![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
קוסמים קיימים בכל העולם, וגם בישראל! איך נראה בית הספר לקוסמים במדינת היהודים? מהו הסוד שמאיים להתפרץ כמו פצצה מתקתקת? ואיך ילד ישראלי תמים הפך לקרבן?
פרק מספר 13 - צפיות: 40767
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: ההתחלה ממש חמודה וכיפית, בהמשך זה נהיה ממש אפל - שיפ: אזהרה קטנה: מכיל סלאש. מי שלא מתחבר אז... חבל - פורסם ב: 30.08.2015 - עודכן: 04.10.2017 |
המלץ! ![]() ![]() |
בס"ד המסדרון המוזר ההוא לא יצא לאילון מהראש, לא משנה כמה ניסה. הוא לא שב אליו בסיוטים אמנם, הסיוט האחרון שלו היה לפני יום כיפור, אבל זה הטריד את מנוחתו. הו םחד ללכת לשם שוב והוא היה עצלן מכדי לחפש מידע אודות המקום ההוא, לשאול את סתיו על מה שהוא ראה שם, לשתף את אחד מחבריו או לחפש מידע בספרייה. הוא פשוט הניח למחשבה על המסדרון לרחף במוחו, ובלילות שבהם התקשה להרדם הוא הרבה לדמיין כיצד הוא נכנס למסדרון, מביס איזה קוסם אפל או מפלצת אגדית, מציל את העולם ומזכה את בית רהב בנקודות ואת עצמו בתהילה. מה הוא לא היה עושה בשביל קצת תהילה. הפנטזיה של כולם, כך הוא חשב, וכך נרדם כמעט בכל לילה. כעבור כמה לילות הוא כבר לא צליח להרדם עד שחשב על אותו המסדרון והמחשבה המרגיעה על התהילה כבר עשתה את שלה וגרמה לאילון לשקוע בשינה עמוקה. מלבד זאת לימודיו בעפלי"ם היו די שגרתיים. הוא קיבל ציונים גבוהים במבחנים ומבטי קנאה מחבריו לכיתה (מלבד קרן גוטליב שאיכשהו תמיד קיבלה כמוהו אם לא יותר), הלימודים די הלכו לו בקלות והוא כלל לא התרגש כששרית גורביץ' הודיעה להם באחד משיעורי תולדות הקסם אותם העבירה, שבקרוב הם יקבלו תעודות מחצית. אילון ראה את הצבע אוזל מפניו השחומות של עומר, את בלהה מתנשמת בכבדות ואת דפנה ורננה מתלחששות ביניהן בשצף קצף. שרית הביטה באילון ושאלה אותו: "קור רוח, אה, מלמד?" "אממ... כן... אין לי סיבה לדאוג..." אילון אמר. שרית הרימה גבה. "גש אליי בסוף השיעור," היא הנחיתה וגרמה לעומר לירות על אילון מטח טוטואים משרביטו. "לוי, תרגיע או שתקבל מכתב הביתה, אני ממשיכה בשיעור," שרית נזפה והמשיכה להרצות להם על הקוסמים בתקופת האימפריה הרומית.
בסוף השיעור אילון ניגש בהכנעה למורה שרית אבל היא סתם ניהלה איתו מעין שיחת חולין על כיצד הוא מרגיש בעפלים, מי הם חבריו בבית וכו' וכו'. כשאילון ניסה לחשוב על חברים ישר עלו במוחו אריאל, מוחמד וקרן מבית פרס אבל הוא נאלץ לחשוב על אנשים מבית רהב. "אממ... דפנה... ובלהה..." אילון התגמגם. "הממ... יפה... יפה..." שרית חייכה בשביעות רצון, "אתה חופשי ללכת מלמד, יום הלימוידם הסתיים זה עתה כמדומני... לא?" אילון ידע כיצד יעביר את אחר הצהריים, הוא החליט שלראשונה מאז שנת הלימודים הוא ישלח מכתב להוריו. נכון, אולי הם לא נראו מודאגים במיוחד בחופשת החגים והוא לא קיבל מהם כל מכתב, אבל בכל זאת מדובר במחצית שנה. הוא מוכרח לספר להוריו על התעודה שהוא עומד לקבל. הוא פסע בצעד בוטח לעבר הינשופייה של בית הספר והלך לאיבוד. הוא הגיע לכיתות לימוד מוזרות, פגש מורים שמעולם לא ראה, אפילו זוג-עיניים מרחף שהיה די מרושע החל לרדוף אחריו בנפתולי עפלים עד שלבסוף הגיע זוג-עיניים מרחף אחר שהרחיק אותם משם. אילון הסתובב להביט בזוג-העיניים הנחמד והוא הופתע לראות את אותו זוג עיניים טובות למראה שהוא כל כך מחבב, אותו זוג שאילון ראה ילד עם עיניים דומות. "שלום לך," אילון אמר בחיוך, "אתה יודע איך מגיעים לינשופיה?" אילון לא ידע למה הוא פונה לזוג העיניים הזה בלשון זכר, זה פשוט הרגיש לו נכון, אבל לאותו זוג עיניים זה לא שינה במיוחד כי הוא ריחף מעלה מטה בהתלהבות יתרה כאילו מנסה לומר משהו לאילון. "אתה רוצה שאעקוב אחריך?" אילון שאל. זוג העיניים סב על צירו והחל להתרחק מעט, מסתובב בחזרה ומביט על אילון. "בסדר, בסדר, אני בא," אילון אמר וצחק באושר. לכמה רגעים הוא שכח מהכל ופשוט רץ באופוריה אחרי אותו זוג עיניים שהוביל את אילון לעבר הינשופיה, שהייתה חדרון קטן ומבודד שמגיעים אליו דרך מסדרון שקל מאוד לפספס וכמעט לא רואים אותו, מתחת לאולם הגדול. אילון נכנס לחדרון שנראה הרבה יותר אותנטי משאר החדרים בבית הספר. הוא היה בנוי מלבנים קצת מתפוררות, הוא היה קטן ומבודד ומכוסה בהרבה לשלשת של דורסי לילה. אילון הביט התקרת החדר שדווקא הייתה גבוהה ממש, כנראה היה זה איזשהו קסם שהגביה אותה יותר מהאולם הגדול, ובמגוון העופות שעמדו ונמנמו על הקירות או על קורות שחיברו בין כותלי החדר העגול. ליד אחד הקירות היה שולחן קטן ועילו ערימת דפים ועטים, וליד אותו שולחן היה חלון גדול עם נוף מרהיב לנגב. אבל הנוף היפהפה והחדר הפלאי פחות עניינו את אילון. בשלב מסוים הוא מצא את עצמו מביט בזוג העיניים שריחף שם. "אממ... תודה..." אילון אמר באושר, וזוג העיניים ריחף סביבו בקלילות. אילון צחקק והביט בעיניים שהחזירו לו מבט בטוח ואוהב. היה בהם משהו שמאוד הרגיע אותו והוא הרגיש את ליבו מתמלא באושר בכל רגע שבו הסתכל בעיניים האלה. הוא לא ידע כמה זמן עבר כשהביט בהם, אך הרגע השליו הזה נקטע כשהוא שמע צעדים מתקרבים לינשופייה ואיתם קול מאוד מוכר ששאל: "אתם בטוחים שהינשופייה זה מקום בטוח לדבר בו?" "בוודאי," ענה לו קול מוכר אחר, "כמעט ואין כאן אנשים אף פעם. נוכל להיפגש פה באופן קבוע ולדבר על הסודות שגילינו." אילון הביט בדאגה בזוג העיניים שלו שהחזיר לו מבט מודאג. הוא ידע שאם הוא ישאר שם או יצא הוא לא ישמע את הסודות שאותם אנשים גילו, ואילון הסקרן היה חייב לשמוע את זה. בנוסף הוא חשש שינזף על ידי אותם אנשים. "מה לעשות?" הוא שאל את העיניים בלחש. העיניים מצמצו במהירות והתיזו על אילון דמעות כלשהן. אילון הרגיש איך הדמעות שפוגעות בו מקררות את גופו ויורדות במורד גבו. תוך כמה שניות הוא כבר היה שקוף כמעט לחלוטין. זה היה לחש הנגזה שאילון הכיר מספרי הארי פוטר. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה להישאר שם בלי שירגישו בו. הוא הביט בעיניים שלו עולות מעלה מעלה עד לתקרת החדר הרחוקה, ובדיוק ברגע שבו הם היו רחוקים עד שאי אפשר לראות אותם נפתחה דלת החדר ואליו נכנסו מוחמד עודה, אריאל איינשטיין וקרן גוטליב. שלישיית החברים של אילון מבית פרס. אילון החניק קריאת תדהמה כשהשלושה התיישבו על רצפת החדר המלוכלכת והחלו לדבר. "בואו נעבור על מה שגילינו עד עכשיו," מוחמד אמר, "אנחנו יודעים שהגולם שומר על ההגיגיות האלה ואנחנו יודעים שיש בהם משהו שקשור בקשר הדוק להסטוריה של עפלים בפרט ושל סוד הקסם היהודי בכלל." "אנחנו גם הסקנו שהסיבה שהגולם לא נותן לנו להביט בהגיגיות היא שאם נדע את מה שיש שם אנחנו נדע בדיוק איך להפליל את המורה יוסף," מוחמד המשיך. אילון הכיר את המורה יוסף, זה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל שהמורה ליטל טרבלסי דיברה איתו בסעודת פתיחת השנה, אותו מורה גבוה עם מבנה גוף רחב, שפם עבות, משקפיים דקים שהשתלשל מהם חוט כלשהו ושיער דליל מלבד בלורית דלה שהתנפנפה לה ברוח לא מורגשת כל הזמן. יכול להיות שהוא מעורב במשהו? ועל מה שלושתם מדברים בכלל? אילון הנסער הרגיש כאילו הוא מתחיל לצפות בסדרת מתח מהאמצע ולא מההתחלה. "אנחנו עדיין לא בטוחים למה כל הדברים האלה משמשים," קרן המשיכה, "או למה המורה יוסף מסתיר את הסוד, אבל זה כנראה משהו אפל." "אפל מאוד," אריאל הוסיף, "אם זה שווה להחזיק גולם שם..." "נכון," קרן המשיכה, "ובמפה שמצאנו גילינו שחוץ מהפתח שמצאנו יש גם פתח מאחורי וילון בחדר המועדון של בית רהב. פתח שמוביל ישר לחדר ההגיגיות דרך מסדרון הארכיון." "כן," מוחמד קטע אותה, "אבל אל תשכחי שהזמן בכל המסדרונות האלה מהיר יותר מהזמן ברגיל, וגם ברגע שניכנס לשם זהותינו תחשף והגולם ידע עלינו. שם הוא יכול להצליב את המידע שהוא מקבל עלינו עם הארכיון." "אבל זאת הדרך היחידה, הרי מהפתח שמצאנו אי אפשר לעבור," קרן אמרה. "נחשוב על תוכנית, נסיח את דעתו או משהו, אבל נצליח להגיע לחדר ההגיגיות ואז נחשוף את סוד הקסם היהודי. ככה נציל את עפלים מהאיום של הילל בן שחר." "לא רק את עפלים," אריאל אמר, "את כל המדינה ואפילו את העולם כולו. אבל אנחנו עדיין צריכים להחליט למי בטוח לספר את זה." "וגם איך אנחנו נגיע לחדר ההגיגיות?" מוחמד המשיך, "זה בבית רהב! אנחנו צריכים למצוא דרך להיכנס לשם!" "כן, איך במת נגיע לשם?" קרן שאלה, "אין סיכוי שיש מישהו בבית רהב שייתן לנו להיכנס לשם, נכון? בית רהב הם כאלה... רהביים מעצבנים..." אילון הרגיש דקירה קטנה בלב אבל זה מהר השתנה לתחושת הזדהות עם מה שקרן אמרה. בית רהב, מלבדו כמובן, הם באמת רהביים. לו רק היה מישהו בבית רהב שהם מכירים... רגע, אילון הוא מישהו בבית רהב שהם מכירים! למה הם לא מבקשים עזרה ממנו? "אולי אם אני אדבר עם תהילה," אריאל אמר פתאום ואכזב את אילון שהחל לרעוד, "היא תוכל לשכנע את המדריך הראשי שלהם מכיתה י"ב להכניס אותנו. היא בקשר די טוב איתו." "אבל כמו שאני מכיר את תהילה היא תרחרח, זה לא יעבור חלק, היא תשאל שאלות וזה מסוכן. אסור לאף אחד לדעת מזה," מוחמד אמר. "אוף... אבל זאת תהילה..." אריאל אמר בעצב. "אבל אנחנו לא נספר את זה לאף אחד עד שנדע בוודאות מי מעורב בזה!" קרן אמרה, "זוכר איך כמעט איבדנו את הגישה למסדרונות החשוכים האלה כשסיפרת את זה ל-" "כן, אני זוכר, אבל בסוף לא קרה כלום! עצרתם אותי בזמן כשגיליתם את מידת המעורבות בעניין הזה של..." אריאל אמר והשתתק. "נכון, אי אפשר לפנות לתהילה." אוף!! אם רק אילון היה יודע למי הם כמעט סיפרו את זה! הוא התאפק שלא לצעוק "מי?? מי זה???". "אה, יש את אילון מלמד!" מוחמד אמר פתאום, "הוא בטח יסכים להכניס אותנו ובלי לשאול שאלות!" "נכון!" קרא אריאל, "בואו נלך ונדבר איתו כבר עכשיו!" "למה ללכת אם הוא נמצא ממש פה?" קרן אמרה בחיוך ערמומי. ליבו של אילון החסיר פעימה. איך היא יודעת?! מוחמד ואריאל הביטו בה בבלבול. קרן צחקקה. "סתם, תמיד רציתי לומר את זה. הוא לא פה, תרגעו," וכולם, כולל אילון, נשמו לרווחה. "אז סיכמנו, נדבר עם אילון," אריאל אמר והשלושה יצאו מהינשופייה. כשאילון שמע את צעדיהם מתרחקים מם הוא ראה ם את זוג העיניים יורד אט אט מטה. "שמעת את זה?" אילון שאל אותו וזוג העיניים ריחף מעלה-מטה כאילו אומר "כן". אילון החליט. הוא כבר לא יכתוב מכתב להוריו. הוא עכשיו יודע מה זה אותו מסדרון שראה במסיבת הסילבסטר. הוא שמע מספיק כדי לדעת מה מחכה לו שם. הוא גם יד שהשלושה מנסים לגנוב לו את התהילה שלה כה ייחל! הוא לא ייתן להם! הוא לא יכניס אותם לבית רהב. הוא ייכנס למסדרון ההוא עוד הלילה ויראה מה יש באותו החדר. מה זה ההגיגיות האלה, מה זה הגולם, ומה זה סוד הקסם היהודי.
|
|
||||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |