זה פשוט בלתי אפשרי!

האימון יכול היה להיחשב כמוצלח, אם חמש דקות לפני סוף האימון דראקו היה מבחין במרביצן, אשר טס בכל המהירות לכיוון הגב שלו. כאשר הכדור הארור הפיל אותו מהמטאטא שלו, הוא היה עסוק בדיוק במחשבות על מה יקרה, אם אכן יקשיב לעצתו של בלייז וישכב עם פוטר. הוא לא יכול היה להכחיש, שהמחשבה על כך הייתה מפתה, במיוחד לאור העובדה שהיא תאפשר לו להכיר מקרוב את הזין המדהים, שעד כה יצא לו רק להביט בו מרחוק. אבל היה 'אבל' אחד גדול. למעשה, היו שניים. הראשון, היה שרק המחשבה על קרבה כזו להארי פוטר (!!!!!!!!) מעבירה בו חלחלה. להיכנס ליחסים אינטימיים עם אדם, אותו הוא תיעב במשך כל חייו, זה מוזר ביותר, ובמיוחד לאור העובדה שהוא לא יוכל לנצל זאת לטובתו - שכן 'אש הדרקון' תמחק לפוטר את הזיכרון. היה אפשר, כמובן, לנסות להשיג מצלמה, אך להצטלם בסרט פורנוגרפי, רק כדי להוכיח לאידיוט הזה שהם אכן שכבו, לא היה נראה כרעיון מזהיר, וגם להראות למישהו סרט כזה שלו היה מעשה שדראקו לעולם לא היה מוכן לבצע. ה-'אבל' השני הסתכם מעובדה הבאה - הקשבה לעצה של בלייז תהווה הוכחה לטענותיו, בנוגע להתאהבות שלו בפוטר, ודראקו לא היה מוכן לכך בשום אופן!

כעת הוא, נתמך על ידי בלייז, דידה באיטיות לעבר הוגוורטס. מזל, שהמכה שקיבל לא הייתה חמורה. זאביני היה שקט בצורה מחשידה, מביט מידי פעם בדאגה וממלמל לעצמו מתחת לאף.

"היי, תפסיק להסתכל עלי ככה!" מבטו האחרון של חברו היה מלא כל כך בחמלה, שדראקו רצה לנהום מרוב יאוש, "אני, הרי, לא מתתי!"

"אתה אולי לא... אבל אני..." משך זה, אך מיד נעצר, "פשוט נבהלתי נורא!"

דראקו החמיר מבט, בוחן את חברו הטוב, מבעד לאור הדמדומים החלש. 'מוזר. קיבלתי כבר מכות חמורות יותר, אבל הוא אף פעם לא הגיב בפאניקה כזאת!'

דראקו סירב ללכת למרפאה, והסלית'רינים פנו כולם לעבר המעונות. הם הספיקו רק לחצות פתח הכניסה, כאשר פנסי ומיליסנט התנפלו עליהם, מצחקקות. "אתה פשוט לא תאמינו!..." הן מלמלו מבעד לגיחוכיהן, "... מה שהלך כאן!"

"כל כך חבל שפספסתם!"

"זה היה פשוט מדהים!"

הנערות המשיכו למלמל מילים חצאי משפטים, מחליפות מבטים וצוחקות, עד שדראקו לא עצר אותן.

"חכו! די! עכשיו, תסבירו בצורה נורמלית, על מה מדובר?!"

"פוטר!" ענתה פנסי בטון כזה, כאילו דבריה הסבירו הכל.

"מרלין..." הגיבה מיליסנט, מתחילה לצחוק שוב.

"הוא, סלאזאר!.."

ההיסטריה של שתי הבנות, שנראו כאילו הן עומדות להתעלף מרוב צחוק, החלה להרגיז את דראקו לחלוטין. "אוקיי, אז מרלין, פוטר, או סלאזר?! תחליטו! מה קרה?!"

"בזמן שהייתם באימון התנפלה על פוטר קבוצה של בנות מרייבנקלאו!" צייצה פנסי, "הייתם צריכים לראות! אני חושבת, שהוא כמעט גמר באמצע המסדרון! הוא מישש חמש מהן, שתיים נישק, ולאחת הוא הבטיח שידפוק אותה באמצע האולם הגדול! אני חושבת, שהבנות לא התנגדו לזה, אבל פרופסור פליטיק הגיע והספיק לעצור את זה!"

דראקו חייך חיוך מאולץ, בעודו בוער מבפנים מרוב שנאה לבנות הטיפשות האלה, שפוטר נישק ונגע בהן, ושכנראה נגעו בו ונישקו אותו בחזרה!

"והחברים שלו? איפה הם היו?!" שאל בלייז.

"הם הגיעו אחר כך... אני חושבת שהוא התחבא מהם!" גיכחה מיליסנט, "תקשיבו, הבחור צריך סקס ודחוף, ואם לא היו עוצרים אותו, הוא היה דופק את הבנות האלה, ממש באמצע המסדרון! וואו, וחבל שלא ראיתם איזה אדום הוא נהייה אחר כך, אחרי שהרחיקו אותו משם!"

ושוב דראקו חייך את חיוכו המתנשא, מנסה להפסיק את הרעד שתקף אותו. "טוב, אנחנו נלך עכשיו, עוד מעט ארוחת ערב, וצריך להספיק להתקלח..."

'טוב שלא ראיתי את זה...'

כרגיל, דראקו נכנס ראשון למקלחת ובשמחה נעמד מתחת לזרם המים החמים. כצפוי, על גבו הופיע שטף דם סגלגל. דראקו בחן את עצמו במראה, עד כמה שניתן היה, בכל אופן, והחל לנקות מעצמו את הלכלוך והזיעה.

זכרונות ה-'כמעט נשיקה' הגיחו שוב ושוב בראשו... 'העיניים הירוקות. העיניים הארורות האלה היו קרובות כל כך. אם גריינג'ר לא הייתה נתקעת, הוא היה מנשק אותי... "אל תשחק באש, מאלפוי" אבל אני לא!' כרגע, תשושתו הייתה שהאש בפניו של פוטר היא זו שמשחקת אתו. מבלי לשים לב לכך, החל דראקו לקוות שהיום ההזוי הזה יגמר.

בעודו עומד מתחת לזרם החם, הוא נזכר בדבר שתכנן לעשות עוד בצהריים - לכתוב מכתב לאבא שלו! הוא היה צריך לשאול, איכשהו, על החיזיון....

"דראקו! אני מבין, שאתה פצוע, אבל כולם רוצים להתקלח!" נשמע מבעד לדלת קולו של תיאו.

מאלפוי נאנח וסגר את הברז. לאחר המקלחת הוא חש טוב בהרבה.

לאחר שיצא מהמקלחת והסתובב עם הגב לחבריו, הם השמיעו שריקות, מביטים ב-'פציעת המלחמה' שלו.

"מגניב, עכשיו יש לך קעקוע מרביצן!" קרא נוט, בדרכו אל המקלחת.

"כן, חבל רק שהקעקוע הזה גם כואב..." ענה דראקו בעייפות, פותח את ארון הבגדים.

הסימן הלילך-אדמדם הוסתר מתחת לגופייה הלבנה, לא לפני שבלייז הספיק להעביר עליו מבט מלא אימה, מבלי לומר דבר.

בזמן שחבריו התקלחו, דראקו הוציא קלף נקי ועט נוצה. נושך את קצה העט, החל דראקו להרהר בדרך שבה עליו לנסח את מחשבותיו המבולבלות בצורה נאותה וברורה, ויותר חשוב - מבלי לעורר חשד ושאלות מיותרות מצד אביו. לאחר עשר דקות של חשיבה מאומצת, יצא לאור הטקסט הבא:

'אבא שלום! כבר מזמן רציתי לכתוב לך, אך לא יצא לי. מה המצב בבית? איך אמא? אצלי הכל כרגיל - לומד, משחק בקווידיץ' ובכל הזדמנות אפשרית מציק לפוטר. רציתי לשתף אותך במידע מעניין ביותר: קראתי לא מזמן, שבמשפחות טהורות דם מסוימות, גם בהיעדר יכולות חיזוי עתידות כל-שהן, יכולים להתרחש מקרים אחדים של חיזוי העתיד. מה אתה חושב, האם הדבר נכון, ומה הסיכוי שדבר כזה יכול לקרות לי? מחכה לתשובה. ד.מ.'

בעבר, דראקו שיתף פעמים רבות את אביו בחומרי לימוד מעניינים במיוחד שנחשף אליהם במהלך חימודיו, לכן הוא קיווה שצעד כזה יעבוד ולא יסבך אותו. הוא קיווה, שאביו לא ישאל לגבי שם הסופר של הספר הבדיוני הזה.

כעת, לא נותר זמן לשלוח את המכתב, כך שדראקו הכניס את המכתב החתום לכיסו, מתכנן לשלוח אותו לאחר ארוחת הערב.

