פלאות הקסם היהודי

בס"ד

אשכרה חודשיים מאז העדכון האחרון. יאללה פרק

"מה זאת אומרת אתה יודע איפה רומי נמצאת?" איילת שאלה, "היא שמורה במקום מאובטח, יחד עם שאר האנשים שחטפו פגיעות בלתי הפיכות מ-"

"-לא, לא, לא," עומר אמר במהירות וניסה לקום – ואז גילה שהוא קשור למיטה.

הוא השפיל את מבטו לידיו האזוקות. למשך כמה רגעים הוא לא אמר מילה, אם כי מבטו המאוכזב הסגיר את סערת הרגשות שככל הנראה התחוללה בתוכו, עד שלבסוף דיבר.

"מה זה?" הוא שאל.

"עומר..." הילל מלמל בקול שקט.

"הילל, מה זה?" שאל עומר שוב, "למה אני לא יכול להזיז את הידיים שלי? למה אני קשור? איפה... איפה הטבעת שלי?"

איילת והילל הביטו בעומר בדאגה.

"כמו שאמרנו, היית בוורטיגו כמו רומי," איילת אמרה, "ולכן לא יכולנו לסמוך על... על מה שהיה שם במקומך, שלא תפגע בעצמך או בסובבים אותך."

"טוב, עכשיו אני לא בוורטיגו, אתם יכולים לשחרר אותי?"

הילל נעמד ואמר שהוא מיד יקרא לאיש צוות, אבל איילת הניחה יד מרגיעה על גופו.

"שב," היא אמרה לבן זוגה שהתיישב במבוכה.

"מה?" הוא שאל.

איילת לא ענתה להילל. במקום זה, היא פנתה לעומר ואמרה לו, "עומר, אנחנו רוצים – כלומר, צריכים – שתספר לנו מה קרה לך."

"אי אפשר לעשות את זה כשאני משוחרר?" שאל עומר, "כשאני עם טבעת?"

"לא לפני שנדע שהכל בטוח," איילת הרגיעה אותו.

"אבל שיר, זה אני! עומר! את מכירה אותי!" הוא ניסה להרגיע, אם כי נראה היה שהוא השיג את ההשפעה ההפוכה ממה שהתכוון.

איילת נשמה עמוק. דגדוג קטן של געגוע התעורר בה כששמעה את עומר מכנה אותה 'שיר'. "עומר, אתה חייב להבין מי היית בפעם האחרונה שראינו אותך. אתה זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו?"

"על השטיח המעופף בדרך לישראל," עומר אמר, "אתם חייבים לשמוע את זה, אני–"

"אתה היית אדם סוער וכועס. מה שקרה לרומי השפיע עליך. המניפולציות של קורידון השפיעו עליך," אמרה איילת והגניבה מבט לעבר הציור הליצני והמבעית שקורידון השאיר לה על שורש כף ידה, "רק אחרי שנדע בדיוק מה קרה אנחנו נהיה בטוחים שהמעשה הנכון יהיה לשחרר אותך."

"ולהשאיר אותו אזוק? איילת, את רצינית?" לחש הילל.

"הילל, תשמור איתי על חזית אחידה," איילת לחשה בתשובה, "יצא לי להיתקל במקרים דומים בעבודתי במוסד, אני יודעת מה אני עושה."

"אני שומע אתכם, אתם יודעים," עומר העיר.

"טוב, אז אתה חייב להבין שהאדם המבולבל והזועף שהכרנו, ושפתאום נעלם ושב להופיע, הוא אדם לא צפוי. אנחנו חייבים לוודא מה המצב לפני שנשחרר אותך."

"אבל אני לא האדם המבולבל והזועף!" ענה עומר, "אני השתניתי!"

"ומזה בדיוק אנחנו חוששים אפילו יותר," איילת ענתה, "אדם חדש. איך הוא יגיב? מה הוא יעשה?"

עומר לא ענה. הוא השתדל לא להתרגז על איילת – הוא הניח שזה בטוח יגרום לה לרצות לכלוא אותו לאיזה עשרים שנה – אבל להפתעתו הרוגז לא עלה בו. רק העלבון מחוסר האמון של איילת בו.

"אז עומר, איך זה יכול להיות שאתה נעלם פתאום מעל הים התיכון, וכעבור כמעט שנה מופיע שוב בפולין?"

"כמעט שנה?" עומר חזר אחרי הנתון המפתיע.

"ולמה לא ניסית ליצור קשר עם אף אחד? מה קרה לך?" היא המשיכה לשאול.

"לא ניסיתי? בוודאי שניסיתי! שלחתי אליכם פטרונוסים מדברים אבל לא הייתה תשובה! ניסיתי להשתמש בדואר ינשופים, ולא הייתה תשובה! האנה ורייצ'ל אמרו לי שנותק הקשר עם ישראל–"

"האנה ורייצ'ל?" שאל הילל פתאום.

"רגע, אבל אתה חושב שלא היינו שמים לב לכלב לברדור מאיר ומדבר?" שאלה איילת.

"את מדברת על הפטרונוס שלי? זה כבר לא לברדור," עומר ענה, וסופסוף איילת השתתקה.

"קיפוד," הילל אמר.

"נכון," הסכים עומר, "קיפוד! אז כן קיבלתם את ההודעה שלי!"

"לא, אנחנו לא," הילל אמר, "ראינו קיפוד פטרונוסי אבל לא ייחסנו כלפיו שום חשיבות. לא העלינו על דעתנו שהפטרונוס שלך השתנה."

"אה," עומר אמר באכזבה.

"אוי, נכון!" איילת אמרה פתאום, "באמת ניסית ליצור איתנו קשר!"

"אבל אתם לא עניתם לכלום, גם לא לאמצעי התקשורת האחרים," עומר ענה.

"כי הם כבר לא רלוונטיים," איילת ענתה.

עומר הרים גבה.

"יש עכשיו בישראל, אממ..." הילל התחיל לומר, "אני מחפש את המילים... המצב הוא לא כשהיה."

"מה זאת אומרת?" שאל עומר.

"יש עכשיו סוג של מהפכה בעולם הקוסמים הישראלי," איילת ענתה, "ובמסגרתה כל הקוסמים עוברים ממדינת ישראל - זו שאתה מכיר ושכולנו גדלנו בה - למעין מדינה הנמצאת על אותו השטח בדיוק, אבל נסתרת מעיני המוגלגים."

"זה זמזומים עכשיו," העיר לה הילל.

"נכון, זמזומים," איילת המשיכה, "ואפשר לעבור בין ישראל הזמזומית לזו החדשה בכל מיני דרכים, אבל העניין הוא שעדיין לא הוסדרה אפשרות התקשורת. למשל, אם תשלח ינשוף, הוא יגיע לישראל הראשונה ולא לישראל החדשה."

"איך... איך זה קרה?" שאל עומר.

הילל ואיילת חייכו חיוכים מרירים.

"חיליק גולד," הילל ענה, "הוא השיג את כל הכוח היהודי."

"כל הכוח? כולו?" שאל עומר.

הילל הנהן.

"אבל חלק מהכח נמצא אצלך," עומר אמר, "אצל ישראל רהב, אצל איל- רגע, אמרתם שעברה שנה?"

איילת הנהנה בדממה.

"זה אומר שיום ההולדת העברי של אילון היה לפני מה, חצי שנה?" שאל עומר.

"לאן אתה חותר?" שאלה איילת.

"לזה שאני זוכר את אילון," אמר עומר בדממה, ואז צעק, "אני זוכר את אילון!"

"למה שלא תזכור אותו?" שאלה איילת, ושנייה לאחר מכן הבינה למה הוא שמח.

"אילון לא אכל את השרביט!" עומר כמעט צחק משמחה.

"כן, זה סיפור מצחיק דווקא," הילל אמר, "אבל אתה היית איתנו ביערות הגשם. אתה פגשת איתנו את בניהו. אתה למדת איתנו איך מצליחים להחזיר את הכוח לבעליו מבלי לוותר על הכל."

"אז זה מה שעשיתם? אתה וישראל רהב ואילון ו-" החל עומר לומר, אבל הילל הנהן ואמר, "כולנו. כל אחד בעולם שידע את הסוד. ואז, אחרי שהכוח חזר לבעליו המקורי, בא חיליק ולקח את זה ממנו בחזרה."

"אז תקחו גם אתם חלק מהכוח," עומר אמר, "שכולם יקחו."

"ואז נעמיד בסכנת מוות את כולם?" שאל הילל, "חוץ מזה, חיליק דאג לזה. את המרכיבים אין להשיג בשום מקום. זו אחת הסיבות שעברנו לישראל הקסומה. כלומר, שחיליק העביר את כולנו. אין להשיג את זה שם."

"אם כי זה מקום די מגניב, חוץ מזה," איילת אמרה, "סוף סוף קוסמים יכולים להיות מי שהם, מבלי להתחבא. נכון, יש כמה בעיות. השמיים שם עוד לא הסתנכרנו לצבעם הכחול הטבעי ועונות השנה קצת הפוכות, ואין עדיין מקום לגור לכולם, אבל אלה בטח בעיות שייפתרו די מהר, וסופסוף קוסמים חיים בחופשיות יחד עם שאר יצורים קסומים. והכל שם כל כך... ישראלי. אין שרביטים - יש טבעות, וכל מערכת החינוך שונתה-"

"מערכת החינוך שונתה?" שאל עומר, "אין עפלים?"

"אה... אני חושבת שלא," איילת ענתה, "לא יצא לי להתעסק בזה כל כך, אתה מבין..."

"איך את בכלל שם? את לא מכשפה," עומר אמר פתאום.

"טוב, זה כי..." איילת כבשה את עיניה ברצפה, ואז כבשה אותן בבחיר ליבה שישב לצידה, "זה כי קיבלתי היתר מיוחד. אחרי הכל, אולי אני לא מכשפה, אבל אני כן מאורסת לאחד כזה."

"אני קוסם, מאמי, לא מכשפה," הילל העיר בסרקסטיות האופיינית לו. עומר כמעט ציפה שהוא יגרד את זקנו הצרפתי באופייניות, אלא שהילל היה מגולח.

"תתחדש על האין-זקן שלך," הפטיר עומר.

"כן, זהו, גם אני אמרתי לו. זה כאילו הוא איבד חלק מהאישיות שלו כשהוא הוריד את הזקן, נכון?" איילת שיתפה פעולה.

"מה? חשבתי שאם כבר מקום חדש והכל, אז נעשה גם שינוי קוסמטי," הילל התחיל למלמל, ואז אמר מהר, "טוב, מספיק דיברנו עלינו, עומר, איפה היית שנה שלמה?"

איילת ועומר צחקו, אך מיד עומר התעשת החל לספר להם איך פגש את שרו של ים שוב ואת נעמה, איך הבין שלא יוכל לחזור לארץ לעולם, ואיך הבין מה המשימה עליו לבצע. איך פגש את האנה ורייצ'ל מארצות הברית, איך קיבל רמזים מקורידון והגיע לפרוזדור - שם פגש את חיים ופרווה, ואיך שם הבין שחייבת להיות דרך להביס את קורידון, ואיך הבין שאם הוא היה במצב דומה לשל רומי, זה אומר שרומי נמצאת גם היא בפרוזדור איפשהו, ואפשר להחזיר את רומי למה שהייתה.

איילת והילל הביטו בעומר בהלם.

"אתה בטוח ש... שהבראת מהוורטיגו?" שאלה איילת.

"בטוח, בטוח. אם מה שקורידון עושה זה להכניס את מי שמסתכל עליו לפרוזדור, ואם אני וכל מי ששתה את שיקוי האנקה ופגש את חסידה יכול לצאת מהפרוזדור, אז מה זה כבר להציל את רומי?" עומר ענה.

"ואתה בטוח שאין מה לדבר על לחזור לישראל?" שאלה איילת.

"איי- כלומר, שיר, יש משהו ברעיון של עומר," הילל אמר, "בייחוד בגלל שהוא לא יכול להיכנס לארץ. יש בו משהו מן השדים, אין חולק על כך. אולי זה בדיוק מה שיעזור לו להצליח איפה שכל השאר נכשלו."

"אבל סמטת דיאגון? הילל," איילת ענתה, "חלמון קוקאטריס ושילייה של אדן שדה הם שני מרכיבים שאי אפשר להשיג מבלי, אתה יודע, לצוד קוקאטריס ואדן שדה. איך הוא ימצא את זה בסמטת דיאגון? חיליק דאג לא להשאיר לזה זכר."

"השאלה היא האם חיליק לא שחצן מדי כדי שלא לשים לב לפרט הקטן הזה," הילל ענה, "שיש עוד מקומות חוץ מישראל, ושבמסגרת הנסיונות שלו להפוך את הכל לישראלי הוא פספס את הגדולה של שאר העולם."

"אם הוא באמת לא בדק את סמטת דיאגון בהקשר הזה," העיר עומר, "זה יהיה ממש נוח. כאילו שהיקום כולו מסתדר ככה שאצליח. ממש כאילו אני דמות בסיפור שהכותב רוצה כבר לסיים."

שלושתם צחקו, ובמחשבה אופטימית זו הם קראו לאנשי צוות בית החולים ששיחררו את עומר והשיבו לו את טבעתו. מכאן, נראה כאילו הדרך להצלחת המשימה מובטחת. מה כבר יכול להשתבש, אה?

הפרק הקודם		הפרק הבא