זוויות שונות

לזה דראקו לא ציפה. הוא פתח את פיו וסגר. מאיפה אביו יודע שהוא סיפר לה? 

הוא שתק.

לוציוס נעץ בו מבט זועם. 

הרמיוני קמה מריצפת האוהל ותפסה את ידו של דראקו.

"נו?" אמר לוציוס בשקט. 

"אני - אני - " דראקו היה מפוחד. 

"אדון מאלפוי, דראקו לא אשם בכלום, זאת אני. אני סיפרתי לגברת מאלפוי. דראקו פשוט לא רוצה להלשין עליי." הרמיוני הביטה בדראקו, מנסה לסמן לו שישתף פעולה. 

דראקו לא יכל לדבר מרוב הלם. "אני  - "

אבל לוציוס לא הקשיב. הוא אמר: 

"את, מה? טוב, ציפיתי למעשה בגידה מאז שבאת, בוצדמית מטונפת, וזהו מעשה הבגידה השני."

דראקו לפת בחוזקה את ידה של הרמיוני - 

"לכן, אני חייב להעניש אותך - אבל קודם - "

לוציוס הביט אל דראקו. 

דראקו רץ ונעמד מול אביו, שרביטו שלוף. 

"אתה לא תעשה לה כלום!" הוא אמר ברעד. "כלום!"

לוציוס צחק. 

"ואתה חושב שאתה תעצור אותי, בן בוגד?"

"כן," ענה דראקו. 

דמעות עלו בעיניה של הרמיוני והיא החלה לפסוע לכיוונם. 

"לא," הזהיר אותה דראקו, "תשארי במקום."

"אימפדמנטה!" צעק לוציוס. 

דראקו חסם את הקללה בלחש אילם. 

"אקספליארמוס!" קרא דראקו. 

הלחש נחסם. 

"קרושיו!" צעק לוציוס, בדיוק כשהרמיוני צעקה:

"פרוטגו!"

לוציוס התיר את הלחש מגן וצעק שוב: 

"קרושיו!" 

הלחש כוון אל דראקו, אבל הרמיוני רצה להגן על דראקו, וחטפה את הקללה. 

היא נפלה על הרצפה בצעקות כאב. 

"הרמיוני! לא!" קרא דראקו. 

לוציוס ניצל את ההזדמנות. 

"שתק!" 

דראקו נפל אחורה בלי יכולת לזוז. הוא רק יכל לראות את אביו מכוון את שרביטו אל הרמיוני, ופותח את פיו לומר את הקללה הממיתה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא