לחזור

הפיק נכנס לחמשת הפיקים המובילים בפורטל!!

בשבילי זאת גאווה שאין כמוהה,

שמחה,

ואהבה לכל מי שדרג.

יש לכם רעיון איך נחגוג ? D;

ביום שלישי ב-16:00 אחר הצהריים

כל הקוראים מתבקשים להיות כאן

ולהגיב

אני אעלה שלושה פרקים ברצף... ואני מצפה לטונות תגובות!

תהנו ותגיבו על הרעיון (:

*

היום יום שלישי, וכמו שהבטחתי... הנה פרק I:

פרק שלוש עשרה: הסיסמא
שערי הוגוורטס נפתחו, פרופסור תבאי רץ לאורך אולם הכניסה.
"פוטר! מאלפוי! אמצע הלילה ריבונו של עולם!"
"הרעשנו?" שאל אלבוס
"שלחתם זיקוקים מול חלון המנהל כדי שנדע שאתם פה! זיקוקים! חצי מהטירה התעוררה!"
"אין לי זמן לקיטורים שלך, תבאי." אמר סקורפיוס בכעס. "תוביל אותי למשרד המנהל, אני לא זוכר איפה זה, ואני לא ממש מעוניין ללכת לאיבוד בטירה הזאת, פיבס עדיין פה?"
פרופ' תבאי שלח בו מבט זועף ומלמל: "פיבס תמיד פה."
הם מיהרו במסדרונות ובפרוזדורים עד שהגיעו למפלץ הזהב, ומשם אל המשרד.
"תודה, פריאמוס." אמר קסטלן והורה לסגנו לצאת מהחדר.
"תהיה חייב לו הסברים פעם." העיר קהה.
"זה לא הזמן, האטי, פוטר צריך לספר לנו משהו." אמר מקגונגל.
"התכנון, היה לחזור לבדך, אלבוס." אמר דמבלדור, ונראה די משועשע לראות את סקורפיוס מצמצם מבט בעלבון.
"אם נוכחותי לא רצויה, והמידע שבידי לא נחוץ..."
"לא זאת הייתה כוונתי, נערי." אמר דמבלדור.
משמע המילה האחרונה כמעט גרמה לסקורפיוס לשרוף לו את הדיוקן.
"דמבלדור," התחיל אלבוס, "מאלפוי לא יכול לדבר על מה שקרה עם וולדמורט, הוא נחסם באופן מכושף. ניסיתי לבצע הלטת הכרה, אבל נראה שאני חסום מלהגיע לזיכרון הזה."
"תנסה לדבר על זה!" אמרה מקגונגל.
מאלפוי פתח את פיו, אך לא יצא קול, הוא הזיז לשון ושפתיים, אך נראה שקולו אבד.
"תנסה לדבר על משהו לא קשור." אמר נוויל.
"אני לא נער." הוא מלמל, במיוחד כלפי דמבלדור.
"כריסטופר, אתה יודע לבצע הלטת הכרה? אולי מול מישהו שהוא לא ממשפחת פוטר זה יעבוד." אמר דמבלדור.
"למה שלא אדע לבצע הלטת הכרה?" שאל קסטלן ונראה שגאוותו נפגעה.
הוא הצביע בשרביטו על סקורפיוס ואמר בקול ברור – "לגילימנס"
בעיניו של קסטלן זה נראה כאילו הוא מחליק לארובות העניים של מאלפוי, נשאב למוחו... אך כל שראה היה רק שחור, בלי שום קול וזיכרון.. והוא נהדף אחורה.
"אי אפשר." פסק המנהל.
"מה נעשה, אלבוס?" שאלה מקגונגל בדאגה.
אלבוס פצע פיו, אך היא סימנה לו שהתכוונה לדמבלדור.
"אם הזיכרון אנחנו לא יכולים להגיע לזיכרון, למה שלא יגיע הוא אלינו?" הציע דמבלדור אחרי מחשבה שקטה.
"מה זאת אומרת?" שאלו כולם.
"כריסטופר, אתה זוכר שראית שכל מנהל ממנהלי העבר של הוגוורטס שמר חפצים רבים בתוך ארגזים?"
קסטלן הנהן.
"יפה, תוציא את הארגז שלי."
קסטלן הסתובב לארון הספרים שלו ונקש על הספר סודות העבר פעמיים עם שרביטו.
ארון הספרים הסתובב, כך שכרגע גב הארון היה מוצג לראווה, אך בעצם זה לא היה בלוק של עץ, אלא מין כניסה למנהרה חשוכה.
קסטלן כיוון את השרביט למנהרה.
"אציו ארגז דמבלדור!"
קופסא שנראתה כמו ארגז אוצר סגור במנעול ריחפה אל מחוץ למנהרה, היא הייתה זהוב ונחקק עליה:
ארגז זה שייך ל
אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור
"הקוד הוא גלרט" מלמל דמבלדור
קסטלן חזר על הקוד למול המנעול, שנפתח מעצמו. מכסה הארגז נפתח במהירות. נראה שהוא הרוחב בלחש הרחבה סמוי, כי מבפנים זה נראה כמו חדרון קטן שמתרחב מעבר למה שקסטלן רואה.
"תזמן את ההגיגית."
"אציו הגיגית!" אמר קסטלן והקערה ההיסטורית ריחפה החוצה, אותיות רוניות כתובות על שוליה.
"אני מניח שעל זה וולדמורט לא חשב." אמר דמבלדור בחיוך.
סקורפיוס הצמיד את השרביט לרקתו ושלף זיכרון אותו שפך למכשיר המיוחד.
סקורפיוס, קסטלן ואלבוס צללו פנימה.

שלכם, יהונתן

הפרק הקודם		הפרק הבא