מתגרשים

 מי היה מאמין, אבל באמת הייתה הקלה בלחזור הביתה אחרי כל הדברים המטורפים שקרו לי בזמן שהייתי אצל טדי וויקטואר.

"איך את מרגישה?" שואל הוגו ברגע שאני נכנסית לבית.

"חלשה" פלטתי את האמת מפי.

"מה אתה עשית בכל הזמן?" אני שואלת.

"הייתי אצל דוד ג'ורג' ודודה אנג'לינה" אומר הוגו.

"לא יכולתי להישאר בבית בלעדייך"

אני מהנהנת בהבנה ומציצה בסלון, ואז במטבח.

"איפה אבא ואמא?" אני שואלת.

"אחרי שעזבת אמא הלכה.. לקרום. אבא שלח מכתב לג'ורג' ואמר לו לבוא לקחת אותי. חזרתי לפני שלוש שעות. אני חושב שאבא שותה וויסקי-אש איפשהו" אומר הוגו.

"הו.." אני אומרת.

"מתי הוא אמור לחזור?"

"אני לא יודע" אומר לי הוגו ונראה קצת נבוך.

אחרי עוד כמה משפטים שאנחנו מחליפים, אני עולה לחדרי והוגו הולך להזמין לנו פיצה. אבא השאיר כסף על השולחן במטבח.

אני חושבת על כך שזה הקיץ הכי גרוע שהיה לי בחיים.  הלוואי שהיה משהו שהיה יכול לשפר את מצב רוחי בשנייה. משהו כמו-

"רוז! רוז! בואי לפה, רגע!" אני שומעת לפתע את הוגו קורא מלמטה.

"מה קרה?" אני צועקת בחזרה.

"פשוט תבואי!" הוא אומר ולא מסוגל להסתיר את ההתרגשות בקולו.

אני יורדת במדרגות ומגלה אותו עומד במטבח ומקפץ מרגל לרגל- כמו שהוא תמיד עושה שהוא מתרגש.

"מה קרה?" אני שואלת.

"בדיוק באתי להתקשר לפיצה, ודוד הארי צילצל. הוא מארגן מסיבת מחזור לשכבה שלו בשבוע הבא!" קורא הוגו בהתרגשות.

"ולמה זה חשוב כל כך?" אני שואלת בזעף קל.

"הוא עושה את המסיבה הזאת בשביל אבא ואמא! הוא אומר שכשאם ייראו את כולם, כל החברים שלהם מצעירותם, הם ייזכרו בכמה הם היו מאוהבים. הוא רוצה שנעזור לו לתכנן את המסיבה ושנהיה אצלו עד חמישי, עד המסיבה. זה בסדר רוז? הוא כבר דיבר עם אבא, זה בסדר??" שואל הוגו בהתרגשות.

"ברור שזה בסדר, טיפשון אחד! תגיד לו כן! מתי הוא מגיע?" שאלתי, מקפצת בעצמי מרוב התרגשות.

"עוד חמש דקות!" קרא הוגו בהתרגשות לתוך שפורפרת הטלפון וניתק.

מיד, בלי לחשוב, פצחנו אני והוגו בריקוד ניצחון משוכלל שהמצאנו בערך כשהייתי בך שמונה והוגו היה בן שש.

"את חושבת שזה יעבוד?" שאל לרגע הוגו, קוטע את ריקוד הניצחון.

"אם זה לא יעבוד- אז נגרום לזה לעבוד" חתמתי את הבעיה ופרעתי את שיערו של הוגו.

הפרק הקודם