מכשפה חדשה-ישנה

היי, אז כתבתי עוד פרק ארוך, בו חיברתי ישר את התחלת עלילת השנה החמישית.

תודה למגיבות שלי: gome ו- yes.

ועכשיו, הפתעה קטנה!; כל מי שמגיב לפרק הזה מקבל חמישה חרמשים!

תהנוווווווווווווווווווווווווווווו :)

השבוע עבר במהירות, וגאיה יכלה למנות את כל אירועיו בדקה בלבד. הילדים התרחקו מהארי, אפילו מאלפוי הפסיק להציק לו, רק גאיה רון והרמיוני נשארו לצידו. ברטי קראוץ' הבן שהתחזה לפרופסור מודי

הוא זה שהכניס את שמו של הארי לגביע האש, הארי סיפר להם ולפרופסור דמבלדור על חיבור השרביטים עם וולדמורט ועל הוריו אפופי העשן. וולדמורט לא הצליח להרוג את הארי כי ליבות השרביטים שלהם היו תאומות,

שתי הליבות מנוצה של פוקס, עוף-החול של פרופסור דמבלדור.

הם קיבלו את גיליון הציונים שלהם לשנה הזאת. אצל הארי ורון היה 'זוועה' בשיקויים, אבל למזלם זה היה הציון הכי נמוך שלהם, השאר נע בין ט"מ להל"מ, חוץ מקס"מ יחיד שהיה לשניהם בהתגוננות מפני כוחות האופל.

הרמיוני קיבלה מעל ט"מ בהכל, וגאיה חשבה שגיליון הציונים שלה טוב:

                                                                                                                        גיליון הציונים של העלמה: גאיה טארה

הציונים הנ"ל במקצועות הלימוד בהוגוורטס:

שינוי צורה: הל"מ

שיקויים: קס"מ

טיפול בחיות הפלא: הל"מ

תורת הצמחים: קס"מ

חקר רונות עתיקות: ט"מ

תולדות הקסם: ט"מ

לחשים: קס"מ

התגוננות מפני כוחות האופל: קס"מ

אסטרונומיה: הל"מ

גאיה שמחה על הציונים שלה ולא התחרטה על שבחרה בטיפול בחיות הפלא וחקר רונות עתיקות בתור שני מקצועות תגבור, הרי ידוע שחקר רונות עתיקות וכשפומטיקה הם שני מקצועות התגבור הקשים ביותר ללמידה.

(הערת הכותבת: לא יודעת אם ידעתם או לא, אבל בהוגוורטס יש מקצועות לימוד חובה עד השנה החמישית שהם:

התגוננות, שינוי צורה, שיקויים, תורת הצמחים, תולדות הקסם, לחשים ואסטרונומיה. בשנה השלישית הם בוחרים שני מקצועות תגבור ובשנה החמישית זה כמו בתיכון, מתפצלים ל'מגמות' כאלה עם איזה מקצועות שאתה רוצה)

ציון הקס"מ בהתגוננות לא הפתיע אותה, גם לה ולהרמיוני ולרון ולהארי היו כאלה בהתחשב בעובדה שהתאמנו לזה בטורניר הקוסמים המשולש. איך נתנו להם ציונים אחרי שהתברר שהמורה היה מתחזה? טוב, פרופסור דמבלדור הצליח

לשכנע את אנשי משרד הקסמים שהוא צריך לקחת את הזכרונות של ברטי קראוץ' הבן על מנת לדעת מה היה בשיעורים ועל כן לתת ציונים לתלמידים. לפי דעתה של גאיה פרופסור דמבלדור לקח עוד כמה זכרונות חוץ מזכרונות השיעורים, ושכל מורי הוגוורטס נרתמו למשימה על מנת לבדוק ולהעניק ציונים על התגוננות מפני כוחות האופל. בטח לקחו את כל הסיכומים המעטים שהיו צריכים לכתוב השנה, צפו בכמה שיעורי קרבות בשיעורים והחליטו איזה ציון נותנים לתלמיד.

נו מילא. במקצועות המוגברים הרמיוני בחרה בכשפומטיקה וטיפול בחיות הפלא, למרות שרצתה רונות עתיקות, וגאיה רצתה כשפומטיקה,

אבל הבנות רצו להיות עם הארי ורון ולא לאכזב את האגריד. והארי ורון בחרו בגילוי עתידות וטיפול בחיות הפלא. "הייתי צריך לבחור בחקר המוגלגים" נאנח הארי ורון הנהן בהסכמה.

"טוב, מה זה משנה? שנה הבאה אתם תוכלו לפרוש מזה ובינתיים יש את החופש הגדול!" אמרה הרמיוני בשמחה. גם הרמיוני, כמו גאיה, די תיעבה גילוי עתידות. טרלוני עצמה הייתה די שרלטנית.

"אתם באים אליי לחופש נכון?" שאל רון. הארי והרמיוני הנהנו. "גאיה?" שאל. "אני אדבר עם ההורים שלי, אני בטוחה שהם יסכימו!" אמרה בחיוך. 

הם ניגשו לארוחת הערב, אוחזים במזוודה שלהם ביד אחת ובגיליון הציונים בשנייה, מדי פעם עוצרים ומדברים עם חברים על הציונים וכו' וכו'.

הם התיישבו בארוחת הערב באמצע שולחן גריפינדור, והתחילו לאכול. רון העמיס על צלחתו רגלי עוף ותפוחי-אדמה אפויים, כשהרמיוני מגלגלת את עיניה ושמה בצלחתה אורז ועוף.

הארי אכל כמו רון וגאיה גיחכה בשקט, אוכלת סלט ואורז ושותה מיץ דלעת (ללא ספק המשקה האהוב עליה מלבד בירצפת!) פרופסור דמבלדור קם והקיש בכוסו עם מזלג. כולם הפנו אליו את מבטם והוא חייך

חיוך קטן. "תלמידים יקרים!" הוא פתח. "זו הייתה שנה מלאת תהפוכות, שונה ומשונה ומעניינת, וגם אותה עברנו!" אמר פרופסור דמבלדור וגאיה הרגישה אותו נועץ מבט בחבורה

הקטנה שלהם. כולם מחאו כפיים בנימוס. "על-כן אני מאחל לכם ארוחה טעימה וחופשה נעימה!" בירך אותם. כולם מחאו שוב כפיים בנימוס והוא התיישב.

הארוחה הסתיימה בשעה אחת עשרה (בבוקר), ובאחת עשרה וחצי כולם התייצבו בתחנת הרכבת עם המזוודות שלהם. גאיה תפסה עם הארי, רון והרמיוני קרון בחלק האחורי של הרכבת.

הם הניחו את המזוודות מתחת לשולחן הקטן שהיה במרכז הקרון, וביחד שחררו אנחה משותפת. הם הסתכלו זה על זה ואז פשוט התחילו לצחוק, בלי כל סיבה נראית לעין. "תודה לאל שנגמרה כבר השנה!" אמר רון בחיוך גדול.

"תודה לאל ששרדנו אותה" תיקנה אותו גאיה. "נקווה שנשרוד גם את ההבאה"  התבדח הארי והם צחקקו במתיחות. "טוב, אני עייפה, ואני רוצה לישון, מי איתי?" שאלה גאיה בחיוך קטן.

כולם הנהנו. הרמיוני ורון התמקמו בספסל שלהם בתנוחת חצי ישיבה-חצי שכיבה ועצמו את עיניהם. הארי האדים מעט לפני שהחווה לברכיה ושאל: "אני יכול?".

"כן, בטח" אמרה גאיה בחיוך והארי חייך בתודה. הוא הניח את ראשו על ברכיה ועצם את עיניו. היא חייכה ונשענה על כתפה-שלה, ונרדמה.

"הגענו לתחנה! הגענו לתחנה! כל הנוסעים מתבקשים לרדת!" נשמע קול צורמני. גאיה פתחה את עיניה בבלבול ושפשפה אותן, ואחרי כמה שניות קלטה שהם הגיעו לקינג קרוס.

וואו, היא בטח ישנה איזה שלוש-ארבע שעות. היא ראתה את רון והרמיוני שפותחים לאט את עיניהם ומבטם קצת מבולבל. היא חייכה לעצמה וליטפה את שיערו של הארי. "הארי, הארי, קום" אמרה.

הארי פתח את עיניו לאט, וכמו רון והרמיוני, הביט סביב בבלבול. "איפה אנחנו?" שאל בישנוניות. "הגענו לקינג קרוס" אמרה לו. "אוי לא, עוד חופש אצל הדרסלים, לא רוצה" הוא אמר ועצם שוב את עיניו.

"הארי!" מחתה גאיה בחיוך משועשע. "אוף, בסדר, בסדר!" אמר וקם. גאיה צחקקה והארי נראה משועשע. "טוב, אז סיימתם זוג יונים?" שאל רון בחיוך ערמומי-משהו.

הארי וגאיה האדימו. אלוהים. גאיה חבטה בידו. "תסתום רון!" אמרה לו והרמיוני סטרה למצחה והארי הניד בראשו בשעשוע.

הם ירדו מהרכבת עם המזוודות. מה אני עושה עכשיו? חשבה לעצמה גאיה. הרי אין סיכוי ש... רגע, אלו ההורים שלה? גאיה הביטה המומה בזוג אנשים שנראים בשנות הארבעים לחייהם,

אחת מתולתלת שחורה ועם עיניים שחורות, לבושה בחולצת טריקו פשוטה וטרנינג, לידה גבר עם עיניים חומות כהות ושיער בצבע חום-חול.

"טוב, אה, הנה ההורים שלי, ביי חבר'ה" אמרה להם גאיה בזריזות וחיבקה כל אחד. "אמא! אבא!" היא קראה וניגשה להוריה המבולבלים.

הם הביטו בה ונראו מלאי הקלה. "גאיה! אלוהים, תודה!" אמרה אמה בהקלה. "איך ידעתם לבוא לפה?" שאלה גאיה. "המנהל שלך שלח לנו מכתב" אמר אביה.

גאיה הייתה מופתעת בעליל. "פרופסור דמבלדור שלח לכם מכתב?!" שאלה המומה והם הנהנו. "יש לציין שזה היה מזל מאוד גדול שאח שלך עוד היה בבית הספר שלו כשהינשוף הגיע" ציין אביה

וגאיה חייכה חיוך קטן. היא עברה עם ההורים שלה את המחסום, והם הובילו אותה למכונית המאזדה הכחולה של אבא שלה. ההורים שלה התיישבו מקדימה כשאבא שלה נוהג,

וגאיה התיישבה מאחורה. "אז" פתחה אמא שלה. "עכשיו אנחנו רוצים לדעת הכל". "מה זה הכל?" שאלה גאיה. "הכל מהכל" אמרה אמה והביטה בה מהמראה. גאיה משכה בכתפיה.

"אז, מגיל 12 התחילה להגיע אליי לחדר כשאתם לא הייתם מישהי בשם בלטריקס לסטריינג' שהיא חלק מתנועת אוכלי המוות של הלורד וולדמורט, או כפי שקראתם, אם קראתם-"

אמא ואבא שלה הנהנו בפנים מכווצות בריכוז. "זה-שאין-לנקוב-בשמו". הוריה קפצו ממושבם לרגע. "היא ניסתה לשכנע אותי להצטרף לאוכלי המוות, לשכנע אותי שאתם לא ראויים לבת מכשפה שאתם מכחישים

את היותה מכשפה, להצטרף לתנועה, בין היתר לרצוח מוגלגים שזה חסרי קסם כמוכם, וכו וכו. ככה עד גיל 13 וחצי, שעזבתי לפנימייה". הוריה התחלחלו לגמרי.

"למה לא סיפרת לנו?" שאל אבא שלה. "טוב, אני לא רציתי שתיהרגו, מה שהיה קורה אם הייתי מספרת לה" אמרה להם. "ובהוגוורטס?" שאלה אמא שלה. גאיה נשמה עמוק.

"בפנימייה הכרתי את הארי, רון והרמיוני, פרופסור דמבלדור שלח אותם לשם כדי שינקו את הראש אחרי מה שעבר עליהם בשנה ההיא. אתם מבינים, שמעתם על סיריוס בלק, נכון?" שאלה והוריה הנהנו במרץ.

"הפושע המתועב ההוא" ירק אביה. "הוא לא פושע!" אמרה גאיה במיידיות והוריה הביטו בה בתמיהה. "הוא הסנדק של הארי, וחף מפשע!" סיפרה להם. "פיטר פטיגרו העלוב הזה,

הוא הסגיר את ההורים של הארי לוולדמורט, והפליל את סיריוס! שנה שעברה הם הוכיחו שסיריוס חף מפשע, אבל משרד הקסמים לא מוכן לקבל את זה וכעת סיריוס במנוסה" המשיכה לספר להם את כל מה שהארי סיפר לה,

והיא האמינה להארי בלב שלם. הוריה הנהנו באיטיות, כנראה מעכלים את הידיעה שבלק הוא קוסם.

"בקיצור, הארי רון והרמיוני היו צריכים לחזור להוגוורטס. יצאתי אחריהם, לאחל להם בהצלחה על מה שזה לא יהיה, ואז בלטריקס הופיעה. הוצאתי את השרביט ונלחמתי בה מהר, ואז גיליתי שהם קוסמים גם,

והארי הוא בעצם אותו הארי פוטר כמו בספר שלי. חזרתי איתם להוגוורטס ואז היה את טורניר הקוסמים המשולש. כעיקרון באים שני בתי ספר לקוסמים אחרים-" המשיכה. "יש עוד?" שאלה אמה הנדהמת.

"אמא, יש יותר מעשרה והם ענקיים" צחקה גאיה, והמשיכה: "בובאטון ודורמשטרנג. מכל בית ספר נבחר נציג על ידי גביע האש, מין דרך קסם כזאת. נבחר סדריק מהוגוורטס, פלר מבובאטון

וויקטור, שחקן הקווידיץ' המפורסם-ספורט קוסמים אבא-אבל מה הצרה, גם הארי נבחר בדרך כלשהי. כולם לעגו ובזו לו, בהתחלה גם רון, אבל אז לא. אני והרמיוני ורון עמדנו לצידו כל הדרך. המשימה הראשונה

היה לקחת ביצת זהב מדרקון. השנייה להציל יקיר מהמים, שאגב זו הייתה אני-". "מה?! מה זאת אומרת זאת היית את?!" שאל אבא שלה בתדהמה.

"אה, המשימה השנייה הייתה שכל מתחרה יציל מישהו שיקר לו מעיר בני-הים במים. בחרו שהארי יציל אותי, כי אני החברה הכי טובה שלו" אמרה במהירות. "והמשימה השלישית הייתה למצוא את הגביע

של הטורניר בתוך מבוך ענק. אבל מה רע, הארי וסדריק מצאו אותו ביחד, ונגעו בגביע ביחד. מסתבר שהגביע היה מפתח מעבר-חפץ שמעביר אותך ממקום אחד לאחר- והנחית אותם בבית קברות,

שם אוכלי המוות הקימו את וולדמורט לתחייה והרג את סדריק. התגלה שפיטר פטיגרו בחיים, הארי נלחם בוולדמורט וחזר ספוג דם עם סדריק המת.

אחרי זה מסתבר שהמורה שלנו להתגוננות מפני כוחות האופל הוא אסיר נמלט שכולם חשבו שהוא מת שהתחזה למורה שלנו, והכניס את השם של הארי לגביע, ברגע האחרון הבחנו בזה והצלנו את הארי.

המנהל של דורמשטרנג נרצח, ו... זהו בערך" סיימה גאיה את סיפורה הארוך. "אלוהים ישמור. אלוהים ישמור. את היית שם ואת היית חלק מזה וראית את זה" אמרה אמא שלה באימה.

"אני לא הייתי אמא, אני עדיין" תיקנה אותה גאיה. "ולפי מה שאני משערת, אני, הארי, רון והרמיוני בראש רשימת ה'מטרה לרצח' של וולדמורט". אמרה, וההורים שלה התנשמו בבהלה.

"טוב, מה את לומדת? מה הציונים שלך?" ניסה אבא שלה להחליף נושא. פרצופה של גאיה הפך זוהר יותר מהשמש והיא חייכה חיוך ענקי. "הו, אבא! זה פשוט נפלא ומדהים!" אמרה ואביה גיחך.

"אנחנו לומדים שיקויים, שזה כמו כימיה, רק עם השפעות קסומות, שינוי צורה, לחשים, תולדות הקסם, כמו היסטוריה, תורת הצמחים, התגוננות מפני כוחות האופל ואסטרונומיה, ואני גם בחרתי שני מקצועות תגבור

שהם טיפול בחיות הפלא ולימוד רונות עתיקות!" סיפרה בהתלהבות. "הציונים הקוסמיים שקיימים הם הכי גבוה קס"מ, סטודנט קוסם מעולה, הל"מ, הצלחה מעל המצופה, ט"מ, טוב מאוד, ז' שזה זוועה,

ע' שזה עלוב ו-ק' שזה קדחת. השלושה הראשונים עוברים כמובן, שלושת האחרונים לא" סיפרה והגישה להוריה את גיליון הציונים שלה, ופני הוריה אורו לרגע. "ציונים טובים מאוד!" אמר אביה בחיוך קטן

ואמא הנהנה. גאיה חייכה ובלי ששמה לב כבר היו מול הדלת של הבית. אבא שלה פתח את הדלת והם נכנסו. "אמא, אבא, אני ממש עייפה, אני יכולה ללכת לישון?" שאלה גאיה.

"כמובן!" נחפפזה אמא לומר וגאיה הנהנה. היא גררה את המזוודה שלה לחדר והביטה בו בחיוך, יותר משנה לא ראתה את חדרה.

קירות החדר שלה היו צבועים בכחול עם עננים, ועל אחד מהם היה מודבק מדבקה של מטאטא. אוח, כמה השתוקקה למטאטא לעוף עליו לנסות! זה ברשימת הקניות שלה לשנה הבאה.

היא התחפרה תחת המצעים האפורים שבמיטת האפיריון שלה, עצמה עיניים, ונרדמה.

כשפתחה את העיניים שלה, היה השני ליולי, שלוש בצהריים. וואו, היא ישנה יום וחצי! היא קמה וצחצחה שיניים, ונזכרה שהיא עדיין עם הגלימה של הוגוורטס.

היא גיחכה בשקט והחליפה לשורט ג'ינס וחולצת טריקו שחורה-בהירה. היא פתחה את דלת החדר שלה, וכבר גוף נמוך ממנה בעשרים סנטימטרים עם שיער חול סמיך התנגש בה בחיבוק.

"דוני!!" קראה גאיה בחיוך ופרעה את שיער החול של אחיה הקטן. "גאיה, לא ראיתי אותך שנה שלמה!" התלונן דוני וגאיה צחקה. "מה קורה? איך בבית הספר?" שאלה אותו.

"ממש נפלא, התקבלתי למדעים מוגבר!" הוא סיפר בהתלהבות והיא נאנחה בחיוך. ההורים שלה ישבו בסלון והביטו בה ארוכות. "דוני, לך בבקשה לחדר רגע" ביקשה אמא שלה בנימוס-משהו. דוני הרים גבה,

אבל הלך לחדרו וסגר את הדלת. גאיה הבינה את הרמז והתיישבה מולם על הספה בסלון. "גאיה, אנחנו... אנחנו דיברנו על זה הרבה..." אמא שלה התנועעה בחוסר נחת.

"וגם עכשיו" אמר אביה, קולו רועם אבל שקט כדי שדוני לא ישמע. "כמו שהחלטנו כשהיית בת 11, אנחנו לא מסכימים לך להמשיך ללמוד בהוגוורטס, במיוחד לאור כל הסכנות המצויות לך שם" אמר אביה.

"אתם מודעים לזה שכאן לא רק שאני יותר בסכנה מהוגוורטס, אלא גם אתם ודוני בסכנה?" שאלה והוריה הרימו גבה. "אוכלי המוות ו-וולדמורט ימצאו את המקום פה באמצעות קסם אם אמשיך לשהות פה.

הם יגיעו הנה, ויהרגו את כולנו. וולדמורט ואוכלי המוות שלו, לא מתקרבים להוגוורטס, הם מפחדים מפרופסור דמבלדור. בהוגוורטס אני הכי מוגנת בעולם" אמרה.

הבעת פניה של הוריה התקשחה. "אנחנו עדיין לא מסכימים לך" אמרה אמא שלה. "אני-אני לא שואלת אתכם בכלל!" התפרצה עליהם גאיה בחוצפה.

הוריה היו המומים, זו הפעם הראשונה שהיא התחצפה אליהם ככה. "הכי טוב לי, ואני ואתם הכי מוגנים כשאני נמצאת בהוגוורטס וזה סופי! אני חוזרת לשם!" אמרה להם.

"לא! אנחנו לא מוכנים!" כעס אביה. גאיה כמעט שקלה מרוב זעם להראות להם את צורתה האנימאגוסית, אבל ביטלה את זה ברגע.

אם הייתה משתנה ללביאה, הם היו רואים לביאה זהובה עם עיניים כמעט שחורות חודרות וכהות (כמו עיניה האמיתיות), הם היו נבהלים כהוגן וזה היה רק מחמיר את המצב.

במקום היא רק צעקה בכעס והלכה לחדרה וטרקה את הדלת חזק, ונעלה אותה.

כבר שבוע שגאיה לא דיברה עם ההורים שלה. היא הייתה יוצאת מהחדר רק כדי לאכול ולשתות, ובשאר הזמן קוראת ועושה שיעורי בית. היא עדיין לא פרקה את המזוודה שלה,

היא שמה אותה מתחת למיטה, כדי שההורים שלה לא יקחו הכל ויחרימו לה.

באחת הפעמים שיצאה לשתות, נשמעה דפיקה בדלת. "גאיה, תפתחי בבקשה" נשמע קולה של אמה. גאיה נאנחה באדישות וניגשה לדלת ופתחה אותה לרווחה.

כשראתה מי עומד בפתח, השתנקה בהפתעה. "פרופסור מודי?" שאלה המומה. לידו היה עוד גבר אחד חיוור ומצולק, אישה ששיערה היה סגול ועיניה כחולות, ואיש שחום. כולם היו לבושים גלימות

מלבד פרופסור מודי. הוריה ששמעו את ההשתנקות שלה מיהרו לעבר הדלת וקפאו על מקומותיהם כשראו מי עומד בפתח. "מה אתם עושים כאן?" שאלה. "באנו לקחת אותך, כמובן" אמר פרופסור מודי בקולו הרועם.

גרונה של גאיה היה יבש. "לקחת אותי? לאן?" שאלה, בעודה מרגישה את הוריה מאחוריה, קפואים ומביטים באנשים בתדהמה.

"זה בהוראה של פרופסור דמבלדור, את מבינה, אנחנו נסביר הכל כשנגיע, חברייך רון והרמיוני גם שם" התערב האיש החיוור והמצולק. היא הפנתה אליו את מבטה. "רמוס לופין?" שאלה והאיש הנהן.

הארי סיפר לה על רמוס לופין. הוא היה פרופסור להתגוננות מפני כוחות האופל בשנה השלישית שלהם, חברו הטוב ביותר של סיריוס בלק ואביו של הארי, ג'יימס פוטר, וגם של הבוגר פיטר פטיגרו. אחד מארבעת הקונדסאים,

אחד ממציאי מפת הקונדסאים, ואדם זאב ששונא את עצמו על היותו כזה. 

גאיה הנהנה. "תביאי את הדברים שלך, ונלך" אמרה האישה שצבע שיערה התחלף לאדמדם. גאיה הנהנה וכבדרך אגב שאלה: "את מטמורפמאגוסית?" האישה הנהנה בחיוך והציגה עצמה:

"אני נימפדורה טונקס, תקראי לי רק טונקס, אני לא סובלת את השם נימפדורה. מטמורפמאגוסית, כן". גאיה הנהנה בחיוך ופנתה ללכת להביא את הדברים שלה, כשההורים שלה חסמו לה את הדרך.

"לא, גאיה" אמר אביה באזהרה. "את לא הולכת". "אני הולכת אבא. אני כבר אמרתי לך שאני בתוך זה. אני מצטערת, אבל אין לכם ממש מה לעשות עם זה" היא אמרה ועקפה את הוריה.

היא שלפה את המזוודה שלה מתחת למיטתה והכניסה אליה במהירות את ספר השיקויים ועט הנוצה שהיה בחוץ. היא הכניסה את שרביטה לכיסה, וניגשה שוב לדלת הבית.

היא הביטה בהורים שלה פעם אחרונה. היא שמה לב לדוני שמתחבא מאחורי הקיר והישירה אליו מבט לכמה רגעים. "ביי אמא, ביי אבא, אני אחזור בחופש הגדול הבא" אמרה להם בחיוך קטן.

היא בקושי ראתה את הוריה שבועיים בשנה וכבר היא הייתה צריכה ללכת, זה היה די אכזרי. דוני רץ אליה פתאום. "דוני!" צייצה אמה בהפתעה. "גאיה, לאן את הולכת?" שאל בעיניים גדולות.

"סליחה דוני, אני חייבת" אמרה בחיוך קטן ופרעה את שיערו החולי. היא הרחיקה אותו ממנה בעדינות, ונעמדה לצד פרופסור מודי והשאר.

היא נופפה למשפחה שלה לשלום וסגרה את הדלת האחריה. פרופסור מודי רטן מישהו, והאיש השחום הציג עצמו סוף סוף. "שלום, גאיה. שמי קינגסלי שאקלבולט, ראש מחלקת ההילאים" אמר בחיוך חם.

"נעים מאוד" אמרה גם גאיה בחיוך קטן. הם ירדו למטה, והובילו אותה לסמטה צדדית. "למה אנחנו פה?" שאלה בחשש-מה. "צריך להתעתק, אסור שיראו" אמר לופין.

"תני יד לנימפדורה-" אמר מודי. "אני-לא-נימפדורה!" כעסה טונקס ושינתה את צבע שיערה לאדום בוהק וחזק. "לטונקס" תיקן אותו לופין. "ונתעתק".

גאיה הנהנה ונתנה את ידה לטונקס. היא הרגישה תחושת בחילה נוראית ומשיכה חזקה בבטן, אבל רק לשנייה, כי שנייה אחרי זה היא כבר הייתה מול שני בניינים. 

"הנה, פה, בין שני הבניינים האלה, נמצאת כיכר גרימולד מספר 12" אמר פרופסור מודי, גאיה לא ראתה כלום, אבל אז התחילו הבניינים לרעוד, והם זזו לצדדים, חושפים אחוזה ענקית.

"לחש פידליוס?" שאלה גאיה, ופרופסור מודי הנהן. "פרופסור דמבלדור הוא שומר הסוד והוא גילה לי. ככה העברתי גם לך, ובעצם עכשיו כולנו שומרי הסוד של המקום הזה" אמר פרופסור מודי. "מה זה המקום הזה?" שאלה גאיה.

"זו היא אחוזת בלק, אבל כיום היא גם המפקדה הראשית של מסדר עוף החול" סיפר לה רמוס לופין. "ולחשוב שדיברתי עם רון על זה שאני יבוא לבית שלו החופש" היא גיחכה בשקט.

"משפחת וויזלי באה לכאן כבר ביום השני לחופש, הילדים לא ידעו כלום. אתמול הבאנו לכאן את הרמיוני והיום הבאנו אותך" נבח מודי. "והארי?" שאלה. "אנחנו צריכים להשביע אותך שלא תספרי לו" אמר לופין.

"מה?" שאלה גאיה בזעזוע. "אל תספרי להארי, עד שפרופסור דמבלדור אומר, לא ינשוף ולא כלום. זה למען בטחונו" שידל אותה לופין. גאיה נאנחה. "אני נשבעת" היא אמרה וכולם הנהנו.

הם נכנסו לתוך האחוזה הענקית, שם היא ראתה שכולם בדיוק יושבים סביב השולחן. "גאיה!" קראו רון והרמיוני. הם התרוממו מהכיסאות שלהם במהירות ורצו לחבק אותם. "היי חבר'ה" אמרה בחיוך.

"הם השביעו אותך?" לחש רון, וגאיה הנהנה. מיד אחריהם ניגשה אליה גברת וויזלי וחיבקה אותה בחום. "גאיה היקרה, כמה אני שמחה שהצטרפת! בואי, שבי" אמרה גברת וויזלי.

"תודה רבה" אמרה גאיה בנימוס והתיישבה בשולחן. פרופסור דמבלדור לא נכח שם. סביב השולחן ישבו פרופסור מודי, רמוס לופין, טונקס, קינגסלי שאקלבוט, כל משפחת וויזלי חוץ מג'יני שעכשיו ירדה במדרגות.

"גאיה!" קראה בהפתעה וחיבקה אותה גם היא. גאיה צחקה בשקט וג'יני התיישבה לידה. "עכשיו, אפשר הסבר קצת יותר מפורט בבקשה?" היא ביקשה והם הנהנו. כולם החלו לאכול את המרק שגברת וויזלי הגישה ולהסביר.

"מסדר עוף החול הוא ארגון שפרופסור דמבלדור הקים לפני עשרים ושתיים שנים, כנגד וולדמורט, ועכשיו הוא חזר לפעולה עקב שובו" התחיל פרופסור לופין בהסבר וגאיה הנהנה.

"אתם הצעירים היחידים שמורשים להיכנס לכאן, ועל המסדר להיות שמור בסוד" אמר קינגסלי שאקלבולט, הפעם לכולם, והם הנהנו ברוב חשיבות. אם הם הצעירים היחידים שמורשים להיכנס,

לשמוע חלק, אולי, משמע שהם סומכים עליהם? גאיה כבר תגלה את זה מתי שהוא. בדיוק אז, שנייה אחרי שקינגסלי אמר את המשפט הזה, נכנס לחדר האוכל גבר שזוף

עם שיער שחור עד הכתפיים ועיניים אפורות כמו העננים. סיריוס בלק. הוא הישיר לגאיה מבט. "אז זו הילדה שפרופסור דמבלדור דיבר עליה ירחוני?" שאל סיריוס, ורמוס הנהן. גאיה קמה ממקומה.

"נעים מאוד, קוראים לי גאיה טארה" אמרה והושיטה את ידה. סיריוס לחץ אותה, נראה מעט המום. "מה קרה?" שאלה. "אה... את בחברת פושע מבוקש, את לא מופתעת?" שאל. זה הזכיר לה את רון,

ורמוס שהניד בראשו בייאוש הזכיר לה מעט את הארי. "לא, אני יודעת שאתה חף מפשע ופטיגרו הבוגד המגעיל הוא זה שהסגיר את הפוטרים" אמרה בפשטות וסיריוס הנהן ושלח מבט לעבר רמוס.

"תודה רבה על המרק גברת וויזלי, הוא היה נהדר" אמרה גאיה בחיוך וגברת וויזלי חייכה אליה חזרה חיוך חם. "אני יכולה לשאול אותך משהו רגע?" שאלה גאיה את סיריוס בלק.

הוא הנהן, והם יצאו לחדר צדדי. "אתה אנימאגוס, נכון?" שאלה. הוא הנהן. "אתה יכול להראות לי?" שאלה בציפייה. הוא הרים גבה והפך לכלב, ואחרי דקה חזר להיות הוא עצמו. "למה את מתעניינת?" שאל.

"אה, כי גם אני" אמרה לו במשיכת כתפיים. "גם את מה?" הוא שאל, והיא הפכה לנגד עיניו ללביאה, ואחרי דקה חזרה לעצמה. "אנימאגוסית?" הוא צפצף, וגאיה גיחכה.

"אתה נשמע כמו הרמיוני" היא אמרה לו והוא נענע את ראשו. "כמה זמן לקח לך?" שאל. "התחלתי בגיל 12, הפעלתי את הכישוף בגיל 13 וחצי" סיפרה לו והוא פער את עיניו.

"ממש צעירה" הוא ציין והיא הנהנה. "רק רציתי לדעת אם בטוח יש עוד מישהו כמוני פה, שאני לא ארגיש לבד לגמרי בקטע הזה של האנימאגוס" היא אמרה וסיריוס הנהן, תורו הפעם. "והמסדר יודע?" הוא שאל,

והיא הנידה בראשה. "כלומר, הארי, רון, הרמיוני ופרופסור דמבלדור יודעים, אבל השאר לא" אמרה. "נראה לי שכדאי לספר להם" הוא אמר. "אני אחכה להוראה מדמבלדור" היא ענתה והוא הנהן.

"תודה לך" אמרה לו והתכוננה לצאת, אבל הוא אמר לה: "חכי". היא סובבה את ראשה בשאלה. "בבקשה תשמרי על הארי, שלא יסתבך יותר מדי". היא חייכה חיוך קטן.

"אתה יודע שאי אפשר למנוע ממנו הרפתקאות. אבל אני אצא איתו לכולן ואעזור לו בהכל, מבטיחה" אמרה, ונראה שזה סיפק את סיריוס שהנהן. היא עלתה לקומה העליונה, וראתה את רון והרמיוני בדלת השנייה מימין.

היא נכנסה וראתה שהמזוודה שלה כבר שם, בטח מישהו העלה אותה. היא חייכה והתיישבה על המיטה שלידה הייתה המזוודה שלך. "הרמ, תגידי, איך ההורים שלך קיבלו את זה שבאת לפה?" שאלה גאיה בחוסר-נחת.

"לא בקלות. הם ממש לא רצו. הם לא רצו ש'הילדה הקטנה שלהם' תהיה חלק מזה, הם רק רצו שאני אמשיך ללמוד כרגיל, אבל בסוף הם השתכנעו שזה הכי בטוח וכולי וכולי" אמרה, ואז שאלה: "למה?".

גאיה נאנחה. "אחרי שחזרתי הביתה, ההורים שלי החליטו לא לאפשר לי לחזור שנה הבאה להוגוורטס-" רון והרמיוני פלטו קריאת הפתעה. "ולא דיברתי איתם שבוע. ואז פרופסור מודי

ולופין וטונקס וקינגסלי באו לקחת אותי למסדר. ההורים שלי היו קפואים מהלם, הם חסמו לי את הדרך ולא נתנו לי לצאת. אמרתי להם שאצלהם אני לא מוגנת, וגם הם לא מוגנים, אני הכי מוגנת שם.

עקפתי אותם, ולקחתי את המזוודה שלי מהחדר. אח שלי הקטן, דוני, יצא פתאום מהמקום שבו הוא הסתתר, לא מבין לאן אני הולכת. מעניין איך אמא ואבא הסבירו לו את זה עכשיו. ראיתי את המשפחה שלי בקושי שבוע וחצי.

לקחתי את הדברים שלי ובאתי איתם לפה. זה שבר אותם" היא סיפרה. גאיה הרגישה דמעה חמה זולגת על הלחי שלה, היא ניגבה אותה בשרוול החולצה שלה. הרמיוני הניחה יד על פיה,

ופיו של רון היה פעור. "אבל היי,את פה, ועכשיו הם יהיו מוגנים. עדיין תוכלי לשלוח להם ינשופים והכל יהיה בסדר" אמר רון באופטימיות וגאיה חייכה.

"אני חושבת שאני אלך לישון, לילה טוב" אמרה גאיה בלחישה. "לילה טוב" איחלו לה רון והרמיוני. היא התכסתה בשמיכה האדומה שהייתה על המיטה ועצמה את העיניים שלה.

הכרית שלה נרטבה מעט, והיא נרדמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא