לוחמי האגדה

לא הייתי בטוח שהתוכנית שלי תעבוד. היא הייתה פשוטה, אבל מסוכנת להחריד.

יובל התחילה בתכנית. "אנחנו רוצים לדבר עם נבחר גאיה!" היא צעקה. הנבחר צעד קדימה. הוא היה מכוסה בשריון כבד.

אני לא שמתי לב לשיחה. שמעתי את נבחר גאיה מתרברב על המגן שלו. ברגע שהוא הפסיק לשים לב אליי, חמקתי אל הצללים.

הרגשתי קצת יותר בטוח, בצללים. ידעתי שעם הכוחות שלי אף אחד לא יבחין בי.

חמקתי חזרה לארמון. ירדתי למטה, למטה, למטה...

הגעתי אל חדר שהיה מוגן באלפי הגנות קסומות. לבשתי שריון חסין אש קסום ונכנסתי.

ברגע שנכנסתי, הרגשתי להבה ענקית. הסתכלתי וראיתי את הדרקון הלכוד שלנו נושף עלי אש. לקח לנו המון זמן ללכוד אותו, אבל בסוף הצלחנו.

הדרקון היה שחור לגמרי, חוץ מהבטן הזהובה שלו, עם עיניים אדומות, זועמות, וכנפיים גדולות.

אבל הייתה לו בעיה אחת: הוא היה כבול לקיר.

"כועס, אה? בחור גדול?" בתשובה הדרקון רק ניסה לשרוף אותי שוב.

"אל תדאג, תכף נשחרר אותך."

מיקדתי את כוחותי. מנהרת צל הופיעה למעלה.

"אתה חופשי ללכת."

השלשלאות הקסומות שכבלו אותו נעלמו. הדרקון התעלם ממני, ועף אל המנהרה.

טוב, עכשיו נשאר רק לבדוק מה קורה למעלה.

עליתי במנהרת צל משלי. למעלה, ראיתי כאוס. הדרקון עף למעלה, שורף את הכל. סיוון ויובל ניסו לשמור על מגן אש סביב המגדל.

אבל המגן של הצבא לא היה חסין אש.

"טוב," אמרתי. "זה יטפל בהם."

לאחר חמש דקות שבהן התאמצנו לשמור על המגן, הצבא (או מה שנשאר ממנו) נסוג.

"אז אני מניחה ששאר היום הוא יום חופש," אמרה יובל.

אבל היא טעתה. הדרקון נחת לפנינו, ובלהבה אחת ענקית, שבר את המגן.

"טוב," אמרתי, "אני מניח שלפני שננוח נצטרך להילחם בו."

סליחה על ההמתנה, אבל לא ממש היו לי רעיונת לגבי איך להמשיך.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא