נשיקה צרפתית

פרק 11:

דראקו וזאביני התארגנו לשיעור שיקויים בחדר המועדון.  זאביני ידע שהכניסה של דראקו לחדר שבו ישנה מראה עלולה לעקב אותם עד כדי איחור ולכן ניסה לזרז אותו.

"דראקו, אתה נראה מדהים! בוא נלך כבר!"

"רק תיקונים אחרונים, חוץ מזה, אתה צריך להיות סבלני! אם לחבר הכי טוב שלך חשוב להיראות מעולה אתה צריך לתמוך בו ולא להיות אנוכי ומעצבן!"

"אתה יודע, אתה צריך להקשיב לעצות של עצמך מידי פעם"

"ואתה צריך לסתום את הפה שלך מידי פעם"

"לא אכפת לי, רק תסיים כבר"

"מה אתה אומר? עם עניבה או בלי?" שאל והדגים על עצמו.

"אני אומר שאתה נראה מושלם לא משנה מה"

"בלייז!"

"מה?!"

"עם או בלי?!"

"טוב בסדר! עם!"

"אממ..." דראקו הביט במראה ועיוות מעט את פניו, "בלי"

בלייז נאנח.

הם יצאו לכיון כיתת השיקויים, למזלם היא קרובה יחסית לחדר המועדון והם הגיעו ממש לפני פרופסור סנייפ.

הם התייצבו בעמדותיהם והשיעור התחיל.

זאביני התקשה מעט בהכנת שיקוי מחליף צבעים מפני שהוא דרש שילוב של לחש ולחשים זה לא הצד החזק שלו. דראקו דאג להבהיר לו את זה: "אתה כל כך גרוע בזה, אני לא מבין למה לא השאירו אותך כיתה". זאביני הביט בו במרירות והמשיך לנסות ולהפעיל את הלחש ללא הצלחה: "מוּטוֹקוֹלוֹרוֹ!"

בלייז נאנח בייאוש, "אל תדאג בלייז, אולי יום אחד תהיה מוצלח כמוני" אמר דראקו והביט בגאווה בשיקוי המושלם שלו שהחליף צבעים מירוק לכסוף ועליו מתנוסס בשחור בוהק שמו של סלזאר סלית'רין "ואולי לא" חייך דראקו. פרופסור סנייפ התקרב לשיקויו של דראקו וחייך בהתנשאות, כאילו הוא זה שאחראי לשיקוי ולא דראקו, "זה, תלמידים, שיקוי לדוגמה. מה שלא ניתן לומר על עבודתו של פוטר." הארי פוטר נראה כועס במיוחד והסלית'רינים גיחחו. זה בהחלט היה מזלו הטוב של בלייז שהביא את הארי פוטר ללמוד איתם שיקויים, אילולא פוטר, כל העלבונות היו מופנים אליו, הוא אפילו לא הצליח להכין את הקערה כך שתסתובב, ואת זה הם למדו לעשות כבר בשנה שעברה.

"אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אפילו השיקוי של פוטר היה יותר טוב משלך" אמר דראקו וגיחך, בדרך לארוחת הערב.

"אתה חייב ללחוץ לי על הנקודה?"

"זה מה שאתה תמיד עושה"

"נכון, אז גם את הדבר היחיד שאני כל כך טוב בו אתה צריך לקחת ממני?" אמר במבט נעלב.

"אל תהיה כל כך מסכן ועלוב, תתנחם בזה שהשיקוי של וויזלי היה גרוע משלך בהרבה"

"גם כן נחמה, אגב וויזלי, אתה זוכר שפרד וג'ורג' באים הלילה, נכון?" אמר ונכנס בו זיק של שמחה באיזכור של התאומים. "איך אפשר לשכוח?" ענה דראקו בציניות.

"תהיה נחמד אליהם, הם הבטיחו שהם ישתדלו"

"לא יודע... אם אני אצליח להתאפק"

"הם מביאים וויסקי-אש" אמר ודראקו חייך, "אני מאמין שאני אצליח להתאפק".

"אגואיסט"

"גמדון"

"הנה דיגורי... מרלין, הוא פשוט מדהים" החליף בלייז את הנושא.

"כן... אגב דיגורי, עלה לי רעיון גאוני כזה בהשראת השיקוי שהכנו היום, טוב, שאני הכנתי היום"

"מצחיק"

"נו תקשיב! אני אכין סיכה כזאת שתחליף צבעים מאדום לצהוב כשעל האדום כתוב 'פוטר רמאי' או 'מסריח' או מה שזה לא יהיה ועל הצהוב יהיה כתוב 'דיגורי האלוף'. גאוני, לא?" בלייז עיוות את פניו, "כל מה שגורם לך אושר..."

"ואתה תענוד אותה"

"מה?!"

"חשבת לרגע אחרת?"

"אני לא יכול"

"למה לא?!"

"כי פוטר הוא אולי פוץ מטומטם אבל הוא חבר טוב של התאומים וזה לא מתאים"

"אז אתה בעצם אומר לי שהרצונות שלהם חשובים יותר מהרצונות שלי, החבר הכי טוב שלך?!"

"יש הבדל בין התחשבות בסיסית בחברים לבין רוע לב מיותר"

"שום רוע לב. פוטר רמאי ומגיע לו! אני בטוח שגם הוויזלים שלך כועסים עליו שהוא הצליח והם לא"

"אל תדבר שטויות, יש לך את כל שאר בית הספר ששונא אותו, אתה לא צריך אותי"

"אתה חבר גרוע"

"גם אתה" אמר בלייז ותפח בכתפו, "אבל אני עדיין אוהב אותך!"

"אבל זה לא נחשב, אי אפשר לא לאהוב אותי"

"תתפלא" אמר ודראקו וחבט בראשו, זה גיחך. "תפסיק עם השטויות האלו" אמר דארקו, "אתה צריך להיות יותר אכפתי"

"טוב חומד"

"שוב התחלת?!"

"כן" נאנח בלייז, "חומד" דראקו בעט בו חלושות וזה גיחך.

"אידיוט"

הבנים נכנסו לאולם הגדול שהיה מלא בתלמידים שרובם עדיין לא התייישבו במקומם אלא פטפטו עם חבריהם בבתים השונים.

"למה אתה לא הולך לחברים החדשים שלך?" שאל דראקו בטון מאשים.

"בסוף אני אחשוד שאתה דלוק עליי מרוב הרצון הזה לתשומת הלב שלי"

"אל תדבר שטויות!" נרתע דראקו, "לך לג'ינג'ים שלך ותעזוב אותי בשקט!"

זאביני צחק ויד נגעה בכתפו מאחוריו. "אתם חברים של פאנסי נכון?" שאל קול נשי במבטא צרפתי.

זאביני ודראקו הסתובבו אלייה, דראקו מחייך מהמחשבה על המצב שבו נמצא עכשיו בלייז. בלייז לא מסוגל לחייך מרוב ההפתעה, עיניו פעורות, מאמצים בילתי אפשריים להראות רגוע.

"כ-כן" ענה בלייז והתעשת, "אני חבר מאוד קרוב שלה, את קרולין נכון?"

"כן, נזכרתי שראיתי אתכם ליידה בשולחן, אוי, כמה לא מנומס מצידי, מה שמכם?"

"א-אני זאביני וזה דראקו" אמר ובלע את רוקו, "רוצה להצטרף לשולחן שלנו הערב?"

"אני אשמח!" היא הסתובבה לאחור ודיברה אל מישהו שחיכה לה בצד, הבנים לא שמו לב אליו עד עכשיו. דראקו הביט בו ומיהר להסית את מבטו, זה היה לא אחר מאשר נפוליון. זאביני לעומת זאת, לא ממש התעניין בצרפתי ההוא כשאהובתו עומדת מולו.

