הרוחות בהוגוורטס

אז מצאתי זמן לכתוב פרק נוסף (קצר ביותר) למרות שאני בחו״ל
אני לא יודעת אם יהיה לי זמן לפרקים נוספים, אבל...
לפחות הצלחתי לכתוב את הפרק הזה.
קריאה מהנה

״סדריק!״ נשמע קולה הנרגש של גברת דיגורי לפני שסדריק ופרד התרחקו מביתו של סדריק.
גברת דיגורי הייתה בעלת שיער חום בהיר מתולתל קלות, עינייה היו אפורות כמו עיניו של בנה ושינייה היו צחורות כשלג.
״אמא! כמה טוב לראות אותך!״ קרא סדריק באושר וחיבק את אמו, אך היא בטעות שקעה בגופו המעורפל והשקוף.
״אני כל כך שמחה שבאת לבקר״, אמרה גברת דיגורי ובכתה מהתרגשות.
סדריק היה רגיל לכך שאמו בכתה בכל פעם שבא לבקר, אך הוא בכל זאת דאג. ״אל תבכי״, הוא אמר בנועם, ״הכל בסדר״.
אמו של סדריק מחתה את דמועתייה וחייכה בעצב אל בנה.
״אז איפה היית?״ ניסה סדריק לפתוח שיחה עם אמו. ״אבא אמר שתכף תחזרי ושאת במקום אחר. הוא היה נראה נגעל מאוד...״
״אוי, סדריק...״ גברת דיגורי התחילה לבכות שוב. ״אני...״ היא קטעה את דבריה כאשר שמה לב אל פרד.
״ש-שלום, גברת דיגורי״, אמר פרד בחשש.
״שלום״, ענתה גברת דיגורי וניסתה לחייך. ״תוכל לקרוא לי אירינה. ומה שמך?״
״שמי פרד. אני בן זוגו של סדריק״, אמר פרד בניסיון לגמור את הסיפור כמה שיותר מהר.
״בן זוגו?״ שאלה אירינה בהתפאלות והביטה אל בנה.
סדריק הינהן קלות והרכין את ראשו כלפי מטה.
אירינה פלטה צווחת התרגשות.
״אני כל כך שמחה בשבילכם״, אמרה בהתלהבות וחיבקה את שניהם.
פרד וסדריק המופתעים הביטו זה בזה.
״וואו...״ מילמל סדריק לעצמו מרוב הלם. ״אז את באמת, אבל באמת באמת, בסדר עם זה?״
אירינה הינהנה במהירות וחייכה חיוך רחב.
״אבל אבא לא היה בסדר עם זה״, אמר סדריק בעצב.
אירינה רעדה. החיוך כבר נמחק מפניה.
״סדריק, אתה לא הולך לאהוב את מה שאספר לך״.
סדריק הביט באמו בדאגה.
״מה כבר עשית?״ הוא שאל בקול רועד.
״שאני אשאיר אתכם לבד?״ שאל פרד חלושות.
״אמא״, אמר סדריק תוך כדי התעלמות מפרד, ״מה כבר עשית?״
״א-אני...״ החלה אירינה לומר. ״מאז ש-שמתת התחלתי... התחלתי לשתות ולהשתכר ו... אני ב-בגדתי ב...״
״עשית מה?!״ סדריק כמעט צעק. ״את... את בגדת באבא?! בגלל זה הוא כל הזמן רק כועס ונגעל מכל דבר?! בגלל זה הוא לא קיבל אותי ואת פרד?! איך יכולת לו את זה?!״
אירינה הינהנה בעצב, אך לא ענתה על השאלה האחרונה.
״הוא לא קיבל אותך ואת פרד בגלל שהוא מקנא, לא בגלל ששניכם בנים״.
״אבל איך יכולת לעשות לו את זה?!״ שאל סדריק והתחיל לבכות.
פרד הרגיש כלפיו רחמים. הוא מעולם לא ראה אותו ככה... הוא מעולם לא נקלע למצב שבו הוא לא יודע מה לומר.
״זאת הייתה טעות...״ אמרה אירינה, עינייה נפוחות מדמעות.
״ 'טעות'... כן, בטח...״ מילמל סדריק בכעס והתרחק מהמקום.
״ס-סדריק, חכה!״
״תני לו ללכת״, מילמל קול קר וחסר רגש מאחורי אירינה ופרד. זה היה איימוס דיגורי. ״מגיע לך לסבול״, הוא אמר וניכנס חזרה לבית בטריקת דלת.
פרד התעלם מהשניים ופנה לרחף במהירות אחרי סדריק.
״סדריק!״ הוא קרא בעצב. ״איפה אתה? בבקשה, תחזור... בבקשה...״

הערה-הפרק הבא (שאם יהיה לי זמן להעלות בזמן הקרוב יהיה קצר גם הוא) יעסוק בדמויות אחרות

הפרק הקודם		הפרק הבא