אמה ג'ונסון וגריפין הזהב

"קדימה, אלבוס," אמרה רוז בחוסר סבלנות. "זה שיעור שיקויים, זה לא כאילו יונוס ירעיל אותך."

אמה ורוז עמדו ליד המיטה של אלבוס, מנסות למשוך מעליו את כילות האפריון הסגורות.

ג'יימס הלך מזמן, והם פספסו את ארוחת הבוקר.

"הוא כן ירעיל אותי!" אמר אלבוס בהיסטריה.

"הוא ירעיל אותך אם תאחר," אמרה אמה.

"זהו זה, נמאס לי," אמרה רוז.

היא משכה בכל כוחה את כילות האפריון וחשפה את אלבוס, כבר לבוש.

"עכשיו,אתה בא איתי!" רוז נשמעה ממש עצבנית. היא משכה את אלבוס באוזנו לעבר הפורטרט של האישה השמנה, ואמה רצה אחריהם בעוד אלבוס צועק "אאו!"

------

"את יכולה לעזוב אותי," מלמל אלבוס.

הם עמדו לפני הדלת לכיתת שיקויים. אלבוס עדיין נראה מפוחד, אבל הוא כנראה קלט שהאוזן שלו אדומה לגמרי, כי הוא לא העז לעצבן את רוז ולהתחיל לצרוח שוב.

אז הם פסעו לתוך הכיתה.

"אתם מאחרים," אמר יונוס. "חמש עשרה נקודות יורדות מגריפינדור."

"אני בהלם!" חשבה אמה.

"שבו," אמר המורה. הוא הביט אל כל הכיתה.

"פרופסור מקגונגל ביקשה ממני, מסיבה מסוימת, ללמד אתכם חומר מעט יותר מתקדם." הוא עיקם את האף, כאילו ציות לדברי המנהלת הוא אינו לרוחו. "נתחיל בשיקויי הגנה פשוטים ביותר. בשביל הקוסם הממוצע," הוא הביט באלבוס במבט שטני, "הם פחות מורכבים ממה שהם נשמעים. אז, מולגרביוס. שיקוי הגנה. יעיל אך ורק נגד יצורים אנושיים-למחצה."

מאלפוי הרים את ידו. "אדוני, תוכל לתת כמה דוגמאות?"

"כמובן," אמר יונוס. "זומבים-ליליים, ערפדים, ובמיוחד אנשי זאב."

הוא זרק לעבר אמה מבט מפחיד. עיניה של אמה נפערו. הוא מתכוון להרעיל אותה?

נראה שרוז ואלבוס חשבו על אותו דבר.

 מאדי התפרצה לכיתה.

"פרופסור," היא אמרה, "אני צריכה לקחת את אמה לשיחה במשרד שלי. זה בסדר?"

יונוס לא נראה שמח במיוחד להיפטר מאמה בשיעור המסוים הזה, אבל הוא הנהן. מאלפוי ואריקרדו, מצידם, נראו מאושרים. הם בוודאי חשבו שאמה הסתבכה בצרות.

אמה תהתה על כך בעצמה. 

"קדימה," אמרה מאדי.

אמה קמה, והלכה בעקבות מאדי אל מחוץ למרתפים.

הן הגיעו לאולם הכניסה, אבל...

"תראו מי פה! המורה בעלת אלף-השמות וג'ונס! חה! חה! חה!"

"פיבס," סיננה מאדי.

המציקן הכחול ריחף לפניהן.

"אוי, אני מפחד! מה תעשי לי, תיזרקי עליי שמות מיותרים?"

"לא," אמרה מאדי, "אני אעשה את זה." היא הוציאה את שרביטה מבין קפלי הגלימה שלה, כיוונה אותו על פיבס וקראה: "לנגילימנס!"

פוף.

פיבס נהדף לאחור, ונחת על פסל אביר שקרקש בזעם.

"את לא גמרת איתי!" צעק פיבס, וריחף משם כשהוא ממלמל שטף של קללות.

מאדי החזירה את השרביט לגלימתה. היא נראתה רגועה לגמרי.

"טוב," אמרה מאדי,ספק לעצמה ספק לאמה. "זה קורה הרבה."

הן הלכו עד שהגיעו למשרד של מאדי.

"קדרת שוקולד?" שאלה מאדי. אמה הנהנה בשקט. היא הייתה רעבה מאוד-היא פספסה את ארוחת הבוקר.

מאדי לחצה על גולגולת ג'לי שפלטה מפיה קדרה קטנה וחומה. היא הושיטה אותה לאמה, שכרסמה את הקצה שלה.

"אז על מה רצית לדבר איתי?" אמרה אמה לבסוף.

"טוב..." אמרה מאדי בהיסוס. "יש היום ליל ירח מלא."

הפרק הקודם		הפרק הבא