אדון האופל החדש

בס"ד

ניצחתי!!! ניצחתי את כולכם!! כן כן! עשיתי זאת!!! אבל קודם כל, רשימת ספויילרים:

1. הארי פוטר והילד המקולל: אלבוס וסקורפיוס הם סוג של BFF וזה מרגיש לי כאילו משהו ביניהם קצת לא בריא.

2. אדון האופל החדש: אלבוס וסקוריפוס בכלל לא מכירים. אלבוס בכלל בבית הפלפאף.

3. הארי פוטר והילד המקולל: הארי הוא אבא מתייסר ששונא את הבן שלו. או אוהב אותו. או סתם מתפלסף.

4. אדון האופל החדש: לא יודע, בחיים לא ראיתי את הארי פוטר.

5. הארי פוטר והילד המקולל: דלפי היא הבת של וולדמורט.

6. אדון האופל החדש: דלפי היא האורקל מדלפי. תקראו קצת מיתולוגיה יוונית, או רומית, או את השטויות שריק ריירדן כותב.

7. הארי פוטר והילד המקולל: איימוס דיגורי שונא את הארי כי סדריק מת.

8. אדון האופל החדש: איימוס דיגורי מת.

9. הארי פוטר והילד המקולל: פטוניה דארסלי מתה.

10. אדון האופל החדש: פטוניה דארסלי היא ראשת הממשלה של המוגלגים.

11. הארי פוטר והילד המקולל: הרמיוני גריינג'ר היא שרת הקסמים.

12. אדון האופל החדש: טוב, פה זה ככה גם, וג'ק ת'ורן העתיק מאיתנו!!

כן, כן, אין לכם איומים נגדי יותר! קראתי את הארי פוטר והילד המקולל, וזה אחלה פאנפיק. באמת. יש בו דרמה ומתח, בדיחות דביליות של רון וויזלי, מלא "מה היה קורה אילו", בת של וולדמורט שמנסה להרוג את הארי, בעל חיים סימלי-משהו, מלא דברים שמאפיינים פאנפיקים טובים. כן, זה היה פאנפיק ממש איכותי, אבל זה בסך הכל פאנפיק. למה? כי אין בו את הקסם שהיה בדברים שרולינג כתבה, וגם כי הדברים שרולינג כתבה אשכרה קרו במציאות ומה שכתוב בילד המקולל זה בלוף אחד גדול! חוץ מזה שהרמיוני היא שרת הקסמים.

וזה גרם לי להבין כמה דברים:

imagine it, אתה לא יכול לאיים עליי יותר! וחוץ מזה, אני יודע שקישורים לא עובדים. אתה צריך לסמן עם העכבר את הURL, לעשות העתק ואז להדסיק את זה בשורת הכתובת. לא מסובך.

עוף הגשם, עליך אני לא סומך יותר. אתה בעצם דלפי, ואתה בצד של וולדמורט. אז תן לי לומר לך משהו, אתה פאסה. וולדמורט מת ואני הדבר הבא, בילי קרמייקל! הא הא הא!!!

מאיה גרין, אני יודע, אבל נדב כותב עם ו' אחת.

Tracy73, מה?! קלרה מתעלה עליי?! את שייכת למועדון המעריצים המרושע של קלרה ביחד עם imagine it??

שימוני, האישה שמנה בחיים לא תצא מרשימת המעריצות שלי. היא רק בתקופת נבצרות אבל זה יעבור לה. ואני רואה שאת ספויילרונית כמוני (בסדר, הבנו, פרק 10, פרק 10, פרק 10), מה שמשאיר לך מקום של כבוד ברשימה.

Baby panda, ברוך שובך. אני עובד נקי. אני לא צריך אימפריוסים כדי לגרום לאנשים לציית לי. אבל תודה על העצה.

נדב, אני עליתי עליך ועל המשימות הזדוניות שלך. אתה רוצה שאשמור על פרופיל נמוך כדי שאתה תוכל להשתלט, אה? אתה חושב שאני לא יודע? אתה עבדת עליי שקלרה באזקאבאן! בכלל לא מכניסים ילדים לאזקאבאן!

"אפצ'י!" התעטש אדם וירה מתח נזלת על הבת של שרת הקסמים.

"אדם!" צעקתי לו, "אל תפגע בה! אנחנו צריכים לנצל אותה בצורה נקייה!"

"בילי," אמר לי אדם, "אני חושב שנדב כן דיבר אמת. אני שומע דפיקות בדלת של הטירה."

"דפיקות בדלת של הטירה?" שאלתי בבלבול.

"אוי ואבוי," אמרה הבת של והחלה להתגרד בפאניקה.

"מה יש לך?" שאלתי אותה ביובש.

"מתחילה להיות לי פריחה," היא אמרה, "אבל זה לא ייתכן!"

"מה קרה?!" שאל אדם בבהלה. הוא כמעט עופף באוויר, בחיי.

"זה לא יכול להיות! הדבר היחיד שאני אלרגית אליו הוא... גרביל!"

"השרביט של נדב הפך לגרביל!" אמר אדם ורץ משם. רוז רצה לחדר המועדון שלה. אני נשארתי במקומי.

"נו, אדם, אל תעשה טעויות!" אמרתי ורצתי אחריו.

הגענו לדלת הטירה. ריח חזק של גרבילים היה שם.

"זה הם?" שאל אדם בחשש.

"אל תפתח את הדלת!" אמרתי לו. כמובן שהוא כן פתח את הדלת בחיוך, מצפה לראות שם את נדב וקלרה. אבל מה שדפק על הדלת היה יד מנותקת מכל גוף. היא פשוט ריחפה באוויר ודפקה על הדלת.

"אממ... בילי," אמר אדם, "מה זה?"

"זאת יד, טיפש," אמרתי לו.

"כן, אבל איך יש פה יד? מה קורה פה- ה- הא- האאא-"

"אדם?" שאלתי בחשש. הוא עומד להתפוצץ?

"האאאאאפטצ'יייי!!!" הוא התעטש את עיטוש חייו. עיטוש כל כך חזק שעיניו יצאו החוצה מחוריהן וחזרו פנימה.

"אוי ווי," אמרתי. לא כי אדם כמעט התעוור, אלא כי הוא התעטש אפר. כל כך הרבה אפר שעף באוויר לעבר היד, נצמד אליה והתגבש לגוף של לא אחרת מאשר אלו"ס.

"התגעגעתם?" היא שאלה בחיוך.

"אדם!!!" צעקתי.

"מה? אמרה אמיליה לנה ורה סנור, "לחש האימפריוס פג, אז אני יכולה לחזור! אדם שאף אותי, וזה אומר שהייתי פה כל הזמן. אם הוא לא היה שואף אותי הייתי מתפזרת ברחבי העולם ולעולם לא הייתי יכולה להתגבש מחדש."

"להתגבש?" שאלתי אותה, "מה, קראת את השטויות של ריק ריירדן?"

"כן, זה באמת שטויות," אמרה לי אמיליה, "כולם יודעים שהמיתולוגיה האמיתית היא-"

"טוב, זה לא חשוב עכשיו," אמרתי לה, "מה עושים?"

"לא יודעת," אמרה אמיליה, "הדבר היחיד ששמעתי כל הזמן הזה זה את נשימותיו של אדם."

"סליחה," אמר אדם ומשך באפו.

"זה בסדר, במוקדם או במאוחר הוצאת אותי, כמו שהיה צריך להתרחש," היא אמרה לו בחיוך.

"אין בעד מה, אמילי," אמר לה אדם בחיוך.

"אמילי?" התחלחלתי.

"אתה יכול גם לקרוא לי איימי, אם אתה רוצה," היא ענתה לאדם בחיוך.

"אדם! מה אתה עושה! היא בת מאתיים!" צעקתי.

"חמש מאות ושמונה, נא לדייק," תיקנה אותי אלו"ס.

"בכל מקרה, אין םה לא קלרה ולא נדב," החזרתי את אדם למציאות.

"אה, נפטרתם מהמעצבנת הזאת? הגיע הזמן. ידעתי שכל הזמן הזה היא ניצלה את שניכם כי היא רצתה להיות גברת האופל הבאה."

"מה??" שאל אדם בפחד.

"מה?" שאלתי בבאסה, "באמת? זה הכי טוב שלך? תצטרכי להתאמץ יותר כדי לגרום לי לבגוד בקלרה. היא הייתה איתי עוד מהרגע שבו זרקתי עליה גלידה כשפגשתי אותה לראשונה כשעשיתי קניות לשנת הלימודים הראשונה בסמטת דיאגון."

"היא עשתה את זה כדי לגרום לך לחשוב שהיא לטובתך," אמרה אמיליה, "באמת. תחשוב על כל מה שהיא עשתה לך. כל הפעמים שהיא הוכיחה אותך והזמינה אותך לדו קרב. היא הטילה עליך אימפריוס, לכל הרוחות! איך אתה לא רואה את זה? איך אתה כל כך עיוור למציאות? אתה מתכנן להיות אדון אופל יום אחד, ואני רואה בך פוטניצאל אמיתי! אתה הצלחת לשלוט בכל התלמידים והמורים בהוגוורטס! עד שבאה קלרה והרסה הכל... היא גם סיכסכה אותך איתי."

"זה לא נכון," אמרתי לה, "את הבאת את זה על עצמך כששברת את הקיר הרביעי בלעדיי. ככה הבנתי מה התוכנית האמיתית שלך."

"איך אתה יודע ששברתי את הקיר הרביעי?" שאלה אמיליה. ראיתי שהיא קצת נלחצת, אבל רק קצת.

"הקוראים שלי סיפרו לי," אמרתי לה, "והם אמרו לי שאיימת עליהם."

"הקוראים שלך?" גיחכה אמיליה, "אתה מאמין להם? הם בצד של קלרה. באמת. תסתכל על התגובות של imagine it ושל Tracy73. אתה רואה כמה הם פרו קלרה."

"אבל יש קוראים שהם פרו אני," אמרתי לה בחיוך של מנצחים.

"בילי, אני בכלל לא מבין למה אתה מדבר איתה בכלל," אדם אדם אומץ ואמר את זה.

"או! סופסוף דברי טעם!" התלהבתי.

"הרי זה כבר ברור שהיא צודקת," המשיך אדם, "אתה סתם מבזבז כוח כדי להיאחז באשליה שקלרה הייתה לטובתינו מתישהו."

"מה?" אמרתי לו, "אל תגיד לי שגם אתה בזה!"

"אתה הרי יודע שאנחנו צודקים, בילי," אמרה אמיליה, "אתה בעצמך יודע שקלרה רק משחקת איתך משחק. זה אפילו כתוב בפרק הראשון של הפאנפיק."

"אבל..." התחלתי לענות.

"וקלרה משחקת בך כדי שלא תדע. אתה זוכר מה היא עשתה ברגע שהיא 'השמידה' אותי?"

"היא... אני... אני הייתי תחת אימפריוס," אמרתי.

"והיא שלטה בך, בילי, וגרמה לך לנשק אותה בלחי," אמרה אמיליה, "ככה בדיוק היא משחקת בך. אל תבטח בה."

"אבל הקוראים שלי!" אמרתי, "הם יודעים את האמת!"

"הקוראים שלך לא מספרים לך את האמת," אמרה אלו"ס, "אלה שהם בעדך רק מעמידים פנים. למה אתה חושב שCat Valentine וBaby panda הפסיקו להגיב לך? הן עברו לצד של קלרה! וגם עכשיו גילית שנדב ועוף הגשם הם לא מי שהם טוענים שהם, שלא לדבר על המגיבים שתומכים בקלרה בגלוי..."

"אבל-" אמרתי.

"עכשיו, כתגובה לפרק הזה, הם יכתבו מלא דברים כדי לגרום לך לחשוב שהם בעדך ושאני מסיתה אותך נגדם. אבל למה הם נזכרים בזה רק אחרי שאני אומרת לך את זה? קדימה בילי, הצטרף אליי עכשיו ונשלוט בעולם יחד."

"אבל אדון האופל יש רק אחד," אמרתי לה, "אני אשלוט בעולם לבדי."

"אני יודעת, כך יהיה. ברגע שבו אני אדע בוודאות שיש יורש ראוי לי אני אתאדה ולא שוב לעולם. אני רק צריכ לבדוק שאתה אכן יורש ראוי ושאכן תירש אותי. הצטרף אליי עכשיו, בילי. אני היחידה שבאמת רוצה בטובתך."

וואו. אמיליה לנה ורה סנור הזאת באמת יודעת לדבר. אבל האם לבטוח בה?

אדם הנהן לעברי, ואז התעטש שוב.

"מה קרה, אדם, אתה אלרגי?" התלוננתי.

"לא, נשאר לו קצת אפר באף והוא מחזיר לי אותו," אמרה אלו"ס והושיטה את ידה ללחיצה. "אתה איתי?"

לא הייתי מרוכז בה. ברגע שאמרתי את המילה 'אלרגי' נזכרתי במשהו אחר. נזכרתי ברוז וויזלי שחטפה פריחה מגרבילים...

"גרבילים!" הכרזתי, שלפתי שרביט וצעקתי: "אציו גרביל!"

גרביל קטן וחמוד עף לעברי מחוץ לטירה.

"אם יש פה גרביל זה אומר שנדב וקלרה פה!" אמרתי, "ואז נעשה עימות מיוחד בין כולכם!"

"מה? לא!" מחתה אמיליה, "אבל זה לא ייתכן! אתה יודע שלא יכולים לקחת את קלרה לאזקאבאן! אל תאמין להם!"

לא הקשבתי לה ויצאתי מהטירה.

"בילי, אל תכריח אותי להשתמש בכוח שלי! חזור מיד!" צעקה אלו"ס. למזלה ולמזלי לא הייתי צריך להתרחק הרבה. קלרה הייתה במרחק של מטר ממנה, עומדת, חיוורת בטירוף, מתנשפת ומתנשמת.

"קלרה!" צעקתי ורצתי לעברה בזרועות פתוחות, ואז נעצרתי. "קלרה?" שאלתי אותה.

"אני..." היא אמרה חלושות בפנים לבנות, "אני..."

"איך הגעת לפה?" שאלתי אותה בחשדנות, "איפה היית?"

אדם בא בריצה לעברי, ואמיליה איתו.

"אני שמעתי..." קלרה אמרה.

אני, אדם ואלו"ס הבטנו בה במתח. מה יש לקלרה לומר?

"אני שמעתי את כל מה שאלו"ס אמרה לך," אמרה קלרה.

"נו? ו...?" שאל אדם.

"והיא... היא..." המשיכה קלרה.

"דברי כבר, ילדה," אמרה אמיליה.

הגרביל קפץ מהיד שלי ורץ סביב קלרה.

"איי!" היא צעקה בפחד, "קח את השרביט של נדב מפה!"

"אציו גרביל!" הכרזתי והגרביל, או השרביט, חזר אליי.

"בילי, עזוב את מה שהיא אמרה עליי," אמרה קלרה, "אבל היא צודקת בנוגע למשהו אחר."

"משהו אחר?" שאלתי אותה בחשש.

"בילי," אמרה קלרה החיוורת, כמעט בלחישה, מביטה לצדדים כדי שלא ישמעו אותה.

"מה?" שאלית אותה.

"בילי," היא אמרה שוב, מביטה בגרביל באימה, "אחרי מה שעברתי אני חייבת לומר לך משהו אחד."

"נו, דברי כבר!" אמרתי.

"בילי," היא אמרה כשהיא לא מורידה את עיניים מהגרביל,

(הערת המחבר: בילי בנה את הקיר הרביעי מחדש כך שהוא לא יכול לתקשר איתכם כרגע. אולי הוא עוד ישבור אותו, ואם לא הוא אז מישהו אחר. מה שכן, קלרה אמרה לו: "בילי, אמיליה צודקת. אסור לך לבטוח בקוראים שלך...").

הפרק הקודם		הפרק הבא