לילה רידל מרס

"רייבנקלו" צעקה המצנפת, אור דולוחוב הוריד את המצנפת וחייך, נראה היה כאילו עול גדול ירד מעל כתפיו. שלושה ילדי בית רייבנקלו מחאו כפיים ועוד ילד אחד מהתלמידים שלקראת המיון.

"ג'וליה פרקינסון" אמר אימוס דיגורי בקולו הרם

לכיוון הבמה צעדה ג'וליה פרקינסון היא הייתה בעלת שיער שחור ועל ידיה היו סרטי בד בצבעי ירוק וכסף. המבט שלה היה קשה, כל צעד שלה כמו נמדד באופן מדויק. היא נעמדה על הבמה והסתכלה על תלמידי בית הספר, השפלתי את פני, התחושה הייתה כאילו היא כבר יודעת הכל, כאילו רק מההסתכלות הקצרה היא כבר חדרה לתוך המוח שלנו, היה נדמה כאילו יש לה את הכוח לפגוע בי, לרסק אותי לחתיכות. היא התיישבה על הכיסא ואימוס דיגורי שם על ראשה את מצנפת המיון, ברגע שהמצנפת נגעה בשערה אחת מראשה של ג'וליה היא צעקה "סלת'רין" ג'וליה נעמדה, לא נשמעו מחיאות כפיים באולם, לא האזנו להשמיע צליל עצרנו את הנשימה, היא הלכה לכיוון שולחן סלית'רין, ואז נשמעה יללה של חתול שאפרע את הדממה, הפנים של ג'וליה היתרכחו לשנייה ואז חזרו למצבם הרגיל, הסתכלתי לכיוון שממנו נשמעה היללה, ראיתי שם סל קטן ובתוכו גורי חתולים, ג'וליה הגיעה על הגורים ונתנה לאחד מהם נשיקה.

"וינסנט גויל" צעק אימוס דיגורי והוציא אותנו מההסתכלות על ג'וליה פרקינסון.

וינסנט גויל הלך לכיוון מצנפת המיון, הוא חייך, אבל לא היה ספק שהוא פוחד,  הרגע הזה יהיה משמעותי עבורו, או כך לפחות היה נדמה לי, הוא התיישב על הכיסא ועל ראשו הונחה המצנפת, עברו כמה דקות ואז צעקה מצנפת המיון

"סלית'רין"

מספר אנשים גיחכו, זה היה גיחוך של לעג.  

וינסנט הוריד את מצנפת המיון, ידיו רעדו ופניו היו כאובות, לא יודעת למה אבל עבר לי בראש שחייו נגמרו בזה הרגע, הבטחתי לעצמי שאני אנסה להודד אותו יותר מאוחר  

"ליאונרדו גולדשטיין" ליאונרדו הלך לכיוון המצנפת, מחייך באומץ, המצנפת הונחה על ראשו

"גריפינדור" צעקה המצנפת

"יאיי" צרח ליאונרדו בזמן שתלמידי גריפינדור מאחו כפיים בהתלהבות, למחיאות הכפיים הצטרפו גם תלמידים שתרם מוינו לבתים. הוא רץ על הגריפינדורים שקיבלו אותו בחיבוקים וקריאות הידד, רציתי שמוח בשבילו, אבל עוד היה לי עצוב על וינסנט

"לילה רידל מרס" צעק אימוס, פניו היו מחויכים. הלכתי לכיוון המצנפת, מנסה להבין איך ללכת ומה בדיוק לעשות, כל המבטים הופנו עלי והדבר היה מבהיל ומוזר, שמעתי מישהו לוחש את השם רידל לחברו. התיישבתי על הכיסא, תהיתי מה המשמעות של הבתים, ומה זה אומר לגבי אם ממינים אותי לבית כזה או אחר

"לילה רידל מרס, מעניין" אמרה המצנפת

"מה מעניין?" שאלתי אותה, לא בקול, שפתי לא זזו, אבל היא שמעה אותי

"כבר הרבה זמן שאני לא זוכה למיין קוסם ממשפחת רידל" אמרה המצנפת

"יש בעיה עם השם הזה?" שאלתי בחשש

"אפשר לומר, אבל יש מי שיתגאו לשאת את השם הזה, האם גאווה חשובה לך?"

"רק אמא שלי חשובה לי, את הגאווה אפשר לזרוק לפח"

"הפלפאף" צעקה המצנפת.

הורדתי את המצנפת מראשי והלכתי לשולחן הפלפאף, נשמעו קצת מחיאות כפיים. לא היה לי מושג מה זה אומר, אבל חייכתי, בשונה מבית סלית'רין היה נראה שבית הפלפאף זאת אופציה שנחשבת בסדר, נכון בית גריפינדור היה בית גאה, אבל אני לא הייתי אדם גאה.

הסתכלתי לכיוון תלמידי בית סלית'רין, וינסנט עדיין היה נראה במצב לא משהו

"סליחה" אמרתי לתלמידי בית הפלפאף והלכתי לכיוון שולחן סלית'רין

הפרק הקודם		הפרק הבא