לילי לונה פוטר

היי!

דבר ראשון, אני צריכה לבקש סליחה. הפרק הזה הוא פרק מעבר קצר, בלתי מועיל ומשעמם. סליחה. 

דבר שני, מי בא למפגש??? חשוב!!!

דבר שלישי ואחרון, כרגע, אין ללילי חבר. רק מהפרק הבא. סליחה.

ועכשיו, לפרק.

***

היום היומולדת של הוגו! 

ומחר שלי!

והיום בלילה (טכנית, זה מתחיל היום ונגמר מחר. למי אכפת?!) המסיבה!

אעאעאעאעאעאע!

זאת הייתי אני, צורחת מרוב התרגשות.

בשש בבוקר בדיוק, קפצתי על הוגו. "מזל טוב!" צרחתי לו לתוך האוזן. "ליל, את משוגעת." הוא אמר לי וכל שאר הבנים צעקו עלי שאצא משם. "אוקיי, אני יוצאת. הוגו, את יכול לספר לי משהו שאני לא יודעת?! אה, כן. ואנה שלחה אותי לכאן, היא פחדה לעלות בעצמה." "ליל, צאי מכאן." הוגו אמר לי. "אלו המגורים של הבנים, את יודעת! וחוץ מזה, עכשיו שש בבוקר!" "בסדר, נודניק." אמרתי וגלגלתי עיניים. "סליחה?!" הוא צעק אחרי שיצאתי. 

"נו? איך הלך?" אנה שאלה אותי כשיצאתי. "בסדר. חוץ מזה שכולם צעקו עלי שאני אצא משם, שהוגו קרא לי 'משוגעת' ושאני אמרתי לו שהוא נודניק, היה בסדר." עניתי. 

בשש וחצי שוב עליתי אליו. "הוגו?! עדיין לא קמת עצלן אחד?! קום. עכשיו." הפעם ממש צעקתי לו את זה באוזן. "אנשים קמו בחמש וחצי בבוקר בשבילך!" "הוגו." פנה אליו אחד הבנים. "קח את המשוגעת הזאת וצא." "אתה, סתום." אמרתי לאותו הילד. "מישהו דיבר איתך?! אתה לא מכיר אותי אז אין לך זכות לקרוא לי משוגעת, ברור?! רק מי שמכיר אותי יודע כמה אני משוגעת באמת." התנפלתי על הילד המסכן. "נראה לי שראיתי מספיק. את ממש משוגעת." אותו הילד אמר. שילבתי את ידי והבטתי בו בגאווה. "נכון," אישרתי. "אוי, לילי. צאי מכאן בבקשה." שמעתי קול מוכר אומר לי. "אז תגיד לעצלן הזה לקום, ליאו." אמרתי לליאו והצבעתי על הוגו שנרדם בזמן שהייתי עסוקה במריבות עם הבנים.

אחרי שהוגו קם חגגנו לו.

אנה החליטה שאני חייבת להתלבש יפה לכבוד חגיגות הסילבסטר, כי זה יהיה היומולדת שלי.

היא גררה אותי למגורי הבנות ו...

***

טם-טם-טאאאאם!

הודעה חשובה: אני רוצה לכתוב עוד פאנפיק, אתם תקראו?

הפרק הקודם		הפרק הבא