החיים שאחרי

נשאלת השאלה למה?

למה הרגתי את דיינה ועכשיו את ג'ולייט וכולנו יודעים שבעתיד הלא כל כך רחוק גם לילי וג'יימס ימותו,

אז למה לכל הרוחות אני מורידה אותם אחד אחד כמו זבובים?

הייתי מתה להגיד לכם, 'לא רוצה לספר זה הסיפור שלי וככה אני קובעת!' אבל...

בתור כותבת הפאניפיק הזה אני מרגישה מחוייבות מסויימת להסביר לכם מה אני מתכננת כבר כל כך הרבה זמן אז ככה,

החלטתי לעשות מאין חיבור בין הפיק הזה לפיק השני שלי, 'אחותו של הארי.' מכאן יוצא שסיריוס צריך להישאר בדמות הרווק המבוקש ולא האלמן,

ולרמוס אין בדיוק תדמית מסויימת אבל באיזה שהוא שלב הוא צריך אולי להתחתן עם טונקס אז צריך לעשות מה שחייבים לעשות מצטערת עם התאכזבתם.

קריאה מהנה!!

*******************************************

"מה לעזאזל קרה פה?" קרא סיריוס בזעקת שבר. לילי הזעיקה אותו, את רמוס ואת ג'יימס ברגע שהיא מצאה את השימלה על מפתן הבית. "אני לא יודעת, שמענו את הפעמון של הדלת מצלצל אז ג'ולייט הלכה לפתוח. אחרי כמה דקות שמעתי צרחה מכיוון הדלת, טסתי עם לולה בידיים שלי לדלת וכל מה שהיה שם זה את השימלה הקרועה שלה," אמרה לילי בדמעות, ג'יימס ליטף את גבה ולולה נחה בידיים של רמוס. "לא.. לא.. חטפו אותה... אני לא מאמין.. חטפו אותה.. היא איננה היא איננה!" צעק סיריוס בשבר והתמוטט על הריצפה מחבק את עצמו ומתייפח. לולה התעוררה מהצעקה והתחילה לבכות, לילי לקחה אותה מהידיים של רמוס כדי להרגיעה. ג'יימס ליטף את גבו של סיריוס באהדה ורמוס הלך להביא לו כוס מים שלתוכו מזג מעט וויסקי אש. "עוד לא הכל אבוד, אנחנו נמצא אותה. זה כמו שהיה עם דיינה שגם אותה מצאנו בסוף," אמר ג'יימס בניסיון לנחם את סיריוס השבור. "לא נכון.. אני מרגיש את זה.. היא מתה.. וזה ממש לא כמו שהיה עם דיינה.. אצלה עוד היה לנו קצה חוט אבל עכשיו.. אפילו את זה אין לנו!!" אמר סיריוס בקול מקוטע בגרון חנוק מדמעות. לפתע נשמעה נקישה בדלת, לילי קמה לפתוח כשג'יימס עצר בעדה, "מה אם המטורף הזה רוצה להכות בשנית?" הוא אמר ברעד מוסווה. "נלך שנינו," אמר רמוס, ושניהם פנו אל הדלת. לילי פלטה זעקה חנוקה, מישהו השאיר את ג'ולייט החסרת חיים בפתח הבית וברח. רמוס נשא את ג'ולייט בידיו והניחה בסלון על הספה. סיריוס הביט בגופה בעצב, "א- אני י- ידעתי שהיא מתה," אמר סיריוס בקול מקוטע אפילו יותר ממקודם, הוא השתטח על ג'ולייט הקרה והתייפח חרישית. לילי ראתה שעינייה של ג'ולייט פקוחות. היא שמה את שתי אצבעותיה על עפעפייה של ג'ולייט, והיא עצמה את עינייה לתמיד. רמוס וג'יימס הורידו את סיריוס שהפסיק להתייפח מג'ולייט הקרה, הם השקו אותו בכוח מהמים המהולים בקצת וויסקי אש זה עשה פלאים, סיריוס נרגע אחרי בערך עשר דקות תמימות. הוא החזיק בידה הקרה של ג'ולייט, גופה היה ללא פגע ומבטה הקפוא הראה שהיא לא הורעלה וזה אומר רק דבר אחד. "קיללו אותה באבדה קדברה, מי שזה לא היה ככה הוא הרג אותה," אמר סיריוס בביטחון. "כן זה באמת נראה שהיא לא הורעלה או שפצעו אותה למוות," אמר רמוס בנימה ספק עצובה ספק עיניינית. "טוב צריך לבטל את כל ההזמנות," אמר סיריוס בפנים קפואות, שמסתירות את מה שמתרחש בפנים. "אני ידאג לזה, לבנתיים תנוח עבר עלייך יום קשה," אמר ג'יימס בהבנה. הוא לקח את ידה של לילי שעוד החזיקה בלולה הקטנה שחזרה להירדם בידיי אימה והם התעתקו. רמוס הניח יד מנחמת על סיריוס ובמבט אחרון הוא התעתק גם הוא לביתו. סיריוס נכנס לחדרו מותש, מחר היה אמור להיות היום החשוב ביותר בחייו וזה יהיה היום העצוב ביותר בחייו.

למחרת התקיימה ההלוויה, כל האורחים שהיו אמורים להגיע לחתונה הגיעו במקום זה להלוויה. סיריוס הלבוש שחורים סחב את גופה הרפה של ג'ולייט, לכיוון השיש הלבן שהוצב ליד המצבה של דיינה. לילי עמדה שם, נזכרת בפעם הקודמת שהיתה נוכחת בסיטואציה העצובה עם אותה שמלת אבל שקיוותה לא ללבוש יותר אף פעם. לג'יימס, לרמוס ולסיריוס עברה אותה מחשבה בראש רק עם חליפה ולא עם שמלה. לילי הקריאה כמה מילים עד שלא יכלה יותר, היא הניחה זר גדול על קברה הטרי של ג'ולייט. לולה הקטנה נשארה בבית הוריו של ג'יימס, היא לא רצתה שכבר בגיל שמונה ימים הבת שלה תלך להלוויה. סיריוס רעד כשאמר, "מעולם לא אשכח אותך ג'ול שלי, איך חיזרתי אחרייך רבות בשנתנו השביעית עד שהסתכמת לבקשתי והיית חברה שלי. איך נראת מדהים הן בחתונה של דיינה המנוחה והן בחתונה של לילי. איך הסכמת מול כולם להיות לי לאישה ואני זוכר שבדיוק היום בשעה הזאת היינו אמורים גם אנחנו להיות מתחת לחופת הקידושין מתחייבים אחד לשני באהבה ללא גבולות ובזוגיות מאושרת. רק עכשיו אני באמת מבין עד כמה נכון המשפט, 'עד שהמוות יפריד בינינו' הוא באמת הפריד." בזה הוא סיים את מילותיו האחרונות לג'ולייט אהובתו. לילי פלטה יבבה, ורמוס עמד מעל הקבר של דיינה ושל ג'ולייט כעל פניו ארשת קפואה. אחריי מילותיו אחרונות סיריוס הלך לביתו, הוא מעולם לא היה איש שאוהב כל מיני שטויות קיטשיות וזה באמת מתח את קצה גבול יכולתו. הוא נשכב במיתתו עוצם את עיניו ונרדם כשהוא חושב אך ורק על אהובתו שאיננה עוד.

הפרק הקודם		הפרק הבא