בבקשה, אל-״ הקול שלו. הקסם החל להתפוגג, והקול שלו התחיל לחזור לעצמו. הוא שתק.

היא הביטה בו, נחושה בעצמה.

״אני יודעת מי אתה. ידעתי מהרגע שראיתי אותך בפעם הראשונה. היית צריך להסתיר את העיניים, כי יש להן צבע מיוחד, למעט מאוד אנשים יש אותו, ואני לא מכירה עוד אחד כזה בבית הספר.״ היא נשמה עמוק. ״סקורפיוס.״

הוא נעמד במהירות. ״אני מצטער,״ הוא מלמל. ״אני באמת מצטער, רוז.״

היא הביטה בו. אבל לפני שהספיקה להגיד משהו נוסף, הוא ברח מהאולם.

״מה זה היה?״ מישל ואמילי התיישבו לידה. רוז נאנחה. ״למה הוא ברח?״ היא מלמלה לעצמה.

בבוקר למחרת היא לא ראתה את סקורפיוס בארוחת הבוקר. וגם לא בצהריים. וגם לא בערב. למרבה הפתעתה, גם לא בבוקר שאחרי.

״איפה הוא?״ כל שולחן סלית׳רין נעץ בה מבטים. ״איפה הוא, גויל?!״ היא חזרה בעצבנות. ג׳ון הביט בה. ״אני לא יודע על מה את מדברת.״ הוא השיב בשלווה, לוגם מהקפה שלו. רוז דפקה את ידה על השולחן. ״תגיד לי איפה הוא!״

״הוא נסע הביתה.״ הוא השיב. ״מקרה חירום משפחתי.״

רוז הביטה בג׳ון בשתיקה. אחר כך היא פנתה לשולחן גריפינדור, מתעלמת מכל המבטים. הוא באמת ברח למשפחה שלו כדי להימנע ממנה?

במשך שאר חופשת החג היא הייתה מעט מרוחקת. חבריה ובני משפחתה כבר התייאשו, מפסיקים לנסות לגלות מי היה בן הזוג שלה בנשף. היא לא דיברה על זה עם אף אחד, ותירצה את ההתפרצות שלה על ג׳ון גויל באותו בוקר כ״מאלפוי הרס לי עבודה

בשיקויים״. אנשים האמינו לה, מכיוון שזו רוז וויזלי, התלמידה החרוצה שדואגת לשיעורי בית גם יומיים אחרי הנשף. בתוך תוכה היא רתחה על סקורפיוס. בורח ככה כשהם צריכים לדבר. והם בהחלט היו צריכים לדבר. זה היה היום היפה בחייה, והוא

הרס אותו. ולא, הנשף המושלם שלה לא נהרס בגלל שהוא היה סקורפיוס. הוא נהרס כי הוא ברח, לא משאיר שום הסבר.

הפרק הקודם		הפרק הבא