אווטאר קלאש - ספר אדמה

"קלאש, הגיע הזמן לקום. אנחנו יוצאים לדרך."

קלאש שיפשף את עיניו, והביט באימו.
"אימא?" הוא מילמל בעייפות.
"אנחנו יוצאים," היא ענתה. "אתה בא?"
קלאש יצא משק השינה שלו.
קייד נחר בקול, מכורבל בתוך שק השינה שלו.
"תקפל את שק השינה שלך," הורתה אימו. "ותעיר את קייד."
האם הרימה את טירו המנומנם וצעדה איתו אל פתח המערה.
קלאש חיכה שאימו תצא מטווח ראייה.
הוא נשם עמוק, והושיט את ידו לאוויר.
קלאש לא רצה שאימו תדע שהוא מתאמן בכשפות אש.
הוא ראה בעיני רוחו את אימו המודאגת חוששת שהוא יצית את שק השינה שלו.
להבות פרצו מידו של קלאש.
האש האירה על שק השינה, וקלאש גילגל אותו ביד השנייה.
הוא העיר את קייד ועזר לו לקפל את השק בעזרת האש שבידו, והם יצאו בעקבות אימם אל אור השמש.
קלאש העמיס את שקי השינה על העגלה.
מר מוטה שוחח עם אימו, קלאש ניחש שזה בנוגע אליו.
מר פונג הצטרף מאוחר יותר, ותוך פחות משעה קלאש כבר היה צריך להתרגל מחדש לעגלה המיטלטלת על האבנים.
תוך כמה שעות החליף את הנוף ההררי, דרך מישורית על פני שדות פתוחים ורוח חמימה.
הנסיעה הייתה יותר רגועה, וטלטלת הנסיעה שככה.
השמש החלה לעלות למרום בשעות הצהריים.
הרוח החמימה הפכה לחיסרון.
החמה קפחה על ראשיהם.
"שתה מעט מים, קלאש," מר מוטה הושיט לקלאש נאד מים.
קלאש הצמיד את הפיה לשפתיו, וחש את המים שוטפים את גרונו ומעלימים את היובש.
"תודה, אדוני," אמר קלאש.
"עוד כמה שעות אנחנו מגיעים לדקוטה," אמר מר מוטה. "אנחנו נעצור קודם לארוחת צהריים. בעוד זמן קצר."

העגלה נעצרה למרגלותיו של נהר גועש.
אנשי הלוטוס הלבן קפצו מן העגלה.
הם היו ליד אזור מיוער, שסיפק להם הרבה צל.
מר מוטה יצר מעין שולחן מכשפות אדמה, והניח עליו מאכלים שהוציא מתיבת עץ גדולה.
טירו ליקק את שפתיו בחיוך.
קלאש גיחך מהתנהגותו של אחיו הקטן.
הם אכלו משלל המטעמים שמר מוטה הגיש.
קלאש לא אכל מעולם אוכל כל- כך טוב.
אחרי ארוחת הצהריים הם עלו שוב על העגלה להמשך המסע.
קלאש פיהק בעייפות.
הוא עצם את עיניו והחל לשקוע במחשבות.
מעניין איך זה ירגיש, חשב קלאש. היכולת... היכולת לכשף את ארבעת היסודות. אני אוכל לכשף עוד יסודות חוץ מאדמה. אני אוכל לכשף מים, אוויר ואש. אני אוכל להיכנס למצב אווטאר...
מעניין איך זה יהיה... איך... יסודות...
חושך.
קלאש עצם את עיניו.
אבל הוא הרגיש שהוא עדיין רואה הכל.
הוא פקח את עיניו, והן זהרו.
להבות פרצו מכפות ידיו, אבל צבען היה לבן.
לפתע להבות לבנות פרצו מחזהו ומצחו.
כל גופו עלה בלהבות, אבל הוא הרגיש נעים.
קלאש היה מכוסה בלהבות לבנות כשלג.
האש עטפה אותו מכל הכיוונים.
הוא הביט מולו, וראה משהו מתגבש לצורה לא ברורה, באפלה.
עיניים בצבע אדום בוער פגשו את עיניו.
יצור, מכוסה כולו בלהבות שחורות, עמד מולו.
קלאש הוכה באימה.
הוא ניסה לבטא את המילה – הצילו!, אך פיו סירב להיפתח.
היצור צחק בקול.
קלאש נאבק ללא הועיל.
הלהבות הלבנות שכיסו את גופו כבו.
הוא טבע אל תוך תהום אינסופית של כלום.

קלאש... קלאש...

הצחוק הפראי של היצור הידהד באוזניו.
קלאש נכנע.
הוא הרפה את גופו, ונתן לעצמו ליפול לתמיד.

קלאש!

הוא התעורר בעגלה, כולו מזיע.
אחיו הביט בו בדאגה.
"מה קרה לך?" שאל קייד.
"אני..." קלאש היסס. "אני לא יודע..."
"אתה מילמלת משהו לא מובן. ניסיתי להעיר אותך ולא התעוררת," אמר קייד. " אולי אתה צריך להשלים קצת שעות שינה? "
קלאש נופף בביטול.
"אני הרגע ישנתי," אמר. "אני לא צריך כלום. אני בסדר. למה הערת אותי בכלל?"
"כי הגענו," אמר קייד.
קלאש הביט בשמיים, שעטו גוון כהה של כחול.
העגלה נסעה על שביל מרוצף באבנים, ברחובותיה של העיירה דקוטה.
"הבית שלנו נמצא על חוף הים," אמר מר מוטה. "יש שם נוף מקסים."
קלאש חייך.
בית על החוף נשמע כמו רעיון מצוין.
העגלה ירדה מהשביל המרוצף והחלה לנסוע על אדמה חולית.
שתי שורות של עצי דקל קמורים ניצבו זה מול זה, ויצרו מעין קשת מעליהם.
המקום הזה אכן נראה קסום בעיניו של קלאש.
אחרי נסיעה קצרה, קלאש ראה להפתעתו בית גבוה, עשוי מעץ, על שפת הים.
קלאש ירד מהעגלה ונגע בחול הרך עם כפות רגליו.
הגלים נשברו ושטפו את רגליו.
מר פונג הצטרף אליו.
"אז," התחיל קלאש לומר. "הכל בסדר איתך? לא דיברת בכלל מאז ש... מאז תחילת המסע..."
"זה כלום," מחא מר פונג. "אני פשוט קצת שקוע במחשבות... זה הכל."
"נחמד שאתה מצטרף אלינו," אמר קלאש. "הייתי חייב לבקש ממר מוטה שתבוא איתנו, אחרי כל מה שעשית בשבילנו."
"מה לא אפשר לעשות בשביל חברים," אמר מר פונג.

***

מה לא אפשר לעשות בשביל חברים

דראק צחק בליבו מעצם המחשבה שהוא יגיד משפט כזה לקלאש – הילד שהוא רוצה לחסל.
מחר בלילה זה יהיה הזמן המושלם להשלמת המשימה שלו.
מתי שהוא הכי פחות יצפה לזה.
דראק הביט בנער התמים מעיניו של מר פונג.
קלאש סומך עליו בעיניים עצומות.
הוא לא יחשוד בו גם אם הוא יתכנן להרוג אותו מתחת לאף שלו.
וזה בדיוק מה שדראק עושה.
המאסטר רצה שהוא ישתמש בשיקוי ההיפנוזה כדי להקים צבא של אנשים שיילחמו באווטאר.
אבל דראק ידע שהוא יכול לחסל אותו בעצמו.
הוא לא צריך שום כלי עזר בשביל זה.
דראק יביא למאסטר שלו את גופתו המתה של האווטאר, ובכך יקבל קידום לדרגה 2 – דראק חיכה לקידום הזה כל חייו.
עם הקידום, הוא יזכה להיות המפקד הראשי לפלישה לכדור הארץ.

המשך יבוא...

אז למקרה ששמתם לב, שיניתי את שם הפאנפיק ל:אווטאר קלאש - ספר אדמה.

וכן, זה אומר שאני הולך לעשות סדרה של פאנפיקים לאווטאר קלאש.

אני ממש אשמח אם תביעו את דעתכם בנושא.

הפרק הקודם		הפרק הבא