לאחר שסיימו להתארגן, פנו הסלית'רינים לעבר האולם הגדול. באולם שררה אווירה סוערת במיוחד, מכל הכיוונים נשמע צחוק, ושם המשפחה 'פוטר' הוזכר כמעט בכל שנייה. הנער המדובר התגלה במקומו הקבוע, מוקף בחבריו, ובכל זאת, במרחק מה מהם. מעביר מבט מהיר לאורך הדמות המוכרת, דראקו החליט, בכל זאת, להתיישב עם הגב לכיוון הגריפינדורים. לא, כרגע הוא במצב בו הוא יכול להסתכל על פוטר, מבלי להיזכר בשיעור שינוי הצורה. תלמידים רבים הביטו גם לכיוונו של דראקו, מגחכים בינם לבין עצמם, גורמים לו שוב ושוב להסתובב ולנעוץ בהם מבט זועם.

'פאק! כל בית הספר כבר שמע, כנראה, על הזין המזדיין הזה!' מתחרפן מתשומת הלב העודפת לכיוונו, דראקו טרף את האוכל במהירות, מבלי לחוש בטעמו בכלל. מרלין, הוא רצה להשפיל את פוטר, ולא להפוך גם את עצמו לבדיחה, תוך כדי!

"דראקו!" קרא בלייז, מביט בעניין רב אל עבר השולחן הגריפינדורי, "סתכל, משהו הולך לקרות עכשיו!"

מאלפוי הפנה מבט, מבחין איך פנסי מתקרבת אל פוטר מאחורה. פנסי?! מה לעזא...? פנסי פגשה את מבטו, קורצת בערמומיות.

"מה היא מתכננת?" שאל דראקו, אך לא קיבל תשובה.

מתעלמת מקריאתות ההזהרה של גריינג'ר, הסלית'רינית התיישבה על יד פוטר, מניחה את ידה על כתפו, גורמת לו להסתובב לעברה. דראקו התכונן לעצום עיניים, מצפה שהוא ינשק אותה בתגובה, אך במקום זה פוטר, בתנועה חדה, הושיב אותה על ברכיו, מחייך כחתול צ'שייר.

"שלום לך, נסיכה," הוא גרגר, שפתיו מילימטרים ספורים בלבד משפתיה, "אולי נלך למקום פרטי יותר?"

"לא! פרקינסון, תתחפפי מפה!" זעק רון, מוכן במו ידיו להעיף את החצופה מברכיו של חברו.

"אמרת, הרי, שהוא לא צריך לבוא לארוחה!" אמרה גריינג'ר, קמה מן השולחן.

הלסת של דראקו נפערה כל כך, עד שנראה היה שעוד  רגע תתנתק לחלוטין מפיו ותיפול על שולחן האוכל. 'סלאזאר היקר, מה פנסי מתכוונת לעשות?!'

האולם הגדול הפך לתיאטרון מפוצץ בצופים, המביטים אל עבר המופע, שהתרחש במרכז השולחן הגריפינדורי.

"עזבו אותי!" ענה פוטר, אישוניו משחירים, בוחן את הנערה שיושבת עליו, "אתם לא רואים שאני משיג כאן אחלה סקס?!"

דראקו לא יכול היה שלא לחשוב על העובדה המדאיגה, שפנסי, בוודאי, חשה כרגע ב... איבר שלו... עומד. קצות אצבעותיו החלו, פעם נוספת, לעקצץ. התחושה המוכרת, של לחץ באיזור הבטן, החלה להשתלט עליו כענן שחור. לא! הוא צריך לעצור את הקנאה הארורה הזאת! הוא מיד נזכר בכמות העצומה של רסיסיי הזכוכית, על יד כיתת חיזוי העתידות, שנגרמו מחוסר השליטה שלו. לבלייז לקחו חמש עשרה דקות שלמות להחזיר את החלונות למצבם הקודם.

למזלו, הזעם חלף הפעם במהירות, כאשר על ידו, מסנוור את כל הסובבים, הופעל פלאש של מצלמה.

'אז זה מה שהיא תכננה לעשות!' דראקו נשם לרווחה, מזהה את הילד הקטן המציק, שתמיד רודף אחרי הגיבור-המהולל-פוטר עם מצלמה - קריווי, אם הוא לא טועה. 'טוב, תכנית לא רעה, פנסי!'

"האאארי," נשמע קולה הרך של פנסי, אשר התמקמה בצורה נוחה יותר על ברכיו, מדגמנת אל מול המצלמה.

"יש לך תחת משגע..." ענה לה פוטר בחיוך, מצמיד אותה אליו.

"הארי, תפסיק!" הרמיוני מיהרה לכיוונם, מוציאה את שרביטה, "אתה לא מבין מה שאתה עושה..."

"מה מתרחש כאן?!" על ידם הופיעה, בצורה בלתי מורגשת, מקגונגל, בוחנת את המתרחש מולה ומחמירה מבט, "מר פוטר, מה, בדיוק, אתה מרשה לעצמך? זה הוא מקום ציבורי!"

"הו, פרופסור! מזמן לא התראינו! כמה שעות!" פוטר חייך בצורה כזו, שעוררה בחילה אצל דראקו.

"מר פוטר, מיס פרקינסון, הפסיקו מיד! אתם מתנהגים בצורה שלא תעלה על הדעת!" קראה מינרווה בנוקשות, מבחינה בידיו של הארי, שממשיכות לטייל לאורך גבה של פנסי.

"לא תעלה על הדעת?" פוטר שאל בפליאה מאולצת, מחייך, "ויעלה על הדעת במשך חצי יום לגמור אחת עשרה פעמים?!"

באולם הגדול השתררה כזו דממה, שניתן היה ממש לשמוע כל רחש הכי קטן. לכן, השיעול החנוק של סנייפ, שנחנק ממיץ הדלעת שלו, חצה את האולם כולו, כרעם קולני המפלח את השמיים. אך מעטים היו אלה ששולחן המורים עניין אותם כרגע.

מקגונגל נראתה כאילו שכחה איך לדבר. היא קפאה במקומה, זוהרת מבושה בשלל צבעי הקשת, נעצרת לבסוף על הגוון הבורדו. (הערת מתרגמת: הנה תמונה להמחשה ;) הייתי חייבת...)

"אוי, פרופסור, את מסמיקה בצורה מקסימה כל כך..." משך פוטר, נושך את פנסי באוזן, מיד בתום דבריו.

מוחו של דראקו פעם במהירות, מנסה לעכל את המידע החדש: 'לגמור אחת עשרה פעמים?!'

"מר... פוטר... את ה... מידע... הזה תשמור לעצמך, בבקשה." גמגמה ראש בית גריפינדור, "ואם יש לך בעיות כלשהן, מומלץ להיבדק במרפאה..."

"את לא מאמינה לי, פרופסור?!" פוטר עשה פרצוף ילדותי לחלוטין, מעקם את שפתו התחתונה, ולאחר שהוריד את פנסי מברכיו, קם מהשולחן. "אני אראה לך עכשיו איזה בעיות יש לי!"

עם המילים הללו הוא השיל מגופו את גלימתו, אשר נחתה לרגליו בגוש חסר צורה, אחר כך הוא את החולצה ממכנסיו... המצלמה ממשיכה לצלם ללא הרף, מנסה לתפוס כל תנועה, והתלמידים, מבינים מה מתכננן פוטר לעשות, החלו ללהרגיש כאילו הם במועדון חשפנות, לא מתיקים מבט מהגריפינדורי.

כאשר פוטר קירב את ידו אל עבר אזור המפשעה, מתכנן לפתוח את רוכסן מכנסיו, מקגונגל, לבסוף, חזרה לעצמה. "מיס גריינג'ר, מר וויזלי, קחו את מר פוטר אל המרפאה בדחיפות, הוא אינו חש בטוב!"

השניים תפסו את חברם המתנגד משני צידיו וסחבו אותו בכל כוחם אל כיוון היציאה מהאולם הגדול.

"תגידו תודה למאלפוי!" צרח פוטר, על יד הדלת, פוגש את מבטו של דראקו עם מבטו שלו, מחייך, בצורה שגורמת לדראקו לצמרמורת, "אתה עוד תשלם על הכל!"

'בשמחה, פוטי!'

ברגע שהסצנה עם הגריפינדורי הפראי-אובססיבי הסתיימה, המלמולים הממורמרים על הפסקת הסצנה בשיאה התחלפו במהירות בדיון סוער בנושא ההתרחשויות האחרונות. תלמידים התקבצו מסביב לקולין קריווי, כל אחד מהם מציע לו מה שרק ירצה בתמורה לתמונות יקרות הערך.

"אנחנו, הרי, גם נקנה אוסף תמונות כזה, נכון?" חייך בלייז, מבחין באש הניצחון המהבהבת בעיניו של דראקו.

מאלפוי הנהן בחיוך נקמני ופנה אל האוכל.

הפרק הקודם		הפרק הבא