הפעם הראשונה שלי כמכשפה

שוב יצא פרק קצר.. מצטערת /:

אבל פרק הבא אני מבטיחה לפצות בפרק ארוך!

----------------------------------

הלכתי במהירות אחרי פרופסור מקגונגל. הפעם ידעתי את הכיוון שאליו צריך ללכת.

הגענו לפסל ואז הפרופסור אמרה "צפרדעי שוקולד".

עלינו במדרגות והגענו לחדר התמונות הזזות. זה תמיד הלחיץ אותי.

"פרופסור דמבלדור" אמרה פרופסור מקגונגל בקול רם ואז ראיתי דמות שהסתובבה אלינו.

הזקן שלו ארך או נדמה לי? חשבתי.

"הו שלום לכן פרופסור מקגונגל והתלמידה מייצ'ל!" אמרה פרופסור דמבלדור בחמימות.

"קראת לי?" אמרתי בקול חלש.

"כן התקרבי בבקשה. תודה פרופסור מקגונגל" הוא אמר ופנה אליה.

פרופסור מקגונגל נראתה מופתעת.. היא פנתה אחורה ועזבה את החדר.

"שבי יקירתי. רוצה סוכריית ברטי בוטס בכל הטעמים? זה באמת בכל הטעמים!" הוא אמר ולקח אחת.

"אממ כן תודה" לקחתי אחת והכנסתי לפה. טעם של... קפה חשבתי.

" "אוי יצא לי בטעם כבד. תמיד יוצאים לי המגעילים" פרופסור דמבלדור אמר מבואס.

"שלי בטעם קפה" אמרתי וחייכתי חיוך מבויש. דמבלדור חייך ואז התיישב מולי.

"אז איך הלימודים? השיעורים הפרטיים עם סנייפ עוזרים לך?" הוא שאל והסתכל אליי בעיניים הקטנות והכחולות שלו.

"כן התקדמתי המון" אמרתי לו בהתלהבות.

"אולי תראי לי חלק מהכשפים שלמדת?" הוא אמר וקם מהמקום.

נבהלתי. לא הראתי לאיש את הכשפים שלי חוץ מלסנייפ. פחדתי שפרופסור דמבלדור יצעק עליי כמו שסנייפ צעק עליי.

קמתי מהמקום והחזקתי ברעד את השרביט שלי.

"אציו" אמרתי בקול חלש אבל כל מה שנעשה היה אור חלש מהשרביט שלי.

"אל תחששי" אמר דמבלדור בחמימות. הרגשתי קצת יותר בנוח.

"אציו" אמרתי בקול חזק יותר והספר שעל שולחנו עף באוויר.

עצמתי עיניים ונשמתי עמוק. התרכזתי בספר ודימיינתי איך שהוא עף אליי.

"אציו" אמרתי בקול חזק וברור והספר עף לכיווני.

"כל הכבוד" אמר פרופסור דמבלדור בחיוך גדול. "אני שמח לראות שהתקדמת" הוא אמר והתיישב בחזרה בכיסא שלו.

התיישבתי מולו ואז הייתה שתיקה. הוא חשב.

"לדעתי נוסיף אותך לכיתות הלימוד שנה הבאה. אם נשים אותך השנה את תאבדי בחומרי הלימוד" הוא אמר.

הינהנתי בהסכמה. אחרי כמה שניות של שקט אמר "פרופסור מקגונגל סיפרה לי שמצאת חברים.. ספרי לי".

חייכתי ואמרתי לו: "הכרתי את החברות שלי לחדר- סברינה, לי-אן ורוז. הן ממש חמודות. הכרתי גם את דראקו מאלפוי שהוא החבר הכי טוב שלי."

"ומה עם הארי פוטר? הוא איתך בגריפינדור נכון?" הוא התפרץ לדבריי.

הופתעתי מהשאלה ואמרתי לו שאנחנו ביחד בשיעור שיקויים. "הייתי בטוח שתתחברו. יש לכם הרבה במשותף" פרופסור דמבלדור אמר.

ממש הרבה במשותף חשבתי בציניות. "לא האמת שאין לנו" אמרתי לו בשיא הכנות.

פרופסור דמבלדור הרים גבה ואז חזר לחשוב בשקט.

"ספרי לי עוד על הלימודים שלך בבית הספר" הוא אמר אחרי כמה דקות של שקט.

סיפרתי לו על השיעורים שאני טובה בהם, מתקשה בהם ועל המורים שלי.

נעשתי חסרת סבלנות ושאלתי אותו אם אני יכולה לחזור לחדר האוכל.

"אני חושש שכולם סיימו לאכול. אבל אם תבואי איתי אני אקח אותך למטבח" הוא אמר וקם ממקומו.

הינהנתי והלכתי אחריו. עברנו במסדרונות וירדנו למטה. הגענו לתמונה של פירות. פרופסור דמבלדור דיגדג את האגס שבתמונה וידית של דלת הופיעה.

הופתעתי מהדלת הנסתרת ונכנסתי אחרי פרופסור דמבלדור.

הגענו למטבח ענקי עם מלא גמדי בית כמו שהיה אצל דראקו. אפורים ומוזנחים.

דמבלדור ביקש מאחד הגמדונים להביא צלחת אוכל. הוא נתן לי אותה ואכלתי במהירות. הייתי ממש רעבה.

אחרי שסיימתי לאכול הודתי לפרופסור דמבלדור ועליתי לחדר המועדון. הוא היה כמעט ריק.

עליתי במדרגות לחדרי הבנות וככל שהתקרבתי לחדר שלי שמעתי צעקות. פתחתי את הדלת בבהלה.

//

הפרק הקודם		הפרק הבא