נפלאות החיים

אני לא מאמינה איזו טיפשה אני. פשוט מטומטמת לגמרי! אני יודעת, אני יודעת... אני לגמרי תחת שלטונו של ג'יימס פוטר. אבל... הוא אוהב לקרוא ספרים, כמוני. וספרים ספציפיים. למרות שהם מאוד מפורסמים, וקצת ישנים למען האמת, הוא אוהב אותם בצורה אחרת... אני לא יכולה להסביר. 

הוא השתנה לגמרי. הוא לא מתנהג כמו המניאק הגדול שהיה לפני שהכרתי אותו יותר טוב. והוא גם אוהב את אותה המוזיקה שאני אוהבת, הייתם מאמינים!

ואני, רק הפעם - ואולי בעוד כמה פעמים, אני לא מבטיחה דבר - לא מכחישה את זה. אבל כמובן שיש את מריאן האנה צ'יין. החברה הרשמית של פוטר. אבל זה תא שאנחנו יוצאים או משהו... נכון? 

זאת אומרת, יצאנו להחלקה על הקרח פעם אחת, שבוע מאז ש... אתם יודעים. עשינו את הדבר ההוא. ולא שאני מצפה שיציע לי נישואים עכשיו או משהו, זה פשוט שאני לא מבינה איך הוא יכול לצאת עם כזאת כלבה. אפילו המניאק שהיה פעם.

ועכשיו, לא תאמינו איפה אני. טוב, זה די צפוי האמת. אני משוחחת עם צ'יין. פוטר לא נמצא בדירתו, הוא נמצא בבית של הוריו, אז הוא נתן לנו את הדירה לשיחה קטנה. הוא אמר לה שאני יכולה להכיר אותה טוב יותר, כי אנחנו כבר בוגרות וסיימנו את התיכון. למזלי. 

"אני עדיין לא מבינה," התחילה מרי את השיחה, כשישבה בספה שבחדר הכניסה של הדירה, בעודי מכינה תה. "למה ג'יימי רצה שנדבר. זאת אומרת, למה-" היא עצרה כשהנחתי כוס חרסינה מבריקה על השולחן והתיישבתי לידה. היא המשיכה. "למה הוא צריך שנכיר? זה לא כאילו שאת מחבבת אותו או משהו. דרך אגב, איך הוא מכיר אותך באמת? אני יודעת שהתבגרנו, וכל השיט הזה... אבל את תמיד תישארי הדג של השכבה."

תסתמי, לפחות אני שכבתי איתו! וכן, את לא יכולה לתאר לעצמך כמה כיף זה היה! כלבה.

"אממ, אני חושבת שכדאי שנכיר טוב יותר אחת את השנייה." אמרתי בחיוך, מקווה שהיא לא מבחינה בזה שהוא מזויף. אולי קצת. ואז טון הדיבור הפך קצת יותר... ארסי. ממש קצת.

"אחרי הכל, אני קרובה אל ג'יימס יותר משאת חושבת." בום! נשרפת! אכלת אותה. 

"מה... מה זאת אומרת?" היא לגמה מהתה בדיוק כשאני לגמתי ממנו. התה האהוב עליי. עם ציאניד...

אני סתם צוחקת. תה אנגלי רגיל, תירגעו. אף אחד לא הולך למות הערב. לא פיזית, בכל אופן.

דניס, תסתמי עכשיו. עכשיו, אני מתחננת. את תסבכי את עצמך בצרות צרורות...

"שום דבר." הנחתי בעדינות את כוס התה של השולחן. "את צודקת, זה רעיון מגוחך. שנדבר, נו באמת... זה בסדר."

"כן." אתם יודעים, ציפיתי שהיא תקום עכשיו, תגיד "להתראות, היה נחמד" ותעזוב את הדירה.

זה ממש לא מה שקרה.

"זה בסדר, קלארק," לאחר השיחה הזו, היא לא למדה שום דבר. 

"את יכולה ללכת, מרי." אמרתי.

"את ממש מצחיקה!" היא התחילה לצחוק. אבל צחוק אמיתי. צחוקה דעך באופן משמעותי כשהבינה שאני לא צוחקת. בכלל לא. ונראה לי בשנייה ההיא נפל לה האסימון. היא קמה מהספה במהירות ואני בלעתי את רוקי. "תגידי, דג דג... עד כמה בדיוק עד קרובה לג'יימס.

"את יודעת שאני לא יכולה לשקר." אמרתי.

"מה? תגידי לי!"

"אני לא יכולה להתכחש, אבל... משהו בהחלט קורה." 

באותו הרגע הדלת נפתחה. שם עמד ג'יימס. שיערו החום כהה היה רטוב לגמרי, הוא לבש ג'ינס כחול שהיה נראה כמו סמרטוט רטוב אחד גדול וחולצה קצרה וכחולה בגזרת 'וי' שהייתה צמודה לשריריו יותר מדי, כתוצאה מהמים. הוא החזיק בידו השמאלית זר וורדים אדומים, וברכה קטנה בפנים, לבנה מבחוץ. ובידו השנייה הוא החזיק דובי קטן וחום, שהיה גם רטוב לגמרי. ומה זה, על עיניו? משקפי הראיה! הוא זקוק להם, כנראה. טוב, לא אכפת לי. הוא תמיד יראה...

שיט, לגמרי שכחתי! זה פאקינג יום האהבה היום! איך לעזאזל לא שמתי לב? כל לונדון מכוסה לבבות ארורים!

"יום אהבה שמח?" הוא חייך וניער את נעל הספורט השחורה שלו, שהתיזה מים. "לא תיכננתי גשם."

"אוי, תודה ג'יימי!" ניגשה מרי אל ג'יימס. היא רצתה לחבק אותו, אך לבשה פרצוף חמוץ בגלל שכולו רטוב. הכרטיס הזה בשבילה, כמובן. אל תהיה נקבה, דניס... אל תבכי... לא, אני בכיתי. ומיד מחיתי את הדמעות.

"אני הולכת, ברשותכם." עקפתי את מרי ועמדתי ממש מול ג'יימס, שחסם לי את המציאה.

"תן לי לצאת, ג'יימס." הכרזתי בכעס. "עכשיו, פוטר!"

"לאן את הולכת?" הוא אחז בידי. שוב, הזרם החשמלי הטיפשי הזה! והחום! אוף... "תישארי."

נשארתי חסרת מילים. "תהנו שניכם." אמרתי. הוא נשאר במקומו.

"מה הבעיה שלך?" הוא זעף. 

"הבעיה שלי היא ש..." תתאפקי, קלארק. לנשום עמוק. לספור עד 10. "הבעיה היא אצלך, פוטר," יריתי. "ונראה לי שאתה יודע מה. עכשיו, תן לי לעבור."

"או שמה?"

"אתה ילד עם בעיות, פוטר. זה רציני. תן לי לעבור!"

"רק עד שתגידי לי," הוא תקע לי את הזר בחזה. "מה יש לך."

געשתי. "זה נראה לך בדיחה? תן לי לעבור. יש לך את החברה שלך פה. מה אתה צריך אותי?"

"למי נראה לכן שהזר והדובי? אה?" הוא הפנה את מבטו אל מרי, שעמדה מאחוריו. "נו? למי זה?"

"אתה מצחיק, ג'יימי," צחקה מרי. "למה אתם לא צוחקים? זה ברור, למי הזר והדובי. תודה, ג'יימי." היא חיבקה אותו הפעם. ואני יצאתי מהדירה. לא שמעתי את הצעדים מאחוריי, פשוט התעלמתי מהם אולי. "קלארק, תחזרי!" צעק ג'יימס. "זה בשבילך! ברור שזה בשבילך!"

"זה לא משנה!" צעקתי בבירור והסתובבתי. "זה לא משנה, כל העניין של הזר והדובי! לא זה הביג דיל! מרי אוהבת אותך!"

מרי יצאה מהדירה. "מה קורה פה, ג'יימי? הכל בסדר?"

"הכל מעולה, מרי," מלמל וחזר אליי. "אז מה עכשיו? תעזבי? לא תדברי איתי בחיים?"

"פוטר, תחזור לדירה שלך."

"תעני לי." אמר ג'יימס בלחש. "אני מצטער, מרי." הוא הסתובב אליה. "בגדתי בך." זה היה ישיר. וגם הסטירה שהיא נתנה לו. "איתה?!" היא רצה אליי והתנפלה עליי במכות. הרגשתי בעיטה בבטן, אגרוף בכתף... וברחתי. ג'יימס רץ אחרינו בצעקות. "מרי, תירגעי לעזאזל! תירגעי!" ובסוף הוא השבית אותה באותה הקומה. "אני מצטער, באמת. אבל זו אשמתי, מרי... תירגעי..."

היא נרגעה. נשמה עמוק. התקדמה אליי. ברוגע, מרי. להירגע.

"את עוד תשלמי על עה, קלארק." הוא לחשה בזעם. "אני נשבעת בחיי." היא יצאה מהדירה למדרגות אוקיי למטה, כל הדרך לרכב שלה. נשארנו רק אני והוא.

"איזה אידיוט, בחיי." 

"אומרים תודה."

"או נותנים סטירה," החלפץי את זה בתחליף טוב יותר. "אחלה דובי. 5 פאונד?"

"אבל הזר 15." הוא ציין והתקרב אליי. למרות שהיה רטוב וקר, יכולתי להרגיש את חום הגוף יוצא ממנו. הוא לקח בעדינות את הזר שהחזקתי קרוב לחזי וזרק אותו לאחור.

"אז?" הוא לחש. התקרבתי אליו יותר, כך שהמצחות של שנינו התנגשו. המצח שלו היה קריר ונעים, ומכיוון ששלי היה רותח הוא קירר אותי. ג'יימס כרך את ידיו סביב מותניי. קירבתי את ראשי לכתפו, כמו בריקוד, והנחתי את ראשי על כתפו.

"למען הסר ספק," הוא לחש באוזני. "בגיל 20, שלא תחטפי התקף לב או משהו כזה," הרגשתי את חיוכו על כתפי. "אני הולך להציע לך נישואים."

המהמתי. "מה שתגיד, פוטר

הפרק הקודם		הפרק הבא