האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

הפרק שלך
וואו עבר מלא זמן מאז שהעלתי את הפרק האחרון ממש מצטערת, אבל עכשיו יש לי בערך את החמישה פרקים הבאים, והם ממש טובים חחח הרבה על אליסון וסיריוס ובעיקר על לילי וג'יימס

הם ניגשו לפרופסור מקונגל בסוף השיעור אחרי שהמציאו לסיריוס תרוץ מגומגם.
"אממ, פרופסור?" שאל ג'יימס כשכולם כבר עזבו.
"כן, פוטר?" היא שאלה בקול עינייני.
"אנחנו רצינו, אהה להציע משהו", הוא אמר.
"כן?" היא שאלה והיטתה את ראשה.
"רצינו אולי שבליל כל הקדושים נעשה אממ מסיבת תחפושות, בערב, אחרי הסעודה", אמר לה רמוס בביטחון לא אופייני.
"מממ..." היא מלמלה. "זו יוזמה יפה מאוד, לופין, ואני מבטיחה שאני אדון על זה עם פרופסור דמבלדור", היא עצרה לרגע ובחנה את שניהם.
"זה כל מה שאני יכולה להבטיח בינתיים", היא אמרה לה כשלא זזו ממקומם.
"אוקיי, תודה פרופסור", אמר רמוס במהירות לפני שג'יימס הספיק להתווכח.
"וואו, הייתי בטוח שהיא ישר תגיד לנו לא", אמר רמוס בדרכם חזרה לחדר המועדון.
"גם אני", הוא אמר והנהן. "נראה לך שהיא באמת תדבר על זה עם דמבלדור?"
רמוס משך בכתפיו. "אני מקווה",
הם הגיעו לחדר המועדון וסיריוס חיכה לה שם.
"איפה הייתם? אני גווע", הוא אמר.
"אצל מקונגל", אמר רמוס בדיוק כשג'יימס אמר "אצל פליטיק".
"מה?" שאל סיריוס.
"אהה... היינו אצל מקונגל ואז היא שלחה אותנו לפליטיק." אילתר ג'יימס במהירות.
"אההא", אמר סיריוס והנהן בחשדנות.
"טוב, אהה בואו נלך לאכול, אתה רעב, לא?" אמר לו ג'יימס, מנסה לחפות על המבוכה.
"למה לא פשוט אמרת לו שהיינו אצל מקונגל?" לחש לו רמוס כשיצאו מחדר המועדון לאולם הגדול לארוחת הערב.
"כי אז הוא היה שואל אותנו למה היינו שם!" הוא לחש לו בחזרה.
"ואצל פליטיק לא?"
רמוס וג'יימס המשיכו את השיחה בלחישות, אבל נראה שסיריוס לא הקשיב להם, כי הוא בדיוק ראה מישהי שהרבה יותר עניינה אותו.
"היי", הוא אמר לאליסון, שבדיוק עברה שם לבדה לשם שינוי כאילו הם החברים הכי טובים.
"היי", היא ענתה לו כאילו מעולם לא נפגשו, אבל לפחות לא בשנאה, חשב ג'יימס.
נראה שגם סיריוס חשב כך. "וואו, ענית כאילו את לא לגמרי שונאת אותי", הוא אמר לה ביהירות.
"למה שאני אשנא אותך?" היא שאלה, מבולבלת.
"אהה... אני לא יודע, תגידי לי את", אמר לה סיריוס, שגם נראה קצת מבולבל.
"גם אני לא יודעת", היא ענתה. "בחיים לא פגשתי אותך, למה שאני אשנא אותך?"
"מה?" שאל ג'יימס, שהרגיש שהשיחה הזו מאבדת כל היגיון.
"אליסון, מה עובר עלייך?" שאל אותה סיריוס.
"אהה", היא אמרה ונראתה כאילו הבינה משהו שחשבה עליו הרבה זמן. "כן, אני לא אליסון."
"אהה מה?" סיריוס שאל.
"אני לא אליסון, אני אחותה התאומה, דיאנה, נעים מאוד", היא אמרה בעליזות והושיטה את ידה ללחיצה.
שלושתם לחצו את ידה ובהו בה מוקסמים, ה היו כל כך דומות.
"אהה, היי", אמר רמוס, שהתנער מהשוק.
"אני רמוס, ואלה ג'יימס וסיריוס", הוא הציג את עצמם.
"וואו, אתן ממש..." התחיל סיריוס להגיד.
"...דומות", היא השלימה אותו. "כן, הרבה אומרים לנו את זה אבל", היא אמרה והסיטה את שיערה מאחורי אוזניה.
"לאלי אין את הנקודת חן הזו", היא אמרה והצביעה על נקודה בגודל מיקרוסקופי ליד האוזן שלה. "אז זה מה שמבדיל אותנו", היא אמרה.
הבנים רק הנהנו.
"אז אממ, למה הגעת רק עכשיו?" שאל ג'יימס.
"הייתי חולה עד עכשיו, אז נשארתי בבית", היא אמרה, והחיוך לא ירד לה מהפנים אפילו לשנייה.
"בכל מקרה, אני צריכה לכת לפרופסור מקונגל, אז נתראה אחר כך", היא אמרה, ואז הסתובבה והלכה.
"נו, אז מה אתם אומרים על ליידי די?" שאל ג'יימס כשהיא יצאה מטווח שמיעה.
"וואו, הן כל כך דומות!" אמר סיריוס, שנראה כאילו עדיין לא השתחרר מההלם.
"על מה אתה מדבר?" אמר לו רמוס. "לא ראית את ההבדל הענק שיש בינהן?" הוא אמר ברצינות מעושה והצביע על הנקודה בה הייתה לדיאנה את הנקודת חן.
שניהם גיכחו.
הם הגיעו לאולם הגדול, וכמה דקות אחרי שהתחילו לאכול באה צעקה שגרמה לכולם להפיל את מה שהחזיקו.
"דיאנה!" זו הייתה אליסון שקראה לאחותה מהקצה השני של חדר האוכל.
"אליסון!" היה להן אפילו אותו קול.
הן רצו אחת לשנייה והתחבקו.
"אוי אלוהים, שכפלו את אליסון", ג'יימס שמע את דן לידו וגיחך.
"לא, הן תאומות", הוא אמר, וש לב שכל שולחן גריפינדור מסתכל על שתי האחיות.
שתיהן התיישבו בשולחן גריפינדור והתחילו לפטפט בהתרגשות.
"איך היא יודעת באיה בית היא?" שאל סיריוס.
"בטח בשביל זה היא הלכה למקונגל", ענה לו רמוס.
הם סיימו לאכול,  וכשצלחות הזהב התנקו דמבלדור נעמד, וכל האולם השתתק.
"יש לי הודעה מיוחדת בשבילכם", הוא אמר בחיוך.
"בעקבות יוזמה של שני תלמידים", הוא אמר ושלח מבט חטוף אל ג'יימס ורמוס שהחליפו מבטים נרגשים.
"החלטנו השנה לעשות משהו מיוחד בלילי כל הקדושים", הוא התחיל להגיד ומלמולים סקרניים נשמעו בכל האולם.
"השנה, אחרי הסעודה, תתקיים גם מסיבת תחפושות", הוא אמר עוד משהו, אבל כבר לא היה אפשר לשמוע כלום כי כולם פטפטו וצעקו אחד אל השני בהתלהבות.
דמבלדור חיכה בסבלנות עד שהאולם השתתק, ואז המשיך.
"סגל המורים החליט, בעקבות חוקים קודמים של בית הספר, שרק תלמידי השנה החמישית ומעלה יוכלו להשתתף במסיבה", הוא אמר, וחיכה בסבלנות עד שצעקות המחאה הצפויות נדמו. "וזה לא נתון לויכוח", הוא אמר בסמכותיות לילדים הבודדים שעדיין מחו בשקט.
" אם למישהו יש שאלה", הוא אמר והחיוך חזר לו לפרצוף, " הוא מוזמן לפנות לאחד המורים. עכשיו, לילה טוב!"
הוא אמר, וההמולה הרגילה בסוף הארוחה התחילה.
"וואו!" אמר סיריוס כשלקחו קיצור דרך למגדל גריפינדור."זה בדיוק כמו שאמרתי לכם קודם ב..."הוא התחיל להגיד אבל אז עצר והסתובב אליהם. "היוזמה שלל שני תמידים", הוא אמר וסימן מרכאות בשתי ידיו, "זה אתם?"
ג'יימס ורמוס רק הסתכלו אחד על השני בחיוך והמשיכו ללכת.

בשארית השבוע בכל מקום אליו ג'יימס הלך דיברו על המסיבה.
ביום שישי, בוקר היציאה להוגסמיד נראה היה שאף אחד לא דיבר על משהו אחר.
בדרכו לשורת הכרכרות הארוכה שתוביל אותם להוגסמיד ג'יימס חלף על פני שתי בנות שדברו בהתלהבות בשפת ה"כאילו ואת יודעת" על התתחפושות שלהם למסיבה.
לא שאנחנו יתר טובים, חשב ג'יימס בדרכם להוגסמיד, שכן גם נושא השיחה העיקרי שלהם בשבוע האחרון היה על המסיבה, אבל לפחות אנחנו לא אומרים כאילו וזה אחרי כל מילה.
כשהגיעו להוגסמיד, ההתרגשות שכבר התחילה לדעוך עם כל ביקור של ג'יימס בהוגסמיד עלתה עוד פעם.
נראה היה שדמבלדור בהחלט עדכן את בעלי החנויות בהוגסמיד.
בכל חנות עמדו בחלון הראווה בובות עם תחפושות שונות.
ערפדים, זומבים, מומיות, שלדים, שודדים ועוד ועוד.
ג'יימס לא ידע לאיזו חנות להיכנס קודם.
הוא וסיריוס בחרו את התחפושות שלהם די מהר. ג'יימס קנה תחפושת של פיראט, עם חרב שנראתה ממש אמיתית, וסיריוס בחר תחפושת מציאותית ביותר של ערפד, ולשניהם היו מסיכות תואמות, כנדרש.
הבעיה הייתה רמוס. הוא מצא תחפושת של      שנראתה טוב, אבל הוא טען שהוא ממש לא נוחה.
בסוף, אחרי שקצב האנחות המיואשות של ג'יימס וסיריוס עלה לשבעים לדקה, הוא קנה את התחפושת.
למרות שהקניות לקחו להם רק שעה או שעה וחצי, כשהגיעו לפונדק שלושת המטאטאים הוא כבר היה מלא לגמרי.
כשהתיישבו ג'יימס שם לב שאין שם כמעט בנות."איפה כל הבנות?" הוא שאל את ליאו, תלמיד מהשכבה שלהם.
"בטח קונות תחפושות", הוא אמר באדישות.
"עדיין?!" שאל סיריוס, מופתע.
ליאו משך בכתפיו ומלמל "בנות..."
"טוב, אני הולך להביא ברצפת", אמר רמוס וקם ממקומו.
ג'יימס וסיריוס המשיכו לשבת שם, ואחרי כמה דקות גם הבנות התחילו לבוא.
הם לא דאגו אחרי שעברו עשר דקות ורמוס לא בא, אבל כשהוא לא חזר אחרי כמעט עשרים דקות הם החלו לתהות איפה הוא.
"אוף בא לי ברצפת", ילל סיריוס. "איפה הוא?"
הוא שאל והרים את ראשו מעל שאר האנשים, וג'יימס עשה כמוהו.
הוא סקר את הפונדק, עד שמצא או
תו.הוא ישב מול מישהו שג'יימס ראה רק את הגב שלו, ליד שולחן קרוב לבר.
לפניו הייתה מונחת כוס ברצפת חצי גמורה, ולידה עוד שתי כוסות מלאות, כנראה הכוסות שלהם.
"הנה הוא", הוא אמר לסיריוס והצביע עליו.
"עם מי הוא מדבר?" שאל סיריוס. "הוא נראה די... נלהב",הוא אמר, וג'יימס הסתכל עליו עוד פעם.
הוא אכן נראה כך.
הוא הסתכל על מי שישב מולו מרותק, כאילו דיבר עכשיו על הדבר הכי מעניין בעולם.
"אין לי מושג", אמר ג'יימס שגם היה קצת סקרן, אבל בדיוק באותו רגע הם גילו מי זה.
הדמות שישבה לפני רמוס הורידה את כובעה, ותלתלים בלונדיניים גלשו על גבה.
"זאת אליסון?!" שאל סיריוס, מופתע.
לא, חשב ג'יימס. אין סיכוי שזו אליסון. רמוס בחיים לא יעשה את זה לסיריוס, אם... רגע.מחשבה חדשה עלתה בראשו.
הוא סרק עוד פעם את החדר עד שמצא את מה שחיפש.

"סיריוס, זאת אליסון", הוא אמר והצביע על עוד מישהי שנראתה בדיוק ככה.
"אתה בטוח?" הוא שאל בחוסר ביטחון.
ג'יימס לא היה בטוח, אבל כאילו כדי לאושש את דבריו מישהי צעקה "אליסון!" והילדה עליה ג'יימס הצביע הפנתה את ראשה.
"רואה?" אמר לו ג'יימס ונרגע.
"אוקיי, אז זאת לא אליסון", סיריוס אמר, כאילו רצה להיות בטוח.
"לא, זאת לא אליסון", אישר ג'יימס בחיוך.
"לא שאכפת לי או משהו", אמר סיריוס בהפגנתיות.
"לא, ברור שלא" אמר ג'יימס בחיוך כשראה את המבט שסיריוס שלח לאליסון, כאילו כדי לוודא שהיא נשארה ליד החברות שלה, ולא מדברת עם רמוס, כשהמבט הזה על פניו.

הם חזרו לחדר המועדון של גריפינדור אחרי יום שלם בהוגסמיד, עייפים אך מרוצים.
רמוס הצטרף אליהם בכרכרות שהובילו אותם בחזרה להוגסמיד, התנהג רגיל לגמרי, כאילו היה איתם כל היום.
"טוב אתה לא מתכוון לספר לנו מה קרה?" שאל סיריוס כשהבינו שהוא לא ינדב את המידע בעצמו.
"כלום", הוא אמר באדישות, אבל חיוך מרוצה היה על פניו.
"כלום?" אמר לו ג'יימס. "אתה דברת איתה איזה חמש שעות!" הוא אמר לו, מחכה להסבר
אהה, כן",אמר רמוס, כאילו עכשיו נזכר על מה ג'יימס מדבר."סתם, דיברנו."
ג'יימס וסיריוס הסתכלו אחד על השני והרימו גבה, אבל לא אמרו עוד כלום על הנושא הזה.
אחרי שישבו בחדר המועדון כמה דקות הם ראו שכמה תלמידי שנה רביעית שישבו לידם התחיליו לשחק בפריזבי נושך, ואחרי שהוא כמעט הרס לגמרי את החיבור של אחד הילדים שהיה על השולחן, ג'יימס החלי שלמען בטחון התחפושות החדשות שקנו עדיף שה ישימו את זה בחדר, והוא כבר התחיל לעלות במדרגות הלוליניות שמובילות לחדרי השינה של הבנים.
"אתה בא?" הוא שאל כשראה שרמוס לא עולה אחריו.
"כן, רק שניה", הוא אמר לו והסתכל על חבורת הבנות שנכנסה אחריהם.
"למה?" הוא שאל וקימט את מצחו.
"אהה סתם, אני צריך לשאול אותן משהו", הוא מלמל, מבטו עדיין על על הבנות שעכשיו התישבו על הכורסאות.
ג'יימס פתח את הפה לשאול עוד משהו, אבל אז סיריוס משך אותו במעלה המדרגות לחדר.
"אוו! מה אתה עושה?" הוא שאל אותו והשתחרר מאחיזתו.
"מה אתה עושה?" הוא שאל בכעס. "אפילו אני קלטתי שהוא רוצה לשאול מישהי משהו."
"מה?" שאל ג'יימס וקימט את מצחו, אבל אז הבין. "אהה! ליידי די?" הוא שאל, וסיריוס הנהן וגלגל עיניים.
"וואו, זה יהיה יותר כיף ממה שחשבתי..." אמר ג'יימס בחיוך שובב.

תגיבו ותנו ביקורות (:

הפרק הקודם		הפרק הבא