"שארל, אני אילך לשבת איתם העירב. אוקי?"

"טוב" הוא גלגל את עיניו, שלח מבט נוקב לדראקו ופנה להתיישב בשולחן של רייבנקלו.

היא גיחכה, "אני מצטערת על זה, הוא יכול להיות הרבה יותר נחמד אם מכירים אותו" היא דיברה יותר לדראקו.

"יותר נחמד או פחות פוץ מעצבן ומתנשא?" עקץ דראקו וגלגל את עיניו, קרולין צחקקה. "שארל חושב עליך את אותו הדבר אבל אני בטוחה שהוא טועה לגביך כמו שאתה טועה לגביו, בעצם, אני וחשבת שאתם תסתדרו ביחד מצויין" היא חייכה בלבביות, השאירה את דראקו עם חומר למחשבה ופתחה בשיחה עם זאביני שכבר הספיק לכעוס על דראקו על שמשך ממנו את תשומת הלב שלה. "היית פעם בצרפת?" היא שאלה.

"לא אבל תכננו השנה, בקיץ, לבקר שם. תמיד רציתי להיות שם"

"כדאי לך, זאת ארץ ממש יפה. ואולי כשתבקר בה נפגש. אוו! אם אתה חבר כל כך קרוב של פאנסי, נוכל להפגש שלושתינו!"

בלייז הסמיק לאור השקר שסיפר לה מקודם, "רעיון מצויין!"

הם הגיעו לשולחן של סלית'רין שכרגע הכיל את תלמידי דורמשטרנג, הוגוורטס ונציגה אחת מבובאטון. קתרין בירכה את פאנסי לשלום וכתגובה קיבלה מבט מזלזל. בלייז ישב בין דראקו לקתרין שישבה לצד פאנסי. מולם ת'יאדור וינסנט וגרג.

נראה שהבובאטונית עוררה לא רק את תשומת ליבו של זאביני אלא גם את של שאר הבנים בקירבתה, דבר שהרגיז את פאנסי ואת בלייז. "נעים להכיר! אני ת'יאדור" הוא אמר וחייך. "קתרין, נעים גם לי" השיבה.

בלייז החליט להחזיר את השרביט לידיו, "אז קטי, מותר לי לקרוא לך קטי? לא שהשם שלך לא יפה, הוא מאוד יפה פשוט קטי זה קצר יותר. אממ..." קתרין צחקקה בחיבה, "אתה יכול לקרוא לי קטי". "אוקי, אז, קטי.  טוב בעצם אני לא יכול לקרוא לך קטי, השם שלך כל כך יפה!" היא צחקקה, "תודה זאביני"

נראה שפאנסי בקרוב תזדקק לדלי להקיא בו, המחשבה על שני אלה ביחד לא עשתה לה טוב.

בהמשך הערב, בזמן שבלייז וחברתו הטובה החדשה פטפטו בעיניין רב, דראקו היה שקוע בהרהורים לגביי דבריה של קתרין. 'הרבה אומרים שאני סנוב נפוח כשבעצם אני ממש לא, יכול להיות שזה המצב עם נפול-שארל? זה שהוא רוצה אותי זה די ברור אבל איך אני יכול לדעת שהוא כמו שקתרין אומרת? הוא גם נראה לא רע בכלל...' דראקו שם לב שהוא בוהה בשארל ומיהר להסית את מבטו לעבר השיחה הקולחת בין חברו וכלתו לעתיד.

ארוחת הערב הסתיימה, ובתומה, זאביני הציע לקתרין ליווי למרכבות בהן ישנו הבובאטונים. לכן דראקו נאלץ להגיע לחדר המועדון בליווי קראב וגויל, מהרהר שוב ושוב על דברייה של קתרין בנוסף לתיאוריה של זאביני, מעכל את כל העיניין ומכין את עצמו נפשית לביקור הליילי של התאומים.

הפרק הקודם