לזכרו של הארי פוטר <גמור>

זהוא.

זה הסוף.

הפרק האחרון.

אז אני רוצה להודות לכולכם שקראתם את הפאנפיק שלי ואהבתם אותו כולכך.

תהנו.

"אני גם רוצה ללכת!" בכתה הילדה הג׳ינג׳ית.
"זה לא יקח הרבה זמן ואז יגיע גם תורך." אמר האב בעדינות.
"שנתיים!" קראה קיסי הבוכה.
"אל תדאגי קיס-קיס אני אשלח לך מושב של אסלה מהוגוורטס!" צחק הארי.
"הארי פרד מאלפוי שלא תעז לפוצץ אסלה! בשנה שעברה כמעט סילקו אותך בגלל המתיחה ההיא שעשית למסכנה הזאת מרייבנקלו!" קראה ג׳יני הכועסת.
"אני לא אעשה את זה אמא אבל אני די בטוח שסקורפיו עשה את זה." אמר הארי.
"אל תאשים אותי!" קרא נער בלונדיני בעל עיניים אפורות,אחיו התאום הזהה של הארי.
"טוב נוויל אתה ראשון." אמר דראקו שניסה להתעלם מהמריבה.
נוויל רובאוס מאלפוי רץ לעבר המחסום שבין רציפים 9 ו-10 ונעלם.
כאשר הם דוחפים זה את זה רצו גם הארי וסקורפיו ונעלמו.
דראקו ג׳יני וקיסי רצו בעקבותיהם.
הארי סקורפיו ונוויל כבר הספיקו למצוא את רון הרמיוני רוז והוגו.
נוויל חיבק את רוז חיבוק מוחץ צלעות.
קיסי רצה וקפצה על הוגו בחיבוק.
"איחרתם. צריך לעלות מהר הרכבת תכף יוצאת." אמרה הרמיוני בזמן שהארי וסקורפיו התחילו לכבר לתחנן את המתיחות שיעשו לאחיהם הקטן.
רוז ונוויל התחרו עד לרכבת.
גם האר וסקורפיו עלו.
הם פתחו את החלון כדי לנופף להוריהם לשלום.
הרכבת התחילה בנסיעה.
ג׳יני רצה אחריה וצעקה "הארי תביא לי תכף ומיד את הטאקי המתפוצץ!".
הארי זרק את החבילה דרך החלון באי רצון.
הרכבת פנתה ונעלמה.
" זוכרת מה אמרתי לך אחרי הקרב?" שאל דראקו את ג׳יני.
"שעכשיו החיים שלנו יהיו שקטים יותר." ענתה ג׳יני.
"והם באמת כאלה את לא חושבת?" ג׳יני חייכה אליו ובלי ששמה לב השפילה את מבטה לעבר חבילת הטאקי.
"זאת לא חבילת טאקי מתפוצץ זה טאקי רגיל!" צרחה ג׳יני וכבר תחננה מה לרשום בצרחן.
דראקו צחק.
"לא נראה לי שהם שקטים. לא כשהארי וסקורפיו בסביבה." ענתה ג׳יני.
היא דראקו וקיסי הלכו לעבר המחסום וחזרו אל עולם המוגלגים.
דראקו צדק,החיים באמת שקטים.
כבר 19 שנה שהם שקטים. 

הפרק הקודם		הפרק הבא