ירח מלא

קייט לא זזה ממקומה.
שיערה כבר חזר לאורכו וצבעו הטבעי, ומגבת עטפה את גופה הרועד מקור.
היא נזכרה בחיזיון שראתה אתמול.

מון שכבה על סלע במרכז האוקיינוס והשתעלה.
זה היה מוזר, כי בנות ים אף פעם לא חולות.
סאני לא ידעה מה לעשות עם עצמה ושחתה במעגלים.
לפתע התגלגלו עיניה של מון והיא נראתה כאילו היא נכנסה לטראנס.
"בחצות הלילה, תיוולד מלודי, מלודי וונוס, הפיסה האחרונה של הפאזל.
האחת שנותרה בכדי להשלים את המשימה שהוטלה על בנות הגאות.
האחת שתסמל את הרגש, האהבה, הטוב, המלודיה- המרכז. הלב.
האחת שבלעדיה לעולם לא ינוצחו כוחות האופל...."
לפתע מון התעוררה מן הטראנס, וסאני הביטה בה בבהלה.
הן החלו לשחות במהרה לכיוון החוף.

"קייט, מה לעזאזל את עושה שם?"
קייט התנערה מהמחשבות והסתכלה לאחור.
זה היה סיריוס. הוא נראה מותש ומלוכלך והוא החל לרוץ לעברה.
הוא קטע את זיכרונותיה מהלילה שעבר, מהחיזיון שהעבירה לה סאני.
היא ניסתה לשחזר במוחה את מה שסאני הראתה לה אך לא הצליחה להיזכר בהמשך.

"אני...? סתם" מלמלה קייט.
"סתם?! את יושבת על יד האגם הגדול עם מגבת על עצמך?
איבדת את הדרך למקלחות אז החלטת להתקלח באגם?" התבדח סיריוס.
"אולי..."
"קייטי הכל בסדר?"  שאל סיריוס בדאגה.
"בטח" אמרה קייט וקפצה מהסלע עליו ישבה.
היא הלכה לצידו של סיריוס בפנים חתומות לכיוון הטירה.
"את נראית לי מותשת, אבל תבטיחי לי שתסבירי לי מה קורה" אמר סיריוס.
"מממממ..." מלמלה קייט.
היא הייתה כל כך לא מרוכזת עד ששכחה לשאול אותו למה הוא היה מחוץ לטירה בשעת בוקר מוקדמת שכזו.

-

"איפה קייטלין?" שאל טים בלחץ.
אימון הקווידיץ' החל אך קייט לא נכחה שם.
"אתה יודע איפה היא?" שאל טים את אית'ן.
"לא יודע ולא אכפת לי" אמר אית'ן באדישות האופיינית לו.
טים נראה מבולבל וכועס.
הוא התחיל באימון במבט זועף.

-

קייט נפלה על מיטתה ברגע שהגיעה לחדרה, מתעלמת משאלותיהן הנוקבות של חברותיה לחדר. היא נרדמה.

גייל ישבה על סלע, שיערה בצבע כחול עמוק. היא שיחקה בו בעצבנות, ועל פנייה מבט מפוחד. סאני התיישבה ממולה עם מבט רציני.
"סאני, מה את רוצה ממני?"
"אני מצטערת שאני זו שצריכה לומר לך את זה." אמרה סאני, ועל פנייה נראה שהיא מתכוונת לכך.
"סאני תגידי כבר, לורה כל הזמן אומרת שהזמן שלי מתקרב.
על מה אתן מדברות?"
"באיזה בית את?"
"אני ברייבנקלו...."
"עכשיו הכל מסתדר..." מלמלה סאני.
"מה מסתדר? סאני אני לא מבינה."
"אני מבטיחה שתביני. אך לפני הכל, אני רוצה לספר לך אגדה." אמרה סאני.
"אגדה?" שאלה גייל בהיסוס.
סאני הנהנה, שיערה הזהוב התעופף ברוח הלילה.
היא החלה לספר את הסיפור.
'לפני שנים רבות, כדור הארץ כולו היה כדור אוטופי*.
לא היו בו מלחמות, לא היה בו אי צדק.
היה זה עולם מושלם.
בני האדם חיו בשלום זה עם זה, קוסמים ומוגלגים יחדיו.

באותו הזמן, חיו להם אם וילד בעיירה קטנה בצפון אנגליה.
היה ביניהם קשר הדוק ואוהב.
אך יום אחד חלה הילד במחלה קשה והאם עשתה כל שביכולתה על מנת להציל אותו.
היא החלה לרקוח שיקוי.
במשך ימים ולילות ארוכים עמלה היא על רקיחת השיקוי, ולא ישנה במשך לילות ארוכים. היא נתנה את כל כולה על מנת להציל את בנה.
באותו הזמן בנה גסס, והוא חשב שהיא נטשה אותו. היא השקיעה את כל כולה בשיקוי ושכחה מהטיפול בבנה.
הוא כעס על אמו, ולא ידע שכל מה שהיא מנסה לעשות זה בעצם להציל את חייו.
לאחר לילות ארוכים הצליחה האם ברקיחת השיקוי שלה. היא רקחה שיקוי שיכול לרפא כל מחלה. היא שמה אותו בבקבוק כחול וסגרה אותו עם פקק שעם.
האם הייתה מאושרת אך הבן הכועס נטר לה טינה ורצה להתנקם בה.

היה זה ליל ירח מלא, ובאותו הלילה החליטה האם לתת לבנה לשתות את השיקוי.
היא הייתה נרגשת ומאושרת, אך הבן היה קרוב למותו וראשו היה מלא במחשבות אכזריות.
כשישבה האם לצד מיטתה והשיקוי בידה, עיניו של הבן החלו להתגלגל באופן מפחיד והוא קם כשבעיניו מבט רצחני, ואכל את אמו. קרע את גופה לגזרים ואכל אותה.
באותו הזמן הפך הירח לכחול, כי הבן חילל בזעמו את העולם האוטופי.
באותו הרגע האיזון האוטופי הופר, והחטא גרם לכך שרוע ואפלה תשרור בכדור הארץ.
הירח צבע עצמו בשחור והאוקיינוסים והאגמים כולם נותרו במצב שפל**.
הבן הפך לחיה רצחנית והדביק מאות אנשים נוספים במחלתו.
הבקבוק עם שיקוי המרפא נזרק לאוקיינוס.
העולם חולל באמצעות קסם אפל.
במשך 100 שנה העולם היה עולם מלא בקסם אפל, הרס ומוות.

ולאוטופיה ששררה במשך אלפי שנים בכדור הארץ לא נותר זכר.

במשך 100 שנות ההרס והחשכה מלחמות רבות התקיימו בין שבטים שונים על פני כדור הארץ.
אך המלחמה בין שבט הים לשבט האש הייתה הגדולה והאכזרית ביותר.
ראש שבט האש כבש שטחים ששייכים לשבט הים, ושבט הים החליט להתנקם.
אדל, הלוחמת הגדולה ביותר של שבט הים נלחמה בעוז והצליחה להרוג חיילים רבים – בדיוק כפי שציוו עליה לעשות.
היא הרגה והרגה.
לפתע נכנסה היא לאסם בכפר שבט האש.
היא הדליקה את העששית*** וחיפשה אנשים חיים נוספים משבט האש.
לפתע ראתה איש פצוע שכוב על הרצפה.
היא הרימה את החנית שלה כשבעיניה היה מבט קר.

אך שנייה לפני שתקעה בו את חניתה אור העששית שבידה האיר על פניו.
אור העששית האיר פנים של ילד. ילד יפה. מבט של סבל היה בעיניו.
המבט הקר שלה התחלף במבט רחום.
ובאותו הרגע חסה היא על חייו.
ברגע שסיימה לטפל בו הוא הלך לישון על ערימת קש באסם.
היא יצאה מהאסם בלב כבד, מלאת חרטה על כל ההרס שגרמה לשבט האש.
ובאותו הרגע שבו גילתה אדל, הלוחמת הנוראה, רחמים וחמלה- העולם חזר למצב מאוזן.
הגאות חזרה, והביאה עמה את הטוב בהתגלמותו.
הירח חזר לצבעו הלבן, וכך, גם כשהיה חשוך אפשר היה לראות קצת אור.'

"סאני, זה סיפור נחמד אבל אני עדיין לא מבינה כלום" אמרה גייל בייאוש.
"השיקוי, השיקוי שהאם הכינה. זה המפתח לאוטופיה.
רק כך נוכל להביס את כוחות האופל."
"מה?"
"כן. אנחנו הרי בנות הגאות. הטוב בהתגלמותו. ואויבנו הם בני השפל.
המשימה שהוטלה עלינו היא למצוא את השיקוי שהאם הכינה."
"זה סיפור א...אמיתי?" שאלה גייל בהיסוס.
"זה חיזיון שחזתה מון. ומון אף פעם לא טועה, את זה את כבר יודעת." אמרה סאני בצער.
הייתה שתיקה.
"לפי הנבואה של מון, עלינו למצוא את 10 בתולות הים שהן הטוב בהתגלמותו, כל אחת מסמלת כוכב לכת. בינתיים נותרו 2 בתולות ים להשלמת הפאזל, ואת אחת מהן.
אני, סאני- מסמלת את השמש.
מון- מסמלת את הירח.
ג'ני- מסמלת את מרקורי, כוכב חמה.
אדריאנה- מסמלת את כדור הארץ.
לורה- מסמלת את מרס, מאדים.
מימי- מסמלת את יופיטר, צדק.
קלאודיה- מסמלת את סטורן, שבתאי.
וויקטוריה- מסמלת את אוראנוס.
ואת- גייל, מסמלת את נפטון.
ובנוסף, את מסמלת את החוכמה, את הרוגע.
את התכונות שמאפיינות את הים. נפטון היה מלך הים. לכן שיערך צבוע כחול. וזה הצבע שיישאר בשיערך לנצח- אם כמובן תבחרי בדרכנו.

אך את עומדת בפתח פרשת דרכים.
תיאלצי לבחור בין חייך הפרטיים לבין חיים כבת ים.
אני מזהירה. לכל בחירה יש השלכות.
אם תבחרי בחייך הפרטיים, תיאלצי לוותר על הדבר החשוב לך ביותר בעולם.
רק את יודעת מהו.
אך אם תבחרי בדרכנו, לחיות כבת ים ולנסות להציל את עולמנו מכוחות האופל, תיאלצי לוותר על זיכרונותייך ולהתמסר עם כל כולך למשימתך.
מהיום, יש לך חודש בדיוק עד ליום הולדתך, וזהו הזמן שלך לבחור.
אני מאחלת לך שתבחרי בדרך הנכונה לך, המון הצלחה."
השחר החל לעלות, וסאני צללה אל תוך המים, וגייל נותרה בוכה על הסלע עליו ישבה.

קייט התעוררה בבהלה.
היא הבינה, שעלייה לוותר על משהו שיקר לה מאוד.
משהו שלא תוכל לחיות בלעדיו.

-

עבדתי ממש קשה על הפרק. יכול להיות שיש בו דברים לא ברורים אבל הכל יהיה ברור בהמשך. לא הפרק הכי מוצלח אבל הוא הכרחי להמשך. אני אישית לא אוהבת אותו בכלל... ומצפה לתגובות בונות. להגנתי כתבתי אותו ממש מהר כי אין לי זמן לכלום.

למי שלא הבין, כל מה שכתוב בכתב נטוי זה זיכרונות של קייט מהחזיונות שסאני העבירה לה בלילה הקודם.
* אוטופיה- עולם מושלם.
** שפל (גאות ושפל) מי שלא יודע אין לי כוח להסביר מה זה.
*** עששית- מנורה שהשתמשו בה בעבר, מופעלת עם נפט.

אתם מוזמנים לנחש מה הדבר שהכי יקר לקייט שעליו היא תצטרך לוותר;)

הפרק הקודם		הפרק הבא