קסם

הפרק מוקדש ללונה לאבגוד והשנורקק פחוס הקרן

 אחרי הארוחה לילי תפסה לי במרפק, וגררה אותי לחדר שירותים. 

היא בדקה שאין אף אחת שם, ואז התנפלה עליי בצעקות: 

"תגידי, מה קורה איתך? למה את מתנהגת כל כך מוזר בזמן האחרון?

ומה הקטע של המתיחה הזאת? אני יודעת שאת עשית אותה, ובטח עם הקונדסאים.

ולמה גם ריססת את סוורוס? הא, למה?" התפרצתי לדבריה. "אני לא ריססתי אותו! זה בטח

היה ג'יימס או סיריוס! הסתומים האלה! אני אמרתי להם שלא מרססים אותו! ולילי, עם כל הכבוד,

די לצרוח עליי!!! אם אני ארצה לגלות לך מה עובר עליי, אני אגלה לך!!!"

עזבתי את השירותים. אם יש משהו שאני שונאת, זה שצועקים עליי. כל כך כעסתי על ג'יימס ועל 

סיריוס. הלכתי למדשאות, וראיתי את סיריוס יושב ליד עץ האשור, לבדו. הלכתי אליו במטרה

להחטיף לו ת'כאפה של החיים שלו, אבל ראיתי שהוא בוכה לתוך הרגליים שלו. הכעס שלי התפוגג מייד. 

הנחתי את היד שלי על הכתף שלו, והוא קפץ. שאלתי אותו:" מה קורה? למה אתה בוכה?" הוא הסמיק,

ואמר:" שום דבר." "אתה צוחק עליי? אי אפשר לבכות משום דבר" עניתי לו. הוא התיישב ונראה כאילו הולך

עוד פעם לבכות. "אוקיי, אם את חייבת לדעת, את צריכה קודם להישבע לי שלא תגלי לאף אחד." נשבעתי.

הוא היסס טיפה ואז אמר "זה רמוס. אני חושב שאני מאוהב בו." הייתי בהלם. "מה?!"

"מה ששמעת" סיריוס קבר את הפרצוף שלו ברגליים שלו שוב. "ממתי?" הייתי סקרנית. 

"מהרגע שבו הוא ביקש בביישנות להתיישב בתא שלנו. אבל בבקשה אל תגלי לו. את נשבעת."

הוא הזכיר לי. נאנחתי. "בסדר. אם זה מה שאתה מבקש."

 מצטערת שזה פרק קצר. בבקשה תגיבו! 

הפרק הקודם		הפרק הבא