הארי בממלכת השוקולד

היום הגדול הגיע. תחילת התחרות. כל בית הספר היה נרגש, אך בעיקר עשרה תלמידים. עשרה בני מזל שרק חיכו לשעה עשר- השעה בה נקבע להיפגש באולם הגדול לקבלת ההסבר על התחרות. השניות עברו לאט, התארכו לדקות והשעות, נראו ככלל לא מתקדמות. הארי הביט במחוגים שעל השעון שבחדר המועדון. תשע ורבע. עוד ארבעים וחמש דקות נותרו.

"מתרגש?" התיישב רון על ידו.

"מאוד. בהתחשב בעובדה שרק יומיים עברו מאז שקיבלתי את הכרטיס..."

"אתה מתכוון- יומיים מהיום שגלית הביאה לך אותו. הבנת למה היא עשתה את זה?"

"לא."

הרמיוני, שישבה על כורסא בקרבתם והייתה עסוקה, אלוהים יודע למה, בהכנת שיעורי בית, מלמלה משהו על כמה ששניהם מפגרים ושאף פעם לא שמים לב לדברים שנמצאים מתחת לאפם.

"הרמיוני, את יודעת שהיום אתם נוסעים לתחרות, לא?"

"יודעת. אבל מה יקרה אם יתבטל?! אתה רוצה שאני אתן, סוף- סוף, לסנייפ סיבה מדוע להכשיל אותי??"

"אתה תשרוד בלעדינו?" שאל הארי בדאגה, נזכר לפתע שחברו הג'ינג'י לא זכה בכרטיס, וכן, גם לא קיבל אחד בהפתעה.

"אני אסתדר. חוץ מזה, לא יזיק לי קצת חופש מכם!" הוא הודיע.

"היי!!!" הארי הביא לו מכה חלשה על הכתף.

רון צחק.

הרמיוני, שלחה לעבר האדמוני מבט עצוב, שהוא, וודאי לא שם לב אליו, כשהמשיך לפטפט עם הארי.

***

"את זוכרת את המטרה?" שאלה מיליסנט את פנסי. או, ליתר דיוק, צעקה לה, מנסה לגבור על הרעש של זרם המים במקלחת.

פנסי, ענתה משהו לא מובן, ממשיכה להתקלח.

אוף! חשבה מילי. כמה זמן אני עוד אצטרך לשבת פה מחוץ למקלחת ולחכות שהיא תסיים?! היו לה כל כך הרבה דברים חשובים להגיד לה לפני שתצא לתחרות. כל כך הרבה פרטים מתוכניתן הגאונית שלהן שהיא קיוותה לעבור עליהם בפעם האחרונה. מה, היא היחידה שחשוב לה שפנסי תצליח עם דראקו- דרקוני שלה?!

(ה"מ- סורי, זה פשוט דרש... זכויות על השם לשיר, שדרך אגב לקחה תרעיון ממני...)

"יש עוד חצי שעה, את יודעת! אז מהרי!!!"

***

"צ'ו, את באה?"

"מה את ממהרת, יש עוד רבע שעה!"

"כן, אבל מי יודע מה יקרה בעוד רבע שעה. אולי יבוא גל צונאמי גדול? אולי נרגולים יבואו וישתלטו לך עם המוח? את יודעת, הם נמצאים כמעט בכל מקום..."

"הנה. אני מוכנה. מרוצה?" צ'ו פתחה את הדלת. היא הייתה לבושה בשמלה חגיגית. אפילו, חגיגית מידי.

לונה הביטה בה, "עם הבגדים והאיפור האלה, את רק תמשכי אותם אלייך יותר. נרגולים אוהבים דברים נוצצים!"

"מה שתגידי..." צ'ו גלגלה עיניים, לא באמת היה לה כוח לכל השטויות האלה שלונה דיברה עליהם. בכלל, היא החלה להסתובב עם המטורללת רק בימים האחרונים, במחשבה, שאולי תזדקק לעזרתה בתחרות. "בכל מקרה, אני הולכת קודם לפגוש את סדריק..." ובזאת, היא החלה להתקדם אל עבר היציאה מחדר המועדון.

"את לא חושבת שיש בו משהו מוזר?" קראה לפתע לונה, גורמת לנערה האסייתית להסתובב.

"במי?"

"בסדריק."

צ'ו הרימה גבה.

"אני יודעת לזהות דברים כאלה... אני לא חושבת שהוא חושף בפנינו את האופי האמיתי שלו..."

"דברים כאלה?!" צ'ו לגלגה, "אוי, נו, עשי לי טובה! את אפילו לא מסבירה את עצמך כמו שצריך... וחוץ מזה, את לא מכירה אותו בכלל. ולידיעתך, סדריק הוא הבן- אדם המושלם ביותר בעולם!!!" צ'ו הניפה את שערה ויצאה מחדר המועדון במהירות. לא מספיק שהיא צריכה לסבול את לונה ולהעמיד פני חברה שלה, עכשיו היא גם אומרת דברים כאלה על סד-סד שלה?! המטורללת באמת התחילה לעלות על עצביה!

***

"בהצלחה!" קרא בלייז, שניה לפני שחברו הבלונדיני יצא מחדר המועדון הסלית'ריני.

"תודה. ואל תתגעגע יותר מידי!" קרא דראקו בחוזקה, "וזה נוגע לכולכם!"

הוא החווה על הסלית'רינים בידו, קרץ לאיזו נערה מהשנה השלישית שבהתה בו ויצא אל המסדרון. בלייז קם ויצא אחריו, נזכר שלא אמר לו דבר מה.

"דראקו, חכה!"

הנער בעל העיניים הכסופות הסתובב.

"זאת ההזדמנות שלך!" קרא זאביני, מתקרב אליו.

"הזדמנות?"

"אתה יודע- היא גם משתתפת!"

"מי?" דראקו עדיין לא הבין.

"נו, אתה יודע מי! (ה"מ- פאק! אתה יודע מי מזכיר לי את וולדמורט... וכשכתבתי אתזה זאת ממש לא הייתה המטרה... O___O)"

"אוקי... ו?"

"אז... זאת ההזדמנות שלך להתקרב אליה! אתה יודע, כשוויזלי לא בסביבה..."

ואז דראקו הבין. חושב במהירות על מה שחברו אמר לו הרגע הוא החליט- זאת באמת הזדמנות מצויינת! ובתור בן מאלפוי, הוא לא הולך לתת להזדמנות הזאת לחמוק ממנו!

הרמיוני תיהייה שלו!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא