![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
פרק מספר 13 - צפיות: 21571
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: pg13 - פאנדום: הארי פווטררר - זאנר: רמוןנטיקה/לפעמיםמעט מתח - שיפ: סוו-לילי, סיריוס-איימי,ג'יימס-מרי, רמוס-אמילי. - פורסם ב: 02.09.2009 - עודכן: 24.01.2010 |
המלץ! ![]() ![]() |
בשבוע שאחר כך ביום החתונה, סיריוס יושב על המיטה מסתכל בטוקסידו השחור שתלוי על הארון לפניו וממולל בידו עניבה שחורה. "אתם לא חושבים שאפשר לוותר על העניבה?" הוא שאל את רמוס וג'יימס. ""נו באמת, רך כף. היה לך האומץ לתלות על הדלת של מינרווה שלט ענקי שכתוב עליו "אני אוהבת את אלבוס דמבלדור", אבל אין לך אומץ לשים עניבה? עניבה!" סוורוס הסתובב אליהם במהירות. "ממה?!" סוורוס תחב את שיערו מאחורי אוזנו. "אתה תלית שלט ש..." "כן, ג'יימס כתב אותו ואני יצאתי בלילה ותליתי אותו על הדלת שלה... אלבוס ראה את זה, כמובן... וואו בחיים לא ראיתי את מינרווה מסמיקה ככה...." סיריוס צחק. "מינרווה הסמיקה?! היא יכולה בכלל להסמיק?!" "כן, סוורוס, אל תתפלא. אנחנו לא חשבו שתזנח את הגלימות השחורות האלה שלך, אבל הנה אתה לובש טוקסידו. מה שמחזיר אותנו אל סיריוס." רמוס לקח את העניבה מסיריוס. "נו, אבל אני נראה כאילו אני הולך ללוויה של מישהו!" התמרמר. "סיריוס!" לילי נכנסה לחדר והקפיצה את כולם. "אתה מוכן להפסיק להתבכיין?! בסדר, עזוב את העניבה, אבל תתלבש כבר! כולם כבר הגיעו. וואו," היא העיפה מבט ברמוס, ג'יימס וסוורס. "אתם נראים נהדר," ועזבה את החדר בעוד השאר ממלמלים אחריה, "תודה" ו-"אני יודע". "אז בסדר. אם אין עניבה אני מסכים להתלבש. עכשיו עופו מכאן." "מה תעשה? תזיל עלינו דמעה?" סוורוס שילב את ידיו בהבעה מתגרה. "לא... אני אקמט את הטוקסידו הזה שלך. לילי תהרוג אותך על זה..." כולם צחקו והשלישיה יצאה מהחדר. סוורוס נשען על הקיר וספר את הדקות. "לעזאזל, מה הוא עושה שם בפנים?!" התפרץ ג'יימס ברגע שסיריוס צעק מבפניו, "אני מוכן!" "תודה רבה, הרגלים שלי כבר רועדות מרוב עמידה!" התלונן ג'יימס בשעה שסיריוס יצא מהחדר, מגלגל את כתפיו ועל פניו הבעת חוסר שביעות רצון מובהקת. "סוורוס!" לילי עלתה במדרגות, נושאת בידיה את אדוארד. "ג'יימס, רמוס אתם מוכנים לרדת? האוהל כבר הוקם וכמעט כולם הגיעו..! סיריוס, אתה נראה נהדר, אבל קדימה!" היא הסתובבה ומיד נפנתה בחזרה אליו. "וואו! אני חייבת לזכור את זה! סיריוס בלק בטוקסידו!" לילי ירדה במדרגות, צורחת לכל דיירי הבית להתאסף באוהל שבחצר הבית. בנס היא לא העירה את אימו של סיריוס. "טוב, נו... זה עכשיו או לעולם לא, נכון?" סיריוס כיחכח בגרונו וטמן את ידיו בכיסי המכנסיים שלו בשעה שירד במדרגות ביחד עם השאר. הם נכנסו אל האוהל ועזבו את סיריוס, שהלך אל קדמת האוהל ונעמד מול הקוסם הקטנטן בעל השיער המזדקר, שערך את חתונתם של לילי וסוורוס. התיזמורת, שניצבה מאחורי הפרגוד בצד האוהל, התחילה לנגן וכולם פנו לכיוון הכניסה, שממנה נכנסה איימי, זורחת. סוורוס זיהה את השימלה שלילי לבשה לחתונה שלהם, אבל גם ראה שנערכו בה כמה שינויים. השימלה היתה תכולה עכשיו, ומסביב למותנה של איימי היתה כרוכה חגורת משי עדינה בצבעים אפור, תכלת ולבן. שיערה הבלונדיני נח על כתפיה ועיניה האפורות נצצו באושר. האמת? סוורוס אפילו לא ניסה להתרכז בטקס. הוא רק בחן את האורחים וחשב על האיש הזר בעל השיער הלבן (או שאולי היה כהה יותר? הוא לא היה בטוח) שכל הזמן צץ ונעלם בראשו. עיניו סרקו במהירות את האורחים שהגעיו. כמובן, היו שם כל האורחים מהחתונה שלו ושל לילי, אלבוס, מינרווה, רמוס (כמובן), קינגסלי שאקלבולט ועוד כמה מחברי המסדר. היו שם גם אישה שסוורוס לא הכיר שהחזיקה בידו של גבר גבוה ובלונדיני וגם ג'יימס היה שם. ג'יימס נראה אפילו נרגש יותר מסיריוס, אם היה הדבר אפשרי, וכשסיריוס נישק את איימי הוא קפץ והריע כמו משוגע. בסוף הטקס, כשהאוהל קופל ורוב האורחים הלכו, נכנסו כולם בחזרה אל הבית והתישבוסביב השולחן הגדול שבמטבח. סיריוס ואיימי שילבו את זרועותיהם ואיימי נשענה על כתפו של סיריוס וחייכה חיוך מאושר. "מזל טוב..!" לילי נכנסה בצעדים שקטים אל המטבח אחרי שהרדימה את אדוארד. כל הילדים כבר היו במיטות שלהם ורק הלנה ישנה בזרועותיו של סוורוס וזעה קלות כששמעה את צעדיה של לילי. סוורוס סימן ללילי לשבת לידו והיא התיישבה וחיבקה אותו. "אה- אם לא איכפת לכם, אני דיי עייף," סיריוס קם ואחריו גם איימי. "וחוץ מזה, אני גם חייב להיפטר מהדבר הזה," סיריוס משך בצווארון הטוקסידו שלו ולצלילי צחוקים הוא ואיימי עלו למעלה חבוקים זה בזרועותיו של זו. "אני אומר לכם, הוא עוד ילבש טוקסידו. אין מצב שזו הפעם האחרונה." טען רמוס. נראה היה שמצבו ממש השתפר מאז נכנס אל בית בלק. "כן, ואם לא מרצונו החופשי, איימי תכריח אותו!" הוסיף ג'יימס וצחק בקול. הלנה זעה שוב בזרועותיו של סוורוס והפעם היא גם פתחה את עיניה ולילי הבחינה בכך. היא קמה ואמרה, "אני חושבת שעוד מישהי צריכה ורוצה ללכת לישון. סוורוס," היא עלתה במדרגות וסוורוס הרים את הלנה ועלה בעקבותיה. הלנה מלמלה משהו כמו "..בכלל לא עייפה... לא רוצה..."
~t~t~t~t~
כבר חודש עבר מאז החתונה, ולחבורת הדיירים של בית בלק, (שדרך אגב, נשארה בדיוק אותו הדבק כי גם ג'יימס ומרי עברו לגור שם) הגיעה בשורה משמחת. "היי! היי, אתם מוכנים לשתוק כבר?!" סיריוס ואיימי נעמדו וסיריוס דפק על כוסו במזלג שלו חזק כל כך, עד שסוורוס חשב שהכוס תישבר. "אולי תסתמו?!" כולם השתתקו במהירות. "תודה." איימי חיככה את ידיה אחת בשניה ופתחה את פיה, למרות שנראתה קצת מהוססת. "אממ.. רצינו רק להגיד, אני וסיריוס," הוא חייך. "ש-אה.. אני בהיריון...." חיוך נבוך הפציע על שפתיה של איימי בשעה שסומק אדום פרח על לחייה וסיריוס חיבק את מותניה והבעה של אושר עילאי נסוכה על פניו. לילי קפצה ממקומה בהתרגשות ורצה לחבק את איימי, צורחת, "מזל טוב!! מזל טוב!" איימי נבלעה בתוך חיבוקה המוחץ וגם אמילי ומרי רצו לחבק אותה, כל אחת צורחת ברכות ואיחולים משלה. סיריוס זכה לטפיחה על הכתף מסוורוס, חיבוק מוחץ מרמוס וחיבוק מוחץ מאוד מג'יימס. "היי, איימי," מרי הזדקפה הצביעה על בטנה. "קשה להאמין שבעוד שישה חודשים את תיראי ככה!" "כן, קצת קשה להאמין..." איימי חייכה וצחקה. לפתע נעצמו עיניו של סוורוס מתוך אינסטינקט, כשאור כסוף הציף את המטבח כולו. הוא הבין שכולם עשו כמוהו, כששמע צעקות וצרחות פתאומיות. כשפת את עיניו הדבר הראשון שראה, היה עוף חול כסוף. זה היה פטרונוס. הוא פתח את מקורו ובמקום לשמועה את שירתו המעודדת, נשמע קולו של אלבוס דמלדור. נראה היה שהיה נתון בלחץ נוראי, דבר שהלחיץ את סוורוס עצמו. יותר מכל הוא בטח באלבוס דמבלדור, וידע שאם לאלבוס יש סיבה להילחץ, כולם צריכים להילחץ גם הם. "הודעה זו נמסרת כרגע לכל חברי מסדר עוף החול," השלווה היתה רחוקה מאוד מהקול הזה. כל מה שסוורוס הצליח לקלוט, היתה דאגה. "ברגעים אלה ממש, הגיעה לאוזני ידיעה שלפיה, מתכננים הלורד וולדמורט ותומכיו, עוזרי המוות, לפשוט על הוגוורטס, שבו אני נמצא כעת. אני קורא לכם, חברי המסדר, שנשבעו להילחם בוולדמורט, להייצב נגדו ולהגן על ילדיכם וילדיהם של אחרים. למרות שהוגוורטס מאובטחת היטב, לא אוכל להגן עליה בעצמי. לשם כך, אצטרך לקבל את עזרתכם ואומץ לבכם. אנא התעתקו אל תחנת הוגסמיד ברגע שתקבלו את ההודעה הזו, ובואו להגן על טירת הוגוורטס, שהיתה ביתכם ועכשיו היא ביתם של חלק מילדיכם!" לרגע עוד עמדו כולם, דוממים, ליד השולחן. כשהבינו מה היה תוכנה של ההודעה ואת הדחיפות שלה, הם יצאו בסערה מהבית ואחד אחרי השני הניפו שרביטים ואחד אחרי השני נעלמו בקול פקיעה. כעבור רגע הופיעה חבורה של שמונה אנשים בתחנת הרכבת של הוגסמיד, כמו משום מקום. הם הידקו את מעיליהם וחולצותיהם לגופם באוויר הלילה הקר והסתכלו סביבם. רגע אחר כך הם התחילו לרוץ במעלה שביל רחב, אל טירה גבוהה מוקפת בחומה. "רגע!" אחת הנשים נעצרה. זו היתה לילי. "סוורוס," הגבר שחור השיער הסתובב אליה בקוצר רוח, משפשף את ידיו. "מה עם הילדים?" שאר החבורה נעצרה. נראה היה שאף אחד מהם לא חשב על הילדים, שנשארו ישנים בבית בלק. "אפשר... לבקש מאחד מגמדוני הבית שבטירה ללכת ולשמור עליהם." לילי חיפשה תמיכה אצל כולם ונענתה לה בחפץ לב. הם המשיכו בריצתם לעבר הטירה וכשהגיעו הזדההו ווהוכנסו אל הטירה מבעד לשערים הכבדים שבחומה. בתוך בית הספר שרר שקט מופתי, שלא העיד דבר על מה שעומד להתרחש. המורים וחברי המסדר הנותרים התקבצו במשרדו של אלבוס דמבלדור בשעה שהצטרפה אלהם החבורה מבית בלק, ודנו בקושיית התלמידים. ואז קפץ ג'יימס ואמר, "פונדק ראש החזיר!" כל המבטים הופנו אליו ואלבוס, שהשעין את סנטרו על אצבעותיו השלובות כיווץ את גבותיו ובחשד קל אמר, "כן, ג'יימס? מה עם פונק ראש החזיר?" "אה-אממ.." ביטחונו של ג'יימס עזב אותו כשעיניו החודרות של אלבוס סרקו אותו כמו קרני רנטגן תכולות והוא חזר להרגיש כמו תלמיד שנה שלישית שהגיע הנה כדי לבצע עונש. "אה- טוב... כשהיינו בשנה ה... חמישית?" סיריוס ורמוס הנהנו. "אנחנו.. טוב, אנחנו נכנסנו לחדר הנחיצות ו- לא! הסיבה מאוד מאוד לא משנה עכשיו..."רמוס ואמילי הסמיקו משום מה, אבל אף אחד חוץ מסוורוס לא שם לב. "נו, אז נכנסנו, ואז אבר... הפונדקאי"ג'יימס השפיל את מבטו וסוורוס ידע למה. אברפורת' הוא אחיו ה-אה.. קצת פחות נורמלי? של אלבוס. אף אחד לא ידע איפה הוא חוץ מאלבוס וכנראה שגם הקונדסאים. "טוב, בקיצור. יש שם דיוקאן של ילדה קטנה וכשביקשנו מהחדר משהו לאכול, היא לקחה אותנו אל ראש החזיר..." פיו של אלבוס נפער ו- סוורוס ממש לא היה בטוח, אבל נראה היה לו שדמעה שקופה זולגת על לחיו המקומטת של המנהל הדגול. "אז בסדר. כל התלמידים הבוגרים ישארו בהוגוורטס, אם ויחפצו בכך, ויעזרו בלחימה. כל הקטינים בלי אף יוצא מן הכלל, ישלחו אל פונדק ראש החזיר דרך המנהרה הזו, ומשם יתעתקו ביחד עם חלק מחברי המסדר אל בתיהם. לאחר מכן," אלבוס קם מהכיסא והשעין את כפות ידיו על השולחן. הוא נשא אליהם מבט נועז והמשיך, "לאחר מכן יחזרו חברי המסדר באותה הדרך. "רמוס וג'יימס, אתם ביחד עם אמילי ואיימי תקחו את התלמידים מכאן. אם תגלו התנגדות מצד בית סלית'רין-" האישה הזקנה, קלודה בנט, שעמדה בראש בית סלית'רין, התנשפה בקול ושילבה את ידיה במחאה. "כן, קלודה. בהחלט יש סיכוי שיתעורר מרד מצד הבית שלך. למרות שאיני ושד ומעלה מסקנות חפוזות, "הוא החווה קידה קלה. "אם בכל זאת תגלו התנגדות מצד בית סלית'רין, אני מבקש, למענם ולמענכם, פנו אותם ראשונים. דאגו שכל התלמידים יחזרו לבתיהם ורק אחר כך תחזרו לכאן." אלבוס הזדקף. הזמן כבר החל מראה בו אותותיו. שוב לא היה זה אלבוס הנמרץ, אלא אלבוס אחר. למרות שהזיק בעיניו הולך ומתחזק מיום ליום, תגובותיו אינן חדות כמו פעם והוא נעשה מחושב יותר. למרות שהוא עדיין נחשב נמרץ ופזיז לחלק מקהילת הקוסמים, על אף הכבוד שעורר בכול. זקנו ושערו הלבנים הטעו רבים מחבריו ואף מתלמידיו, והסתירו מתחתם כוח אדיר, עוצמה, וחוש הומור קולע. ולמרות זאת. כשהזדקף, סוורוס ראה בו את הכאב. הכאב שעליו שמע רק דרך השמועות. הכאב שעלה בעיניו כשהוזכר דיוקנה של הילדה הקטנה שבפונדק ראש החזיר. הכאב הכביד עליו, ולקח את מה שלא הצליחה לקחת הזקנה. ואז פנה אלבוס אל מרי ושאל אותה, כמעט הפציר בה, "מרי, האם את בטוחה שתוכלי להילחם?" ג'יימס קפץ, כנראה כדי לתמוך בשאלתו של אלבוס ולהביע את רצונו בכך שתישאר כאן, אבל היא זקפה את ראשה וזקרה סנטרה באומרה כי לא תוכל לשבת בצד בשעה שכולם נלחמים ומקריבים את חייהם. וכך היה. בעודו ממהר אל האולם הגדול ביחד עם מרי, לילי, סיריוס, מינרווה, אלבוס ומורים אחרים, הבחין סוורוס ברמוס, ג'יימס, איימי ואמילי פונים אל חדרי המועדון של הבתים בהדרכתם של מורים אחדים, שכן כולם, חוץ מאיימי, היו בגריפינדור ולא הכירו את הכניסה לחדרי המועדון של הבתים האחרים, למרות שלסוורוס היה חשד נוקב בעניין זה, הקשור איכשהו לפיסת קלף מוזרה שמצא בבית בלק בשעה שניקה, ובה מפורט תרשים הטירה על מעבירה הסודיים, צריחה ומגדליה. הם הגיעו אל האולם הגדול שבו כבר אירגן קינגסלי שאקלבולט קבוצות שכללו חברי מסדר, מורים, ואת רוב תלמידי הוגוורטס הבוגרים. נראה היה שכל מי שיכל להצטר ללחימה, התנדב. כולם חוץ מתלמידי בית סלית'רין. בחטף ראה סוורוס את קבוצות התלמידים שעברו על פני דלת האולם הגדול ואל חדר הנחיצות, מובלים על ידי אחד מארבעת חבריו. ואז, באותו רגע ממש, הצטרפו הוא וכל הנותרים מבית בלק אל אחת הקבוצות ועזרו להחיות שולחנות, חליפות שריון, כיסאות וכל שאר הדברים שיכלו לעזור בלחימה ובהגנה על חומות הוגוורטס. באותו רגע ממש עלה בליבו הרעיון שאולי לא ישוב לראות את חבריו. ובאותו רגע ממש עלה וטיפס מעל החומות, חדר אל ליבם והקפיא את נשמתם, קול קר, מרושע וערמומי. קול ששמע רק פעם אחת בחייו והתפלל שלא ישמע אותו שוב. קולו של הנחש היוצא ממאורתו, קולו של הרשע הפוגש בטוב. קולו של המוות הקרב ובא.
|
|
||||||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |