כל דבר שאני יכול כדי לעזור

פרק 13:

רון קם בבוקר לבית ריק. הרמיוני יצאה עם ג'יני לקניות ואילו הארי היה בעבודה למרות שזה היה סופ"ש. אתמול בערב, אחרי שהאווירה נרגעה קצת, הוא אמר להם שיש לו כמה דברים דחופים לעשות במשרד, לכן שלושתם קבעו להיפגש בבית לארוחת ערב משותפת, להתעדכן ולהשלים פערים.

רון לקח פיסת קלף וכתב מכתב קצר להארי. הוא קשר את המכתב לרגלו של פיג, הינשוף ההיפראקטיבי שלו, ושלח אותו לדרכו. עד שיקבל תשובה לשאלתו הוא החליט ללכת לבקר את הוריו ב'מחילה' ולהתעדכן עם שאר המשפחה.

הוא קיבל קבלת פנים חמה בבית הוריו, אפילו מאחיו הגדולים שבאו לבקר. למשך כמה שעות הם דיברו והתעדכנו, רון סיפר להם על הקורס ומה הוא עושה, משמיט חלק מהדברים- כמו היחס של שאר המגוייסים אליו, לא רוצה להעציב את אמו. הוא גם לא סיפר להם שהוא בין הראשונים במחזור שלו, יודע שאחיו יקחו את זה כהשתחצנות ויצחקו עליו.

אחר הצהריים פיג חזר ואיתו התשובה מהארי.

'רק עכשיו יכולתי לפנות זמן לבקשה שלך.

הייתי צריך לבקש טובה מהאחראי על דיור אוכלוסיית הקוסמים, אבל זה שווה את זה.

הכתובת של טדי היא דרך יוסטון 25 דירה 3B.

אל תפגע בו...'

ובאותיות קטנות היה כתוב 'יותר מידי.'

רון חייך לעצמו והכניס את פיסת הקלף לכיסו.

הוא לא הכיר את האזור הזה, אבל זה לא יהווה בעיה.

הוא נפרד מהוריו, מבטיח שיגיע גם מחר לארוחת יום ראשון, לפני שיעזוב לחודש נוסף.

כבר התחיל להחשיך כשהוא יצא מבית הוריו והתעתק לדרך יוסטון, מחפש בעיניו את הבניין של טדי. הוא עלה במהירות לקומה השלישית ודפק על הדלת המתאימה. מעביר את משקלו מרגל לרגל בזמן שחיכה שהדלת תפתח.

"רונלד" טדי אמר בהפתעה.

"תיאודור" רון אמר באדישות בזמן שצעד קדימה ותוך כדי שלח את אגרופו, משתמש במשקלו לתנופה, ופוגע בחוזקה בפניו של טדי. טדי כשל אחורנית לתוך הדירה והחזיק את צידו השמאלי של פניו.

"מה לעזאז-" הוא לא הספיק להשלים את המשפט כי רון נכנס לתוך הדירה ושיגר פעם נוספת את אגרופו הכואב לתוך פניו של טדי. הפעם הוא יכל לשמוע עצם מתפצחת ודם החל לנזול מאפו של טדי. הוא נפל על ברכיו ושלף את שרביטו מכיסו.

"אקספליארמוס" רון אמר במהירות, תופס את שרביטו של טדי בידו. "איטי מידי".

הוא התכופף ותפס אותו בחולצתו, מרים אותו על שתי רגליו וריתק אותו לקיר, גורם לראשו להיחבט אחורנית ולנשיפת כאב לצאת מבין שפתיו. עם ידו השנייה רון הצמיד את שני השרביטים לגרונו של הבחור, בזמן שזה הרים את ידיו בכניעה והסתכל על השרביטים השלופים באימה. "חתיכת מניאק, חרק קטן. אתה תתנצל בפני הרמיוני, אתה שומע אותי? וכדאי מאוד שזאת תהייה ההתנצלות הכי טובה שאי פעם ניתנה" אמר בזעם ודחף אותו לקיר כדי להבהיר את הנקודה שלו. "ואז כדאי מאוד שלא תפנה אליה יותר בחיים. תשכח שהיא קיימת. אם אתה רואה אותה- אתה בורח, שהיא לא תצטרך לראות את הפרצוף המכוער שלך יותר. הבנת?" וכשהוא לא ענה לו הצמיד את השרביטים יותר, יוצר גומה בעור, "תענה לי" דרש בתקיפות.

"כן, הבנתי, הבנתי" טדי פלט מבין שפתיו הנפוחות ונשם לרווחה כשרון הוריד את שרביטו ושיחרר את אחיזתו. דם עדיין זרם מאפו השבור.

"יופי". ורק כדי שזה יהיה אפילו יותר ברור, רון הכניס את ברכו בכוח למפשעתו של טדי וגרם לו להתקפל וליפול על ברכיו, יד אחת על הרצפה לתמיכה וידו השניה מחזיקה את מפשעתו, גניחת כאב נפלטת ממנו.

"למה אני לא מופתע שהיא סיפרה לך בדיוק מה קרה?" טדי גיחך, ראשו עדיין שמוט, ואפו המלא דם גרם לקולו להיות צרוד ועמום, "למרות שהיה בניכם ריב רציני ולא דיברתם למשך יותר מחודש, היא עדיין באה אלייך לתמיכה וסיפרה לך. אני יודע שהיא לא סיפרה להארי כי כשפגשתי אותו במשרד הקסמים ההתנהגות שלו כלפיי לא השתנתה".

"אחרי שפגעת בה בצורה כל כך נתעבת, היא לא רצתה לדבר על זה עם אף אחד", רון הסתכל עליו בבוז ממרום גובהו, "אבל  אנחנו החברים הכי טובים, ברור שהיא תספר לי בסופו של דבר".

 "החברים הכי טובים? תמשיכו להגיד את זה לעצמכם".

"מה זה אמור להביע?" רון שאל, מתנשף, הדופק שלו עולה והוא רואה אדום מול עיניו.

טדי הזדקף על ברכיו, עדיין מחזיק את מפשעתו בכאב. "היא סיפרה לי שבזמן הקרב בהוגוורטס שניכם התנשקתם".

הוא הופתע לשמוע שהרמיוני סיפרה את זה לטדי, "אז? זה היה לפני הרבה זמן. ושנינו הסכמנו שזה היה רק דחף, בלהט הרגע ושמנו את זה מאחורינו. ואני לא צריך להסביר את עצמי", הוסיף, "בטח לא לך".

"שניכם פחדנים ועיוורים, הקירבה ביניכם זו לא הקירבה בין שני חברים טובים".

"אתה מדבר יותר מידי שטויות וזה מתחיל לעלות לי על העצבים, ותאמין לי שאתה לא רוצה לראות אותי יותר עצבני ממה שאני עכשיו", הוא הצביע עליו עם שרביטו השלוף. "אתה תעשה מה שאמרתי לך לעשות, אחרת אני אמצא אותך פעם נוספת ואני לא אשתמש רק באגרופים שלי. ותאמין לי שהארי יצטרף אליי בלי היסוס".

הוא זרק הצידה את השרביט של טדי, רחוק ממנו, "וזה לא איום, זו הבטחה". הוא יצא בסערה מהדירה של טדי, טורק אחריו את הדלת ברעש.

-------------

האדרנלין שבגופו החל להתפוגג כשהגיע לכיכר גרימולד, והכאב שבידו ואצבעותיו תקף אותו.

הוא הסתכל על כף ידו הימנית, המפרקים אדומים, חבולים ונפוחים, והוא יכל להרגיש את הכאב פועם. הוא פתח את ארון השיקויים שלהם, בודק את התוויות על הבקבוקים לראות אם יש משהו מתאים להרגיע את הצריבה.

"רון? מתי הגעת?" רון הסתובב במהירות אחורה כדי לראות את הרמיוני בוהה בו.

"הרגע" הוא ניסה להסתיר את ידו, אבל הפעם הוא זה שהיה איטי מידי.

"מה קרה לך?" היא לקחה את ידו הפצועה בידה והוא עיווה את פרצופו בכאב.

"זה בסדר, זה לא כזה כואב", התחמק מלענות על השאלה.

היא עקפה אותו והוציאה את אחד מבקבוקי השיקויים. "בוא" אמרה והוא עקב אחריה למטבח, מסתכל עליה שופכת את הנוזל הצהוב והסמיך לתוך קערה נמוכה. "שים את היד שלך בתוך זה, זה צריך להרגיע את הכאב".

ברגע שהכניס את ידו לתוך הנוזל אנחת הקלה יצאה ממנו והכאב נרגע משמעותית, "תודה" אמר בכנות.

"אני מקווה שטדי נראה יותר גרוע מהיד שלך".

הוא הסתכל עליה מופתע. לא מזה שהיא הבינה לבד, בכל זאת היא הייתה הרמיוני, אלא משום שהיא לא הייתה בעד אלימות מיותרת, אך הפעם היא לא נראתה כועסת.

הוא העביר את ידו הבריאה בשיערו, והנהן לאישור.

"למה לא השתמשת בשרביט במקום לפגוע בעצמך?"

"הייתי כל כך עצבני שאם הייתי משתמש בשרביט בטח הייתי גורם לו לנזק בלתי הפיך, ולא ידעתי איך תרגישי לגבי זה. רק רציתי שישלם על מה שעשה לך, שילמד לעתיד, אבל עדיין לא רציתי שישלחו אותי לאזקבאן", משך בכתפיו.

"צודק. לא הייתי רוצה שזה יקרה", הנהנה ואז חייכה אליו חיוך עצוב, "תודה רבה, לא היית צריך לעשות את זה".

"כן הייתי צריך, הוא פגע בך. את החברה הכי טובה שלי ואני לא אתן שיפגעו בך. אף פעם". הוא סגר ופתח את אגרופו בתוך הנוזל, הכאב כמעט והתפוגג. "אני גם מרגיש שהרבה מזה באשמתי" הודה, "אם הייתי סותם את הפה הגדול שלי, אולי לא הייתי דוחף אותך להיות איתו, לשכב איתו לפני שהיית מוכנה".

"זה לא שלא הייתי מוכנה לשכב עם מישהו, כבר רציתי לעשות את זה לפני הרבה זמן, פשוט לא הייתי בטוחה בעצמי או אם טדי הוא האדם שאני רוצה לאבד את הבתולים שלי איתו. ראיתי איך הלכת לקורס להיות הילאי, למרות שלפי דעתי חששת קצת לעשות את זה. חשבתי שאולי הגיע הזמן שגם אני אפסיק קצת לחשוש ולעשות את מה שאני רוצה, לא משנה מי זה. אני יודעת שטעיתי, אבל אני אדם בוגר, אני אחראית על המעשים שלי, לא אתה. זה לא אשמתך בכלל. אם כבר אני אשמה. ואולי קצת גם טדי..."

"אני מאשים רק את טדי", אמר במהירות וזה גרם לה לפלוט צחוק קצר. הוא כל כך אהב לשמוע את הצחוק שלה.

"כל עוד אתה לא מאשים את עצמך, אתה מוזמן להאשים אותו", ואז הוסיפה בשקט "נראה לי שגם אני צריכה להאשים אותו קצת יותר..."

"בהחלט. המניאק הקטן הזה, איך הוא מעז בכלל-"

היא הניחה את ידה על כתפו והוא השתתק, "אני אשתדל לשים את זה מאחורי, אבל כדי לעשות את זה אני חושבת שכדאי שנפסיק לדבר על טדי".

"אוקיי" רון אמר והם שקעו בשתיקה נינוחה, ידו של רון עדיין שקועה בנוזל ועיניו עליה, מסתכל עליה מבשלת את ארוחת הערב שלהם.

כשהארוחה הייתה כמעט מוכנה הם שמעו את דלת הכניסה נסגרת. "וואי, זה מריח נהדר", הארי נכנס לתוך המטבח והסתכל על ידו של רון בתוך הנוזל שהיה לו מוכר. הוא לא אמר כלום אבל חייך אליו חיוך מרוצה.

שלושתם ישבו ואכלו ארוחת ערב בנעימים, בדיוק כמו פעם, מתעדכנים, שואלים שאלות וצוחקים. 

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא