לנשום עמוק

הרמיוני מתעוררת לצלילי מוזיקה מרנינים. אדמונד עומד מולה.

"האם תרצי ללכת איתי לנשף שמתקיים היום בערב? "

"תגיד, אתה נורמלי? מעיר אותי ככה על הבוקר? "

"אה... " הוא נשאר חסר מילים. כל הבנות בנרניה היו אומרות לו "כמובן שכן" אבל הרמיוני לא מנרניה. 

"אני אחשוב על זה. " הוא היה צמוד אליה כשהגיבה. "קודם כל תן לי לנשום. אמרתי שאחשוב על זה, אל תהיה נודניק. "

הוא הולך וקד כשמגיע לדלת. מחוצה לה הוא שומע קריאות שמחה, הוא בטח חושב שבטוח שהרמיוני תסכים איתו.

עוברות כמה שעות. החבורה מתאספת לצהריים. יש כמה זוגות קבועים: סוזן וכספיאן ואלבוס ולוסי.

"אז חשבת על זה, הרמיוני? " שואל אותה אדמונד, מול כולם באמצע הארוחה. לוסי מסתכלת על הרמיוני במבט החיוך המזויף שלה. היא ממש מראה שהוא מזויף.

"אמרתי לך שעוד לא! " קמה הרמיוני בעצבנות. אלבוס יכול להישבע שדומיניק מחייך בסתר. "אל תהיה נודניק, בסדר? אני אחליט מה שאני אחליט, אדמונד פינווסי! יש מיליון בנות בנרניה שיסכימו לצאת איתך. ואני בטוח לא אחת מהן. "

הארוחה הסתיימה כשהרמיוני הלכה. אדמונד לא טרח ללכת אחריה. 'היא בין כה וכה לא מציאה מי יודע מה', נזכר בדברי אחותו הקטנה. לוסי לא הייתה כזו בכלל עד שהעניין הגיע לאחיה הסנדוויץ'.

הרמיוני יושבת על מיטתה ומתאמנת על לחשים מתוך ספר עב כרך ומצוחצח.

מתחת לדלת מועבר לה פתק. מקופל בקפידה, לבן מבריק. הכתב מתנוסס בעט קסום וצבעוני על דף הנייר.

"הרמיוני, האם תואילי להופיע במזרקה בשמונה וחצי?

עלום שם".

לא היה כתוב שם יותר מזה. היא הסתכלה על השמלה. כל השמלות של דודתו של אלבוס ניתנו להרמיוני הצעירה. כולן. והיא התלבטה איזו מהן ללבוש, כמובן. כל כך הרבה.

והיא החליטה בסוף. כשהרמיוני הייתה בחתונה של ביל ופלר וויזלי, היא לבשה שמלה רכה ואדומה. היא הולכת ללבוש את זאת. אותו לבוש בדיוק כמו של הרמיוני. 

הפרק הקודם		הפרק הבא